הבראסרי ועוד 26
מצאנו את הברים הכי טובים בגוש דן - כי אין ברים טובים בגוש עציון
אברקסס, לילנבלום 40 ת"א
מוסד אלכוהולי שמתבגר בחן, יחד עם לקוחותיו. לשבת באברקסס זה קצת כמו לקרוא את מדור הרכילות של לפני עשר שנים: קהל שפעם היה מרכז ההוויה התל אביבית ופינה את מקומו בחיוך, בלי מרירות. פה יושבים מי שאוהבים לשתות, לשמוע את המוזיקה שהיו שומעים בבית ולהתרפק על הימים ההם, כשהכל עוד היה מותר. אם כי אחרי כמה דרינקים נדמה שבתל אביב, אפילו אם עברת את ה-35, בשתיים בלילה הכל עדיין מותר.
ארמדילו, אחד העם 51 ת"א
מעוז השנקינאיות המודעת לעצמה, פאב שכונתי לכל דבר. הארמדילו מתבסס בעיקר על השכנים הקבועים ששורצים על הבר, שלא נסגר מאוחר מדי. למעשה, כמו בבית כנסת, על חלק מהמושבים חרוטים שמות הקבועים שהמקומות שמורים להם. אחד הברמנים מדבר רק אנגלית, מה שמראה שהכניסה לכדורגלנים אסורה. אפשר לבוא בנעלי בית ועם הכלב, או עם הכלבה.
בוקובסקי, פרישמן פינת דיזנגוף, ת"א
אחד משרידי תרבות הפיק-אפ, רק בגירסה פחות נוצצת ויותר איכותית: בחורות עם תואר שני ברזומה וגיל 30 המאיים באופק מחפשות גברים עם תואר שני בחרמנות ובעיית כבד בהתהוות. אסור להחמיץ את הליין העברי של המקום, שנע בין "יד ביד אם רק תיתן לי יד" ל"כל העצים לבשו ירוק, אני לבשתי ג'ינס וכובע". אם אריק לביא משקיף על הסצינה מלמעלה, הוא בוודאי מחייך.
בלאומילך, רוטשילד 32 ת"א
החרמנות מעופפת באוויר. על הבר, בפנים, בחוץ, ברחוב - כולם עושים עיניים לכולם. הגיל הממוצע אמנם צעיר מאוד, אבל המקום עונה על כל הקריטריונים של פיק-אפ: חשוך, מוזיקה מקפיצה, ושלל שדיים בכל הגדלים ומכל הצבעים. מי שעבר את גיל 30 ייחשב כאן לפדופיל, למרות שאחרי כמה דרינקים יש גם לו סיכוי לצאת עם הילדה הכי יפה בפאב.
בראון, אחד העם פינת נחלת בנימין, ת"א
בגיל 30 החיים קשים, במיוחד אם אתה - בפראפרזה על ג'טרו-טול - זקן מכדי להידחף לברים עמוסי ילדים אבל צעיר מכדי להפסיק לבלות. הבראון הוא אחד המקומות המאופקים בעיר, במובן הכי טוב של המילה: כיסאות בר נוחים, מוזיקה שנעים איתה, מבחר ויסקי מצוין, צוות מקצועי ומטבח מפנק. מה עוד נבקש? כלום. רק נציין שהבראון הוא גירסה משודרגת של האח הגדול מציר מוריה החיפאי, ובדומה לו מאכלס בשעות הקטנות ברמנים של מקומות אחרים שסיימו את משמרתם, מה שרק מוסיף לו סקס אפיל.
בראסרי M&R, אבן גבירול 70 ת"א
מה שנולד כבנו הממזר של הקופי בר ורקדנית קאן-קאן פריזאית הפך לאחד המקומות הנחשבים בסצינת הלילה בעיר. מאביב גפן ועד אברם גרנט (ואנחנו רק ב-א'!) מגיעים לכאן כדי לסדר את הראש ולהוכיח שאפילו בשעות הקטנות, הם - ממש כמו הלילה - עדיין צעירים. לפעמים עודף הסלבריטאים מעייף, כי כמה פוזה אפשר לשאת אפילו על ראש מפוצץ מאלכוהול. אבל כשהבוקר מתקרב ובא לנשנש משהו ליד הדרינק האחרון, קשה שלא להודות לאלוהים שזימן לנו מקום ברמה כזאת שעובד 24 שעות ביממה.
