שמח לאידי

"אני ממעמד הפועלים של השחקנים", מדגישה השחקנית אידי פאלקו, 43, האשה והרעמה מאחורי כרמלה סופרנו, אשתו של המאפיונר מניו ג'רזי טוני סופרנו - תפקיד שבזכותו הפכה לשחקנית הראשונה שהצליחה לזכות בכל פרס טלוויזיה מרכזי (אמי, גלובוס הזהב, SAG ועוד). למרות ההצלחה, פאלקו מספרת שהחיים שלה הם לא רק ספריי לשיער. "אני עובדת הרבה ועובדת קשה", היא אמרה בראיון שקיימנו לפני כמה חודשים לרגל העונה השישית והאחרונה של "הסופרנוס". "אני עובדת הרבה שעות. בטלוויזיה אתה עובד נגד הזמן. אתמול צילמנו עד 23:00, היום אני הולכת לסט ישר אחרי הראיון".

פאלקו גדלה בלונג איילנד ולמדה משחק במכללת סאני פרצ'ס היוקרתית. עם סיום הלימודים שקעה השחקנית בתקופה ארוכה של עבודות קטנות, כולל צוותי בידור ומלצרות לרוב. התפקיד המרכזי הראשון שלה היה ב"קליעים מעל ברודוויי" של וודי אלן (1994) ובהמשך כסוהרת בסדרה המשובחת "אוז" (1997). אחרי שנים של דשדוש היה זה דייוויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס", שליהק אותה לתפקיד שעשה לה את הקריירה. היום, כשהיא יושבת במלון ריג'נסי בניו יורק ומסכמת שבע שנים של הסדרה, לפאלקו חשוב לחדד שההצלחה באה לה בקושי רב. "היו לי 15 שנה פלוס של מלצרות", היא נזכרת. "אנשים חושבים לפעמים ששחקנים החליטו לפני שבועיים שהם רוצים לשחק, והופ, הם בטלוויזיה. אבל לא, זה מסע ארוך ומאוד מפרך. הבעיה היא שכשנמצאים בשלב המלצרות של הקריירה, אתה לא באמת בטוח מתי זה ייגמר. אמרתי שכל עוד אני יכולה לעשות סרט פה ושם, אפילו משהו עצמאי שאני לא מקבלת עליו תשלום, זה בסדר, אני יכולה לחיות ככה".

מה גרם לך להמשיך?

"למזלי, או לחוסר מזלי, משחק זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות. עם השנים למדתי גם לקבל דחייה כחלק מהעבודה. אלה שלא מתרגלים לדחייה עוזבים, כפי שקרה לרבים מחבריי שהתחילו איתי. כדי להיות שחקן מצליח אתה צריך לפתח עור עבה, לומר לעצמך כל פעם שמחר זה יום חדש ואפשר לנסות שוב. באיזשהו שלב אתה גם מבין שאם הם מעדיפים מישהו אחר לסרט או לסדרה אז כנראה שיש סיבה".

אז קיבלת את הסופרנוס והשתנו לך החיים. אחרי שנחתה עלייך ההצלחה, אמרת לעצמך שהגיע הזמן?

"האמת שזה עדיין שוק בשבילי", היא מחייכת. "חשבתי שאני הבן אדם האחרון שאפרוץ. אם מסתכלים על הקריירה שלי, ביליתי הרבה יותר שנים במאבק מאשר בהצלחה. לכן התקופה הזאת של המלצרות הרבה יותר נוחה ומוכרת לי מהתקופה שעוברת עליי עכשיו. ההצלחה הזאת מאוד מוזרה לי, ורוב הזמן גם לא נוחה, כי זה לא משהו שכיוונתי אליו. אני לא כוכבת, אני לא בנויה לכל הדברים שבאים מסביב לזה, כל הקטעים הנוצצים, כמו הפרמיירות והראיונות. לימדתי את עצמי שלבוא לצילומים בסט ולבוא לראיון זה אותו דבר, מהבחינה ששניהם חלק מהעבודה שלי. זה מה שאני צריכה לעשות, ללבוש שמלה, ללכת על השטיח האדום, לעשות ראיונות. בצורה מסוימת, זו כמו דמות נוספת, עוד חלק מעבודת המשחק שלי. הראיון עכשיו הוא עם 'אידי פאלקו - שחקנית'. מאחורי הקלעים מחכה אידי פאלקו האמיתית, שמורידה את הכלב ועושה כביסה וכל הדברים האלה".

מה עם סרט "הסופרנוס"? אומרים שיש אחד בתכנון.

"דייוויד צ'ייס, יוצר הסדרה, אמר שכשהסדרה תיגמר, יכול מאוד להיות שלא יהיה שום בסיס לסרט. אולי כולנו מתים בסוף? או שכולנו נחטפים על ידי חייזרים ולא נשאר מישהו שיעשה סרט".

