אבא ברח להודו, סבא וסבתא משלמים מזונות
אם גרושה שמצאה את עצמה נאלצת לפרנס לבדה את הילדים, לאחר שבעלה לשעבר עזב את העבודה ונסע 'לחפש את עצמו' בלי להשאיר אחריו עקבות, תבעה מהוריו האמידים לשלם מזונות במקומו. גם אם התביעה הוגשה רק נגד הוריו של האב, הוריה של התובעת אינם חסינים
שירה ומיכאל הכירו עוד בתקופת לימודיהם בתיכון. הוריהם התגוררו באותה שכונה והסתובבו באותם מעגלים חברתיים. משהקשר ביניהם נמשך גם לאחר שסיימו את לימודיהם האקדמיים, היה זה רק טבעי מבחינתם להתחתן. אבל לאחר עשר שנות נישואים, החליטו שירה ומיכאל ללכת איש איש לדרכו. מכיוון שהרצון בפרידה היה משותף, הם פנו להליך גישור, שבסופו הגיעו להסכם שאושר בבית המשפט.
על פי ההסכם התחייב מיכאל להעביר לשירה מדי חודש סכום מוסכם לצורך מזונות ילדיהם. מכיוון ששירה ומיכאל השתכרו משכורות דומות, הסכימו שמיכאל יעביר לשירה מחצית מגובה העלויות החודשיות שנהגו להוציא על ילדיהם. חישוב הסכום נעשה על ידם במשותף, והפרידה בכלל נעשתה ברוח טובה.
האב החליט שהוא מעוניין "להאט את הקצב"
שנתיים לאחר הגירושים התחיל מיכאל בתהליך של הגשמה עצמית, לדבריו. במסגרת התהליך שעבר הבין מיכאל כי העבודה בה הוא עובד ואורח החיים שניהל אינו מתאים לו יותר, וכי הוא מעוניין "להאט את הקצב". שנה נוספת לאחר מכן התפטר מיכאל ממקום עבודתו, ולאחר שעבד בעבודות מזדמנות החליט להפסיק לעבוד. חצי שנה לאחר מכן ארז את חפציו ונסע להודו.
לאחר מספר חודשים בהם נפל כל נטל פרנסת הילדים על שירה, היא הבינה שהעובדה שמיכאל נסע למזרח הרחוק, מבלי שהשאיר בטוחות לתשלום המזונות, ומבלי שהיא יודעת כיצד לאתרו, מציבה אותה במצב כלל לא פשוט. היא התקשתה מאוד להתמודד כלכלית לבדה עם נטל גידול הילדים, וכל מאמציה לאתר את מיכאל עלו בתוהו.
שירה פנתה להוריו של מיכאל בבקשה שיעזרו לה אך אלה סירבו. כשחלפו מספר חודשים נוספים, במהלכם לא הצליחה שירה לאתר את מיכאל והוריו עמדו בסירובם לעזור לה, הגישה שירה תביעה למזונות נגד הוריו של מיכאל, אנשים אמידים ובעלי רכוש.
מקור חיוב הסבים במזונות הקטינים:
חיובם של קרובי משפחה בתשלום מזונות מוסדר בסעיפים 4 ו-5 לתיקון לחוק דיני משפחה (מזונות).
סעיף 4 לחוק קובע, כי אדם יחוייב במזונות בני משפחתו על פי סדר העדיפות הבא: הוריו והורי בן זוגו, ילדיו הבוגרים ובני זוגם, נכדיו, סבו וסבתו (שלו ושל בן זוגו), וכן אחיו ואחיותיו (שלו ושל בן זוגו).
חובת מזונות של סבים כלפי נכדיהם תלויה בהתקיים שלושת התנאים המפורטים בסעיף 5 לחוק:
1. יש בידיהם לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים שלהם, ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו;
2. אותו בן-משפחה (כלומר, הקטין), על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר;
3. אותו בן-משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף מאביו או מעזבון, ואינו יכול לקבלם מבן-משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף 4 לחוק.
על סבים מאיזה צד חלה חובת המזונות?
משהבינו הוריו של מיכאל כי יש כנגדם עילת תביעה, כעסו מדוע התביעה מופנית כלפיהם, ולא כלפי הוריה של שירה, שגם הם סביהם של הילדים. בנקודה זו הרגיע אותם עורך דינם והסביר שחיוב הסבים במזונות הנכדים חל על הורי האב ועל הורי האם. החוק אינו קובע הבחנה כלשהי בין הסבים מצד האב או מצד האם, למעט קביעת החבות על פי יכולתם הכלכלית (סעיף 6 לחוק).
מעבר לכך קבע בית המשפט מפורשות, כי אין להטיל מזונות על סבים כאמצעי ענישה או לחץ, בשל מעשי בנם. כך, למשל, בית המשפט לא יטיל את מירב החבות במזונות הנכד על הורי האב, רק בשל העובדה שהאב עזב את הארץ ואינו משלם את המזונות שנפסקו.
למעשה, גם אם התביעה שהוגשה מופנית רק נגד סבים מצד אחד, רשאי בית המשפט על פי סעיף 7 לחוק, ועל פי הפסיקה אפילו מחוייב, לחלק את הנטל בין הסבים משני הצדדים, שקירבתם לזכאי במזונות זהה, ולכן גם חבותם כלפיו זהה.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי מתמחה בדיני משפחה ומנהלת את פורום דיני משפחה ב-ynet.
לפנייה לכתב/ת 