ברבוניה, בן יהודה 192 ת"א
הבר של ברבוניה, שצמוד למסעדת מאכלי הים הסמוכה, כבר היה לשם דבר בעיר: עיצוב של סאונה, נשנושים מעולים, ובעיקר אווירה של גרעין נח"ל כמו לפני שנות אלף בקיבוץ. כמויות האלכוהול שנצרכות במקום הן מהגבוהות פר נפש, וגם כשמנכים את הצריכה העצמית של הבעלים, עזרא מרמלשטיין, מקבלים את מקבץ הכבדים החזק בעיר. האוכלוסייה מבוגרת יחסית, המוזיקה יכולה לנוע בין מיינסטרים לקלאסיקות פופ ועד למזרחי, והאווירה במקום בהתאם. זיונים? למרות שהמקום רחוק מלהיות פיק-אפ, הרי שיש יתרונות לנשים מבוגרות: כשהן יוצאות להשתכר ולתפוס זיון, אפשר לראות להן את זה בעיניים. אז פשוט תאתרו את הכי שיכורה על הבר. לנו זה עבד.
ג'ויס בר, אלנבי 42 ת"א
המקום הכי אמריקני בארץ הקודש, ותחליטו לבד אם זה טוב או רע. בחוץ יקבל את פניכם יער של שלטי ניאון, ובפנים תיתקלו בצוות שיודע לעשות כבוד לשתייה ולשתיינים. הבכורה כאן היא לג'ק דניאלס ולברבנים, ואם אתם מחפשים מקום לתרגל את האנגלית שלכם, הגעתם לאתר הנכון. כיאה לבר שפועל כבר 13 שנה יש בג'ויס לא מעט קבועים, ורצות גם שמועות על קרחנות רציניות.
גולדן בר, רוטשילד 9 ת"א
המקום של כל מי שחזר מהמזרח ובא לך לראות אותו. לא מעט שנים מפוצץ כאן ערב אחרי ערב בצעירים תוססים, שמתלבטים אם לקחת מישהי לשירותים או סתם ללכת להקיא שם. בר גדול בחוץ, ועוד אחד בפנים. בקיץ מומלץ לשבת על מעקה המתכת בחוץ ולבדוק באיזה בירה מאבדים שיווי משקל ונופלים על מדרכות השדרה.
דאבלין, שנקר 4 הרצליה פיתוח
למרות שהסניף ההרצלייני הוא למעשה אחיו הצעיר של הסניף הרחובותי (רחוב המדע 1), הרי שמדובר באחד הברים היפים בישראל, אם לא היפה שבהם. עבודות העץ, במיוחד הקשת המרשימה באזור התקרה והבר שאינו נגמר, הופכים את הדאבלין למקום שמחלץ קריאת התפעלות כמעט מכל מי שמבקר בו לראשונה. ואם העיצוב הוא הסיבה שהכנסנו אותו לרשימה, הרי שההרגל לגבות כסף מראש בימים שמנוגנת במקום מוזיקה חיה הוא הסיבה שכמעט הוצאנו אותו. זה פשוט מעיב על מקום ענקי (תרתי משמע) שאפשר פשוט לעמוד בו ליד אחד הדלפקים בצידי הבר, להרים את הראש למעלה - בזהירות, השילוב של הגינס והג'יימסון עלול להיות קטלני - ולבהות בתקרה כאילו עמדתם בקפלה הסיסטינית.
דאגלס, הסדנאות 4 הרצליה פיתוח
למצוא את דאגלס זה לא דבר פשוט, ולהדיוטות זה גם נראה די מיותר: אין שילוט בדרך אליו, וההנחה המקובלת היא שאם בכל זאת תטרח, תמצא את עצמך במקום יאפי מזעזע. אבל לא כך הוא. הבר עצום, מעוצב, ואחד היפים בארץ. יש שני חדרי וי.איי.פי עם פלייסטישן 2 בפנים, ברמנים נחמדים מדי, ובעלים שמסתובב ורוצה שלכולם יהיה שמח.
המנזר, אלנבי 60 ת"א
הפאב המיתולוגי ליד אלנבי 58 הי"ד. כאן נרצח שץ פלום בשנות ה-90, כאן יושבים חבר'ה מבוגרים או פריקים בכל הגילים, ובשירותי הגברים יש עמדת השתנה בלבד. למיטב ידיעתנו, זה גם המקום הראשון מחוץ לטייבה שהגיש בירה טייבה מהחבית.