הפריע לך שבגלל הסדרה לא יכולת לעשות סרטים?

"כן, זה מעצבן לרגע, במיוחד כשאת מקבלת הצעות מדהימות. אבל אז את נזכרת שהסיבה שאת לא יכולה לעשות אותם זה בגלל 'הסופרנוס', שזו הזדמנות של פעם בחיים. אין לכם מושג כמה אושר 'הסופרנוס' הכניסו לתוך חיי. אז ברור שבהתחלה אני תולשת שערות מרוב כעס, אבל זה עובר די מהר. אני אוהבת לעבוד על התוכנית".

יש לך זמן פנוי?

"אני בבעלות 'הסופרנוס'. הזמן שלי שלהם, וזה לא משאיר הרבה. בגלל שהלו"ז שלהם משתנה כל הזמן, הם יכולים להתקשר ולהקפיץ אותך. נגיד, מישהו חולה, בשנייה הם יקפיצו אותך, יש כל כך הרבה כסף מעורב, שהם לא יכולים לבטל יום עבודה".

איך את מתמודדת עם קצב הצילומים המטורף?

"האמת שבשביל שחקן, עבודה ב'הסופרנוס' זה סוג של עבודה אידיאלית, כי זה הכי קרוב שאי פעם תגיע לחיים נורמליים. יש לו"ז קבוע, אתה יודע מתי בדיוק אתה עובד, אתה יודע מה המשכורת שלך הולכת להיות, אתה יכול לתכנן תוכניות כלכליות, דברים ששחקנים לא באמת יכולים לעשות. בשבילי החלק הטוב בעבודה על הסדרה הוא שכרמלה כבר באה לי באופן טבעי. כשאני מקבלת תסריט אני לא צריכה לשבת ולחשוב, מי הדמות הזאת ומה מניע אותה. אני כבר מכירה אותה מכל הכיוונים. רק צריך לשים את הציפורניים המלאכותיות, ואני בדמות".

למרות שמדובר בבחורה די מפוקפקת, נראה שכרמלה הפכה עם השנים לחביבת הקהל.

"אני חייבת לומר שכשהתחלנו לצלם את הסדרה לא חשבתי בח-י-י-ם שאנשים יזדהו עם כרמלה, או אפילו יבינו אותה. אני אוהבת לשחק אותה, אבל יש לי רגשות מעורבים כלפיה. נגיד, בחיים לא הייתי חושבת שמדובר בדמות לחיקוי, אבל עובדה - אנשים ניגשו אלי ואמרו שכרמלה היא דוגמה בשבילם, כי היא מייצגת אשה חזקה שעוברת הרבה עם המשפחה ועם בעלה. אם מורידים את המאפיה, כרמלה היא בך הכל אשת משפחה טיפוסית, והרבה אנשים מתחברים לזה. חוץ מזה, נראה לי שאנשים כבר התרגלו לכרמלה. בכל זאת, אני נכנסת לאנשים הביתה מדי שבוע. זו סוג של מערכת אינטימית, לא?".

אז את תמיד בתוך כרמלה?

"בדיוק, כרמלה אף פעם לא עוזבת. היא תמיד איתי. לוקח לי שנייה להיכנס לדמות. הבית, המטבח, החצר, הבן שלי, התכשיטים, הציפורניים, הכל מאוד מוכר. זה כמו חיים שניים. זה כמו להיות סכיזופרנית!".

לפחות יהיה לך קצת חופש.

"זה נכון, אבל כשחקן זה הרבה פחות מושך ממה שזה נשמע. כשחקנית, ביליתי הרבה זמן פנויה, יותר מדי זמן. אני רוצה לעבוד! פעם יצא לי לעשות מחזה עם פול ניומן, והוא אמר לי שכל עבודה שהוא מקבל, הוא מרגיש כאילו זו העבודה האחרונה שהוא יעשה אי פעם, כאילו אף אחד לא ירצה לשכור אותו יותר. אמרתי לעצמי שאם פול ניומן מרגיש ככה, לפחות אני יודעת שאני במגרש הנכון. כשחקן, אתה תמיד רוצה לדעת שמשהו יבוא, וזה לא תמיד קורה".

ומה יהיה כשייגמר?

"זה יהיה מוזר מאוד. ג'ים גנדולפיני (טוני סופרנו) ואני צוחקים כל הזמן שאנחנו הולכים לבלות את שארית חיינו בקניונים ברחבי אמריקה, מחופשים לטוני וכרמלה, יושבים עם דלי לתרומות לפנינו. זה עצוב, אבל שנינו די מפחדים שזה מה שייצא מאיתנו".

__________________________

"הסופרנוס", יום ג', 22:00, +yes