אין גדי

בשבוע שעבר הגיש ח"כ ד"ר דב חנין, יו"ר עמית של השדולה הסביבתית-חברתית של הכנסת, בקשה לדיון מהיר בועדת הכלכלה של הכנסת עקב הסכנות לייבוש חלקים חשובים בשמורת עין גדי כתוצאה מהסכם חדש לחלוקת המים בשמורה ההולך ומתגבש בין קיבוץ עין גדי, נציבות המים ורשות הטבע והגנים. ההסכם החדש עלול לגרום לייבוש מעיין עין גדי שהינו חלק חשוב מנווה המדבר בשמורת עין גדי שהינה בעלת חשיבות לאומית ובינלאומית בשל ערכי הטבע הייחודיים הנמצאים בה. אם ייחתם ההסכם, יותר מים יילקחו מהטבע ויופנו אל מפעל המים המינרליים לטובת אינטרסים פרטיים צרים על חשבון ערכי טבע שהינם נחלת הכלל.

נווה המדבר עין גדי, הנמצא למרגלות מצוקי מדבר יהודה וחוף ים המלח, הינו אחד המקומות המיוחדים בארץ ישראל. ייחודו של המקום טמון בשילוב של מאפיינים קיצוניים ומנוגדים - שפע מים מתוקים הנובעים באזור מדברי צחיח לחוף הים המלוח בעולם. לנווה המדבר עין גדי מקום של כבוד במורשת ובהיסטוריה של עם ישראל, ניתן למצוא בו מיני צמחים ובעלי חיים שמקורם באפריקה, והם מצויים בעין גדי בשל שילוב של חום רב ומים. מזה כחמישים שנה משתמשים תושבי עין גדי ואורחיו במים אלה לחקלאות, גינות נוי, רחצה ושתייה.

המפעל שואב פי 20 מהאישור המקורי

לפני כשבע שנים הוקם בעין גדי מפעל המים "מי עין גדי" בבעלות משותפת של חברת יפאורה וקיבוץ עין גדי. בזמנו ביקש המפעל הקצאת מים בהיקף של 6,000 מטר מעוקב (מ"ק) מים לשנה ממי מעיין עין גדי. החברה להגנת הטבע התנגדה להקמת המפעל מתוך הבנה כי מפעל זה יצרוך יותר מים בעתיד, וכי הדרישות העתידיות יפגעו בשמורה. ואכן, אשר יגורנו, בא לנו: עם הזמן הוגדלה בהדרגה הכמות המותרת בשאיבה, וכבר היום נוטל המפעל יותר מ – 120,000 מ"ק מים בשנה ממעין עין גדי, פי 20 מהכמות שביקש בעת הקמתו, וכשליש משפיעת המעיין כולו. כתוצאה מכך, הצמחייה סביב המעיין והמדרון שמתחתיו מתייבשת.

בעין גדי ארבעה מקורות מים עיקריים: עין ערוגות בנחל ערוגות, עין דוד בנחל דוד, מעיין שולמית (בגדה הדרומית של נחל דוד) ומעיין עין גדי שעל מדרון בין הנחלים ערוגות ודוד. ארבעת מקורות מים אלה מרכיבים יחד את מה שמוכר כנווה המדבר עין גדי.

המתקן לתפיסת המים בנחל ערוגות, וזה המיועד להיבנות בנחל דוד, ממוקמים לפני שפך הנחל לים המלח, כך שהמים זורמים קודם כל בשמורה ורק אח"כ מועברים לשימושו של האדם. הבעייתיות הגדולה נוגעת למעיין שולמית ולמעיין עין גדי. כ- 40% ממי מעיין עין גדי עוברים ישירות למפעל המים "מי עין גדי", וכמות נוספת משמשת את הקיבוץ לצרכים אחרים. בשנים האחרונות הולכת הצמחייה סביב המעיין ומתייבשת, ובשונה משיפור המצב בנחל ערוגות ומהשיפור הצפוי בנחל דוד, מצבו של מעיין עין גדי מתדרדר.

כעת מבקש המפעל להגדיל את היקף הייצור ועל הפרק עומד הסכם שייחתם בין נציבות המים, רשות הטבע והגנים וקיבוץ עין גדי בנוגע לחלוקת מי המעיינות שולמית ועין גדי. לפי הסכם זה ניתן יהיה להעביר את מרבית מי המעיינות לשימושו של המפעל ובתמורה הקיבוץ יעביר מים בצינור מנחל ערוגות למקום מעיין עין גדי, כפיצוי.

גישה זו מוטעית מיסודה. אין מקום להעמיד את הטבע בסכנות מיותרות ובטח כאשר אין צורך אמיתי בדבר. ברגע שייקחו את מי המעיין - ויחזירו אליו מים בצינור, המעיין יאבד את קיומו הטבעי העצמאי ויהיה תלוי בחסדם של גורמים אנושיים. מה יקרה, למשל, אם יישבר המתקן המחזיר את המים אל המעיין באחד השיטפונות. האם יזדרזו אנשי המפעל לתקן את הצינור? ומה אם המחיר יהיה גבוה מדי? מה יהא בינתיים על בעלי החיים והצמחייה התלויים בלעדית במי המעיין עד לבואו של השרברב התורן? כל המערכת הטבעית של מעיין עין גדי עומדת בסכנה ממשית.

אסור להגדיל את המכסה

האם אנחנו מוכנים להסתכן בכך שמעיין עין גדי יהיה דוגמת המיקרו לתמונת המאקרו המדאיגה והעצובה של ים המלח המתייבש שמתחתיו? מדי שנה מקדישים המשרד לאיכות הסביבה ורשות הטבע והגנים "שבוע אהבה למים ולטבע", למען העלאת המודעות לחשיבות המים לטבע. ההסכם העתידי בין רשות הטבע והגנים, האחראית לשמורת עין גדי לבין מפעל עין גדי, מעמיד את הכרזת האהבה למים ולטבע באור ציני למדי.

הכותב הוא רכז מחוז דרום בחברה להגנת הטבע, האחראי בין היתר לפעילות הסביבתית נגד ייבוש שמורת עין-גדי