בניגוד לשמו, הכללים במנזר אינם נוקשים: תתקבלו בברכה גם בחולצת סיום קורס מש"קי שלישות, ועם חולצת קורס קציני חי"ר אולי אפילו תגרילו לילה עם איזה פריקית שמוחה נגד הכיבוש, אבל תשמח ללוחם במיטה. מה שכן, עדיף שתצטיידו במזומן, כי על כרטיסי אשראי לא שמעו במנזר.
השופטים, אבן גבירול 39 ת"א
מוסד אלכוהול תל אביבי מיתולוגי. מי שמחפש פיק-אפ עדיף שיחצה את הכביש וילך לצוותא, אפילו שם הסיכוי שלו טוב יותר: לשופטים הולכים לשתות, לדבר, ובעיקר להיזכר. המוזיקה לא רועשת (למעט בערבי הג'אז), ואיש לא דוחק בך. מה שהיה בתחילת ה-90 מקום חובה לסלבס בהתהוות הוא היום מקום נטול פוזות, ואם אתה רוצה לשבת על בירה ופלטת מטוגנים סטייל שנות ה-70 עד אובדן שליטה - זה בדיוק המקום.
חמארה, בתוך מסעדת "רפאל" במלון דן, הירקון 87 ת"א
העיצוב של אריק בן שמחון והטרנדיות הקולינרית של רפי כהן יצרו את אחד השילובים המעוצבים (ויש הטוענים שמעוצבים מדי) בישראל. זה המקום למי שיכול להרשות לעצמו לבקש מהברמן להוריד את הסינגל מאלט האהוב עליו מהמדף ולהניח לידו עם כוס וכלי לקרח, למי שלא יסתפק בנשנושים ששף פחות מוכשר מכהן הכין למענו - ולמי שיכול לשלוף את כרטיס האשראי הנכון, לשלם על כל אלה, ולדעת שהברבי ממול קלטה את נצנוץ הכרטיס ויודעת להעריך גברים מסוגו.
טמפל בר, בתוך הסינמה סיטי בצומת גלילות
המיקום הופך את הטמפל בר למקום שפשוט מתבקש להוריד בו דרינק לפני ואחרי הסרט, או לקבוע עם חברים שמגיעים מהצפון וחוששים מהכניסה לעיר הגדולה. למרות שהמקום לא הצליח לאפיין את עצמו מבחינת קהל (תמצאו שם גם בני 50 וגם בני 20 פלוס), הרי שהוא הצליח לאפיין את עצמו מבחינת האווירה: מקום של חבר'ה, עם בר קטן יחסית, ולעומתו חללי הסבה מרשימים ביותר. הפלזמות ברקע לא מפסיקות לשדר ספורט, וכשמוסיפים לזה את מגוון האלכוהול הנדיר והתפריט של צחי בוקששתר, מקבלים את אחד הפאבים האיריים הטובים בישראל, אפילו בימים שלא נערכות שם הופעות חיות.
לבונטין, לבונטין 11 ת"א
המקום שגרם למתחם גן החשמל להפוך מאזור של זנות-הומואים ונרקומנים לאזור של בילויים ונרקומנים: מוזיקה מכל הסוגים, די.ג'יים מתחלפים והיעדר ערסים בצורה מחשידה. מלבד מחירי שתייה נמוכים תמצאו כאן אוכל לא רע, ובעלים צעירים שתמיד ישמחו להצטרף אליכם להרמת כוסית. למקום יש גרעין קבועים קשה שמצרף אליו קהל רנדומלי משולהב; ביום טוב אפשר לראות סלבריטאים בעמדת הדי.ג'יי.
מ.א.ש, דיזנגוף 275 ת"א
למרות שהמקום הזה נקרא על שם אחת הסדרות המכוננות בתולדות הטלוויזיה האמריקאית, הרי שבשנים האחרונות הוא סוחב חזק לכיוון של אנגליה. במיוחד כשמשודרים בו משחקי כדורגל מהפרמיירליג או משחקי נבחרת אנגליה. היו זמנים שאוהדים יריבים נהגו להיפגש בחוץ כמנהג האנגלים, אבל בשנים האחרונות, עם שדרוג התפריט הקולינרי והאנושי, המ.א.ש הרבה יותר רגוע. וזה עדיין המקום הכי טוב בתל אביב לראות משחק כדורגל בשידור ישיר.
