וויסקי דיואר'ס - שובו של ההיילנדר

שלושה-ארבעה מותגי וויסקי זכורים לי מהימים בהם המילה 'מותג' לא היתה בכלל מילה, לא בטוח שאפילו באנגלית. ימים אחרים, בהם אנשים היו קונים "פלייבוי" בשביל המאמרים (ומודים בזה!), ו"העולם הזה" היה שם של שבועון, ולא פתיח למשפט בנוסח "מתדרדר והולך". השמות האלה היו "בלאק אנד ווייט", "ג'וני ווקר", "קאטי סארק" ו"שיבאס", ובהכרח - שימו לב - בסדר הזה.

את שני הכלבלבים החביבים כבר אי אפשר למצוא כאן. הם עדיין נובחים במרץ ביוון, מסתבר, אבל בארצנו כבר מזמן הזדקנו והורדמו. את הלוגו היפה של ה-"Cutty Sark" עדיין אפשר לראות מתנוסס על מדפי הסופרים, והוא פופולרי להחריד, רק לא בארצנו, אלא בארצות הברית. באשר ליוחנן המהלך, ולפרי עמלם של האחים שיבאס, הרי שהם עדיין שומרים על פופולריות רבה, וניתן לפגוש אותם באירועים מאירועים שונים, על מדף של כל בר וגם בלא מעט בתים. השיבאס הפירותי, העדין, מול הג'וני האדום, שיעלה סומק בלחייו של כל שתיין הוויסקי.

בין כל אלה, לצידם או מאחוריהם, נחבא אז אל הכלים סקוטש אחד, שהיה משהו של בין לבין. דיואר'ס. דמות ה"ההיילנדר", הסקוטי הגאה עם החצאית שמככב על תווית הוויסקי, כיכבה אז יותר במודעות הפרסום במגזינים האמריקאים מאשר על מדפי החנויות כאן, בארץ, אבל הכירו אותו, נאמר ככה.

דיואר'ס הוא וויסקי לא יקר ולא נדיר. הוא וויסקי מאוד פופולרי בצרפת, בספרד ובארצות הברית, וכזה שלא מתגנדר בסיפור ייחודי, בטירה מבודדת או במעיין, אגם או מקור מים זכים אחרים. מה שעושה אותו פופולרי, הוא טעם הביניים שלו, בין השיבאס הרך לג'וני ווקר הקשה והמעט מחוספס יותר.

בתחילת הדרך דיואר'ס נוצר מערבוב של שישה וויסקי שונים. זה מה שערבב ג'והן דיואר, סוחר משקאות סקוטי, בשנת 1846. הוויסקי שלו צבר פופולריות, ובהדרגה נוצר עסק שלם, שאותו כבר יכול היה האיש להוריש לבנו. זה, ג'ון אלכסנדר דיואר, שכר את שרותיו של איי ג'יי קמרון, שהפך למסטר בלנדר של דיואר'ס.

קמרון גילה שהוא יכול לשפר ולרכך את הוויסקי – דבר שהקהל האנגלי, צרכן הוויסקי העיקרי של הימים ההם חיפש – על ידי "חיתון" שלו בחביות עץ. לאחר שהבלנד נבחר, והוויסקי השונים עורבבו במיכלים, הוא היה מעביר את הבלנד לחביות קטנות וישנות למשך חצי שנה. התוצר היה כאמור עדין יותר, אך עם זאת שמר על חלק מהמאפיינים הדומיננטיים של הוויסקי המקוריים ממנו נוצר: 40 סוגי מאלטים שונים, וגם גריין וויסקי, המרכיב העיקרי בבלנד הזה, כמו גם בבלנדים רבים אחרים.

אנחנו קופצים בזמן. בשנת 1998 קנתה בקרדי את המותג הותיק מחברת דיאג'ו, יצרנית ג'וני ווקר ו- J&B. על מנת לא לפגוע במותגים החזקים שלה, כנראה, דיאג'ו לא פיתחה את דיואר'ס והשאירה אותו עם וויסקי אחד בלבד (היה עוד משהו למכירה בלבנון, מכל המקומות שבעולם). לעומת זה, היות ווויסקי הוא לא מוצר שיש ממנו מגוון גדול ב"אורווה" של בקרדי, היא החליטה להשקיע בדיואר'ס, לבנות מחדש את מזקקת הבית שלו – אברפלדי, ממש במרכז סקוטלנד – לבנות תדמית, להחליף מסטר בלנדר, שממשיך לשמור על הטעם המוכר, ולצאת ולחזק את המותג גם בשוקים אחרים מלבד ארצות הברית. שנתיים לאחר מכן היא יוצרת את ה"דיואר'ס 12 שנה", שאמור לתת לה אחיזה בשוק הפרימיום המתפתח.

בטעימה שערך כאן שגריר דיואר'ס העולמי, מלקולם מאריי, הוא אכן הדגים איך הוויסקי שלו מתלבש על אותו חלל שבין השיבאס ריגל הנעים והפירותי, והג'וני ווקר. הדיואר'ס הלבן, שבהחלט הפתיע בטעמיו, יותר כהה מהשיבאס, ובהיר מהג'וני האדום, יש בו מעט וניל ופרחים, עם מעט ניחוח של דבש. קצת לא אהבתי את הצורה שבה הוא יורד בגרון – הוא היה "חם" מדי, אבל הוא מעקצץ בעדינות בצידי הלשון ומשאיר את הפה עם מעט רמזים למוקה, עדות להתישנות בחביות האמריקאיות הצרובות.

דיואר'ס 12 ממשיך את אותו קו והוא מעט רך יותר מהג'וני ווקר השחור אך דומיננטי מהשיבאס 12. אין בו כל כך הרבה טעמי כבול וארומות מעושנות כמו בג'וני השחור, אבל יש רמזים לזה, ומצד שני, הוא נעים, ופרחוני וחלק אבל לא שמנוני כמו השיבאס.

מבחינת מחירים ותדמית, דיואר'ס משתדלים להצמד לג'וני ווקר, ולהיות פחות או יותר באותו תמחיר או מעט יותר יקרים. בנוסף לשני הוויסקי האלה ששבים עכשיו לישראל, אפשר למצוא בעולם אך לא כאן גם דיואר'ס 18 ו- סיגנצ'ור, וכן סינגלים שונים, בראשם אברפלדי 12 שנה.

מחירי הדיואר'ס בבקבוקי 700 מ"ל: 140 שקל לצרכן. דיואר'ס ליטר – 190 שקל. את דיואר'ס 12 ניתן להשיג כרגע רק בדיוטי פרי, והוא יכנס לארץ בהדרגה. אם ימכר במחירים של ג'וני בלאק, יהיה סביב 300 שקל לבקבוק. קטי סארק נמכר כאן ב- 95 שקל, ואם בא לכם פעם לנסות – נסו אותו גם.