פיאג'ו בוורלי 500 - חולץ פקקים משובח

מתגעגעים לאופנועים וקטנועים שאינם מגיעים מהמזרח? האמת, ומבלי לפגוע באיש, גם אנחנו. בעיקר בתחום הדו-גלגלי הקטן והזול, השליטה של הקוריאנים-יפנים-סינים-השד-יודע-מאיזו-מדינה-אסייתית כמעט מושלמת. לא במקרה כמובן. היצע הדגמים עצום, התדמית מצוינת והמחיר נוח. נשמע משעמם, נכון? או, ובדיוק מסיבה זו כל כך שמחנו לשים את היד על "משהו-אחר-לגמרי". או בתרגום רלוונטי, קטנוע שמגיע מאירופה.

בוורלי הילס?

מאיפה שלא תביטו בבוורלי של פיאג'ו (מבית היוצר של הווספה האגדית), תזהו ניחוח אירופי. הגישה, העיצוב המוקפד, אפילו תת הקטגוריה אליה הוא שייך - תאמינו או לא, "קטנועים עם גלגלים גדולים" - הכל אירופה. מה בין גלגלים גדולים ויבשת מוצא? גלגלים גדולי קוטר סופגים טוב יותר את הכביש המשובש מגלגלים קטנים. ובאירופה יש הרבה רחובות מרוצפי אבנים.. ואנחנו, עם הכבישים שלנו, בטח לא יכולים להתלונן על כך. להיפך.

עכשיו לנושא העיצוב. הבוורלי הוא בפירוש מסוג הכלים שמחלקים את תושבי העולם לשניים: אלה שמחייכים בכל פעם שהוא עובר, ואלה שהוא מעורר בהם סוג של בחילה. אנחנו משתייכים לסוג הראשון. יש משהו קלאסי בקווי המתאר העגולים, עם קריצה עיצובית לווספה הנושנה. וגם יש משהו ידידותי בפנס הענק של קוּטי-הקַטר. אל תשאלו. בקיצור מגניב. ואולי הכי חשוב, שונה מהותית מעדרי קטנועי הפלסטיק המלוכסנים מהחניון של אמדוקס.

סקס קטנועים ורוק-אנד-רול

יאללה, דופקים נסיעת מבחן אירופית. ממש במקרה לקונצרט רוק קייצי וחביב של בחור אחד, רוג'ר ווטרס שמו. עם הפקקים הצפויים בדרך הלוך וחזור, הבוורלי שבידי הפך לבחירה מתבקשת. ככה שהתחלנו בדרום תל-אביב, בין מכסי ביוב בולטים ובורות מזדמנים בכביש. כצפוי, חישוקי ה-"16 עושים עבודה מצוינת, ובטח טובה מזו של קטנועים אחרים. מצד שני, המתלים כל-כך נוקשים, שעדיף היה לוותר על המשך הבדיקה.

עדיין בתוך העיר. הבלמים המצוידים במערכת בלימה משולבת - מנוף שמאל מפעיל דיסק אחורי ודיסק אחד קדמי, מנוף ימין מפעיל דיסק קדמי שני. מהלך המנופים מעט קשה מדי, אבל המנוף המשלב בלימה לפנים-אחור עשה עבודה מצויינת ושתל את הקטנוע במקום באופן מאוזן ובטוח. למעשה, לא נתקלתי בשום מצב בו נדרשו השניים כדי לבלום. מצוין.

המנוע הגיע ישירות מהפיאג'ו X9, "קטנוע מנהלים" עם צילינדר בודד מקורר מים בנפח 460 סמ"ק. כן, אני יודע שאמרנו 500, אבל סגרנו עם היבואן שלא נגלה. ההספק המרבי עומד על כמעט 40 כ"ס, וזה ממש מספיק כדי לשייט במהירות של 140 קמ"ש עד שנגמר הדלק. לא שהיינו עושים את זה, אבל תיאורטית זה אפשרי. טוב יותר, הרעידות מבשרות הרעות בסל"ד סרק נעלמות ברגע שמתחילים בתנועה, והמנוע הזה שקט עד כדי תהייה - "איך לעזאזל הגעתי למהירות (החוקית) הזו".

אני, וגם זוגתי

בינתיים הסתלקתי מהעיר, ואפילו הצלחתי לדדות תוך 12 דקות בערך לכפר סבא. כאן המתינה לי בת הזוג, שמאוחר יותר תסכם את המבחן ב"כמה מגניב ומרווח וסבבה המושב האחורי". כביש 6, כיוון לטרון, אין בעיה לשמור על קצב סביר-פלוס, גם בשניים עם ציוד - שמשייה, תרמוס, צידנית, קופסה קטנה מעץ ומצלמה דיגיטלית. בתנאים האלה הפכו המתלים הנוקשים יחסית ליתרון, תוך שהם מנטרלים את הנדנודים המאפיינים כלים דומים, בעיקר במעבר בין נתיבים. 

היי, אפילו את טיול השטח הקטן בדרך לשערים, בלע הבוורלי באדישות מעוררת הערכה. רק שבחניה התגלה חסרון משמעותי ומאד חשוב שלו: תא אחסון גמדי מתחת למושב. אחרי שהתרגלנו ליכולת אחסנה של לפחות קסדה וחצי, או שתיים במקרים מסוימים, מאכזב היה לגלות כי בבוורלי לא נכנסת אפילו קסדה שלמה אחת. ככה זה. כמו תמיד אצל האירופים, העיצוב (והגלגלים הגדולים במקרה הזה) יבוא על חשבון השימושיות.

בתום ההופעה ניסינו לפלס את דרכנו דרך יותר מ-20,000 מכוניות ואוטובוסים שניסו לצאת דרך שני כבישי גישה צרים, בו-זמנית. ולמי שלא היה, במרווחים בין האוטובוסים היו מכוניות. בין המכוניות היו אופנועים וביניהם אנשים. במרווחים הקטנטנים שנותרו הסתובבו גם ילדים קטנים וכלבים. ובאירוע הזה התגלה הבוורלי במלוא גדולתו. הווריאטור שלו מקושר למנוע באופן חלק וצפוי, תוך שהוא מאפשר לשמור על מהירות זחילה נמוכה ללא בעיות ושיהוקים מעצבנים. מעולה לתנועה עירונית. הוסיפו לזה זוויות צידוד מעולות בכידון, ותקבלו חולץ פקקים משובח ומרווח.

תכל'ס. הבוורלי הוא קטנוע קצת אחר, מגודל, עם אופי. כלי מסוגנן ומקורי, עם בעיית מקום אחסון שניתן לפתור (חלקית) בעזרת ארגז. מחירו 40,636 שקל בדיוק, מה שהופך אותו כמעט לזול מכולם בקטגוריה אליה הוא שייך, בכמה אלפי שקלים טובים.

כדאי לקנות? בהחלט כן. אם גם אתם חושבים ששילוב שימושיות עם עיצוב מסוגנן ומקוריות מביא הרכב מנצח - אין לכם אלטרנטיבות טובות יותר. במקרה הזה, הטוב שבשני העולמות מעניק לכם קלף מנצח.