מולי בלומ'ס, הירקון 100 פינת מנדלי מו"ס, ת"א
הפאב האירי הראשון בישראל, ומלך הסצינה האירית עד היום. למרות שמאז קמו היכלים מעוצבים בסגנון עדות האירים, למשל הטמפל בר והדאבלין (ע"ע), הרי שבמולי יש אווירה מיוחדת ולא רק בגלל החלוציות. העיתונים מאירלנד על קירות השירותים, הגינס שעל הקצף שלה מצויר עלה תלתן, קדירת הבשר עם הירקות ובעיקר טלוויזיות שמשדרות הרבה כדורגל הופכים את המולי בלומ'ס ("מולי" בפי הקבועים) להכי אירלנד שאפשר למצוא מחוץ לדאבלין.
ננוצ'קה, לילנבלום 28 ת"א
הגרוזינים עושים לנו שמח: האוכל יכול להתחרות עם כמה מהמסעדות היותר טובות בתל אביב, ועל הבר תמיד מגניב. די שכיח לראות שיכורים ושיכורות רוקדים על הבר ומקבלים תרומות אלכוהול נדיבות מהברמנים, וכמעט תמיד מפוצץ עד אפס מקום. המלצרים מצידם מעודדים כמה שיותר רעש וכמה שיותר ריקודים.
סילון, קינג ג'ורג' 89 ת"א
הסילון אמור להיות פאב שכונתי, אבל למעשה הוא מושך אליו אנשים מכל העיר. בפנים יש בר קטן ומתחם ישיבה גדול מעליו. המוזיקה בהתאם למצב הרוח של הבעלים; השירותים דורשים שזוגות ייכנסו אליהם יחד, אבל מעולם לא נרשם תיעוד של המעשה; החניה קצת בעייתית, ומדי פעם אפשר לראות מישהו רץ החוצה בהיסטריה, כדי לראות אם כבר גררו לו. שווה את הסיכון.
עמירם, התערוכה 8 ת"א
עמירם הוא חבר כל כך ותיק בסצינת הפאבים בתל אביב, שהתחילו לשתות בו הרבה לפני שהשתמשו במילה "סצינה". למרות מיקומו הצמוד להיכל אוסישקין, לא דבק בו שמץ מהאדום החולה. המקום ספון העץ נראה בדיוק כפי שפאב היה אמור להיראות אי שם באייטיז, והתפריט מבוסס על פלטות שונות ואלכוהול למי שאוהב לשתות. אידיאלי לדרינקים של אחר הצהריים ושעות הערב המוקדמות; המאחרים יתקשו למצוא בו יותר מדי פעילות אחרי חצות.
פולה, בן גוריון 22 ת"א
בר שכונתי דו-קומתי. מעניין מה היה אומר הזקן אם הוא היה רואה כאן את המוני הצעירים ואת השירותים המפוארים, שהתור בהם ארוך כאילו בכוונה לעזור לחבר'ה בפיק-אפ. שימו לב, בקומה הראשונה יש אווירת סקס. בקומה השנייה גם.
קפה תל אביב, יהודה הלוי 147, ת"א
המקום הזה נודע פעם בשם "רוז", והתפרסם לפני כמה שנים כשמכונית החליקה לתוכו ופגעה למוות באחת המבלות. למרות העבר הטראגי ולמרות העובדה שמבחוץ (ולפעמים גם מפנים) הוא נראה כמו אוטו של ערס, מלא באורות מנצנצים, ההפי-האוור שלו באמת שמחה: הוויסקי מגיע במצב שלא נותר להוסיף לו אלא שקדי מרק, וכשמדובר בשניים במחיר אחד, יש סיכוי שעד שמונה בערב כבר תצטרכו כיסא נוסף בשביל הכבד. בין הקבועות במקום תמצאו לא מעט נשים שעברו את גיל 50 וישמחו לחבור לבחור שגילו כמחצית. זה הופך את קפה תל אביב לפיק-אפ המושלם לאנשים עם תסביך אם.
שסק, לילנבלום 17 ת"א
למרות השם, מדובר באחד הברים עם תפריט האלכוהול העשיר ביותר בעיר. חוץ מזה השסק הוא מקום אפלולי שמאכלס ברנז'ת שוליים שמוסיפה לו צבע, כמעט כל יום מופיע בו די.ג'יי מתחלף, המוזיקה מגניבה - והשילוב בין האלכוהול לקצב יוצר אווירה חרמנית וכיפית כהלכתה.
לפנייה לכתב/ת 
