הוא כועס, היא נעלבת. איך יוצאים מזה?
איציק הוא שור זועם. דינה נפגעת. עכשיו דינה רוצה להתגרש. איציק לא מבין למה. בתיה ברק-ורבין מסבירה לשניהם איך להתגבר על תכונות שהתקבעו מילדות. אפשר להשתנות
איציק ודינה נשואים 5 שנים והם הורים לנטע בת ה-3. לאחרונה נקלעו למשבר נישואין לאחר התפרצויות זעם חוזרות של איציק, אשר גררו תגובות נעלבות של דינה ופרקי זמן ממושכים של שתיקות מעיקות. איציק הוא זה שיוזם בדרך כלל את ההתפייסויות אבל בזמן האחרון דינה מסרבת בעיקשות לחזור לסדר היום ותובעת במפגיע שהתקפי הזעם יחדלו כי היא לא מוכנה לספוג יותר את האלימות המילולית והצעקות של איציק.
טענתו של איציק: "אני מהיר חימה, תמיד הייתי כזה. אני נדלק ברגע אבל מתקרר מהר. אשתי מכירה אותי והיא לא צריכה להפגע מזה. היא נעלבת מכל שטות שאני אומר בשעת כעס, דברים שאני שוכח דקה אחרי שאמרתי אותם. אני לא מבין אותה. הנטיה שלה להיעלב מכל דבר קטן מוציאה אותי מהכלים. אני כלב נובח שלא נושך והיא יודעת את זה. אם היא היתה חכמה, היא היתה מבליגה ועוברת הלאה ולא ניטפלת ומנפחת כל דבר. עכשיו היא מאיימת בפרידה. על מה? על זה שאני מרים את הקול לפעמים? בחיים לא הרמתי יד לא עליה ולא על הילדה. אני רך בפנים כמו חמאה, יש לי פתיל קצר מה לעשות. ככה זה אצלי מילדות, בן אדם לא יכול להשתנות".
טענתה של דינה: "אני לא יכולה לחיות יותר עם הצעקות, הקללות והאיומים שלו. כשהוא חוטף עצבים הוא אומר לי דברים איומים ונוראים. הוא מאיים עלי שהוא יזרוק אותי מהבית, צועק עלי שאני אפס מאופס, שאני יצור משעמם ובכייני, שהוא לא מבין מה הוא עושה איתי, שאני מכוערת, מרשעת וטפשה. ואחר כך הוא עוד בא אלי בטענות שאני נעלבת מכל דבר ושאין לו סבלנות לרגישות המופרזת שלי. הוא מקבל התקפי זעם הרבה פעמים בנוכחות הילדה וכשהיא פורצת בבכי הוא מאשים אותי שהפכתי את הילדה לסמרטוטית כמוני".
הרגלים רגשיים שהתקבעו
איציק הוא שור זועם שמתייחס להתקפי הכעס שלו כאילו מדובר בתכונת אופי חיננית וניסלחת ובעיקר מולדת ועל כן בלתי ניתנת לשינוי. לעומת זאת, העלבונות של אשתו נראים לו מטופשים ובלתי הגיוניים ולכן היא צריכה להשתנות ולהיפטר מהם. הוא מתייחס בביטול מוחלט לרגשות של אשתו והוא גם לא מאמין בכנותם. הוא בטוח שהיא מפריזה בתגובתה ומפעילה מניפולציות רגשיות על מנת להשיג ממנו דברים.
דינה היא עדינה ושברירית למראה, תופסת את עצמה כאדם פגיע וקל להיעלב ולמרות שתכונה זו אינה מקלה על חייה היא רואה ברגישות שלה מעלה ולא מיגרעת. כילדה היא היתה פחדנית, נעלבת ונימלטת מכל סימן של עימות מתקרב. "משום מה" בחרה לעצמה בן זוג מהיר חימה שאינו בורר את שפתו בשעת כעס, וכך הזוגיות עם איציק העמידה את דינה במיבחני סיבולת עלבון קשים מנשוא. יתכן שבאופן לא מודע בחרה באדם אשר באמצעותו תוכל להתגבר על חולשתה.
איציק כילד הגיב לכל איום בתקיפה. הוא למד להשיג שליטה ועמדות כוח ע"י הטלת מורא. איציק רכש בילדותו הרגל רגשי שהתקבע: הוא מגיב לכל מצב המתפרש על ידו כתקיפה בהתקפה חזיתית. הוא משוכנע שהוא משתמש בזעם להגנתו כנגד מי שפוגע בו או אינו נותן לו את מבוקשו. כשהוא מדמה שאשתו היא הגורם לסיבלו הוא תוקף אותה במלוא העוצמה. בסופו של דבר תגובת הזעם אינה משיגה את מטרתה, ענישה אינה פותרת בעיות זוגיות אלא מזמינה ענישה שכנגד.
גם אצל דינה התקבע בילדות הרגל ריגשי. היא למדה בילדותה להיעלב ולסגת נוכח התקפה. יתכן שהסביבה הגיבה להסתגרות ולהיעלבות שלה בדרך שחיזקה אצלה את ההרגל הריגשי הזה. סביר להניח שהיא אף קבלה תחושת ערך עצמי גבוהה בסיטואציות כאלה כאשר זכתה לתשומת הלב של הוריה אשר ביקשו לפייסה.
אפשר לשלוט בהתנהגות
התקפי הזעם של איציק הבריחו את דינה רחוק מאד. היא מבקשת להיפרד מבעלה למרות שהיא עדין אוהבת אותו וגם יודעת שהוא אוהב אותה חרף הגידופים בעת ריתחה. כאשר הזעם מנצח האהבה מפסידה.
אחת ההתנהגויות ההרסניות ביותר בנישואין היא התקפת זעם אבל גם בריחה ע"י התעטפות בעלבון היא התנהגות מחבלת. מדובר בהרגלים רגשיים אשר ניתן למתנם אם לא להכחידם. אנחנו לא מסוגלים לשנות דחפים הגנתיים אינסטינקטיביים אלה (הילחם או הימלט fight or flight) אבל אפשר לשלוט בהם.
הזעם של איציק מבטא תוקפנות המכסה על חרדה ותחושת חוסר אונים. גם בנטיה של דינה להסתגר בתוך תחושת העלבון שלה חבויה תוקפנות. זוהי תוקפנות פאסיבית שאף היא תגובה לפחדים וחוסר ביטחון.
זוגיות בין זעם ועלבון היא זוגיות בין שני קטבים. בקוטב אחד יש פריצת גבולות ובקוטב המנוגד אטימת גבולות. בשניהם מובלעת תוקפנות ופגיעות. איציק ודינה מניחים לזעם ולעלבון לנהל את חייהם גם בקשרים בין אישיים אחרים. הזוגיות שלהם היא קשה ומורכבת אבל טמונה בה הזדמנות להתגבר בכוחות משותפים על תכונות שמעכבות את ההתפתחות והצמיחה שלהם גם מחוץ לזוגיות.
- הכותבת היא מאמנת זוגיות אישית ומנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין. לאתר של בתיה ברק-ורבין לחצו כאן
לטורים הקודמים בסדרה: