בלוגרים ישראלים ולבנונים כותבים על המלחמה

טכנורטי, אינדקס ומנוע חיפוש עולמי של יומני רשת מצביע על "מצב רוח מלחמתי" בבלוגיה העולמית. שלוש מתוך ארבע התגיות החמות הן "לבנון", "ישראל",  ו"מלחמה". בחיפושים המובילים במקום השני והשלישי נמצאות ישראל ולבנון והחיפוש המוביל היום הוא הפסימי ביותר: "מלחמת העולם השלישית".

בלוגרים רבים בעולם, בינהם גם ישראלים ולבנונים, מניחים לרגע בצד את הנושאים המעסיקים אותם באופן יום יומי, וכותבים בעיקר על המלחמה, גם מהזווית הפוליטית והפטריוטית, אך גם מהצד האישי של שגרה תחת הפצצות.

זירת התגובות, בעיקר אצל בלוגרים הכותבים באנגלית, מתחממת, ומתפרסמים שם דיונים פוליטיים סוערים, בהם משתתפים ישראלים, לבנונים, אך גם אמריקנים ואירופים, המגלים עניין גובר במתרחש.

"לבנון נהרסת, אנסה להמשיך לעדכן"

אחד הבלוגרים הלבנונים, Code Vault, כותב בתחילת ההתקפות "חלק מחברי עזבו את ביירות, אבל אני לא". הוא מעדכן את הבלוג בין קריסות מערכת החשמל.

" לבנון פשוט נהרסת", הוא כותב, "אנחנו צוחקים בכל פעם שנשיא של מדינה כלשהי מביע את דאגתו למה שקורה פה, ואז פשוט מחכים שהפשיטות (של צה"ל) יפסיקו. אני לא מסכים עם מה שעושה החיזבאללה, אבל לוקח לנו הרבה זמן לשקם את מה שישראל הרסה".

"אני מפרסם את הדברים האלה כדי להציג את התמונה האמיתית", הוא כותב. "במיוחד למי שיש לו מידע רק דרך CNN או FOX, והסיקור של הרשתות האלה גרוע".

"מישהו שאל למה חיזבאללה יורה על ישראל? מישהו שאל למה הוקם החיזבאללה, ולמה ישראל מותקפת בכל יום בשטחים? מישהו שאל למה מחבר מתאבד הופך לכזה? כמובן שלא. אם אנשים היו שואלים,

הם היו יודעים את האמת. נכון, החיזבאללה מקבל סיוע מאיראן, וכן, סוריה מחמשת אותם. החיזבאללה הוא תנועת התנגדות שהוקמה ב-1982 במהלך הפלישה הישראלית. היא מורכבת מלבנונים שמאסו בכך שהורגים בהם ודורכים עליהם עד שהם הופכים ל'אבק אדם'".

בהמשך הוא מציין כי אינו תומך בחיזבאללה. באיזור התגובות של הבלוג מתנהלים ויכוחים פוליטים חריפים בין ישראלים לבלוגרים מחו"ל (ולא רק מלבנון), על התגלגלות האירועים ועל האחריות של ממשלות ישראל ולבנון למצב.

"ישראל זורעת טרור ופחד"

דוהא כותב בבלוג "בלוגרים לבנונים" על הרג אזרחים בלבנון ועל תקיפות של משאיות. "אני תוהה איך הסיוע ההומניטרי יגיע עכשיו לכפרים המותקפים בדרום לבנון", הוא כותב. "האם לבנון תצליח להשתקם מכל המצב הזה? בשנה האחרונה לבנון זכתה שוב לכיסוי חיובי על ידי התקשורת, וישראל בחרה להחזיר את התדמית של פחד וטרור למדינה". 

ישראלים המגיבים לבלוג מזדהים עם הסבל הלבנוני, אך  מנסים להסביר את הצד הישראלי "אני תושב צפון ישראל, סטודנט וחייל מילואים", כותב לו נמרוד, "אני לא רוצה להיות מגוייס ולהפציץ את הבתים שלכם ואף אחד מהחברים שלי לא רוצה לעשות כך, אבל האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להפקיד את בטחון הערים שלנו בידיכם?".

גולש בשם אלעד נוזף בו: "שאלת איך יגיע סיוע הומינטרי לאזרחים אם צה"ל מפציץ משאיות? השתמשו במשאיות פתוחות! הפסיקו להוביל נשקים במשאיות, להסתיר מחבלים בחדרי הילדים שלכם, והספיקו לעזור לחיזבאללה!".

"זאדיגוולטייר" מאשים בבלוגו את כל המדינות סביבו "האוייבת שלנו, ישראל, הורגת אותננו אבל לפחות אזרחיה נהרגים והיא משלמת את מחיר ההרפתקאה הצבאית הזאת. גם החיזבאללה משלם את המחיר הזה. הפחדנים בסוריה ובאירן מוכרים את הנפט שלהם במחירים חסרי תקדים ומרוויחים כלכלית ופוליטית בזמן שילדינו נהרגים ואנחנו מפסידים מיליארדי דולרים".

"החיזבאללה הוא כבר לא ארגון התנגדות. היום הארגון מבצע משימת התאבדות חסרת תכלית, ולוקח איתו את כל מדינת לבנון".

"האנשים שלכם הם בשר תותחים", מגיב גולש ישראלי, "חבל שאתה לא רואה את זה".

המגיבה קרן כותבת: "אין פה את מי להאשים, לכל אחד יש סיבות לעשות את מה שהוא עושה, וכל הסיבות נראות הגיונות. לישראל סיבות משלה, לחיזבאללה סיבות משלו, וכך גם ללבנון, סוריה ואירן. אנחנו

צריכים להסתכל אחד על השני כבני אדם ולא כלאומים. אנחנו נלחמים על דברים שקרו בעבר, ובגלל זה לא יכולים להביט אל העתיד".

המלחמה באיורים

הבלוגר מאזן מפרסם איורים המתארים את מצבו הקשה. הוא נמצא תמיד תחת הפצצות, נאלץ להתחבא במרתפים. באיור אחד, המלווה בתיאור טקסטואלי, הוא ממחיש כיצד התרוקנו הסופרמרקטים ממוצרי מזון. "הלכתי אתמול לסופרמרקט לקנות דברים הביתה. המדפים היו ריקים, והיו רק שלושה קרטוני חלב במקרר". 

לדברים האלה הגיב אהרון מארה"ב. "אני חייב לכתוב לך כי הקשר הנוסף היחידי בינינו הוא שהמסים שאני משלם מממנים את הפצצות שהישראלים מפילים עליכם", הוא כותב, "אנא המשך לכתוב, לצייר ולחשוב,אחרת, יהיו רק פצצות".

באיור האחרון שפירסם נראה אדם היושב בחדר חשוך תחת אור נר, ועל השמיים נכתב בגדול "אנחנו מתנגדים". חנה, בלוגרית אמריקנית עונה לו " בלוג מדהים, אני קראת את המילים שלך וצופה באמנות שלך, והם הפכו את המצב אמיתי עבורי יותר מאשר כל כותרת של עיתון".

מאזן מבקש מכולם להפיץ את התמונות שלו ואומר כי הוא מוותר על זכויות היוצרים. בהמשך לאישור הוא כותב, אולי בצחוק, "אחרי המלחמה עורכי הדין שלי כבר יתקשרו אליכם, עד אז הפיצו אותם ככל האפשר".

הצפירות מציקות לחיפאים

בעורף המותקף בצד השני, גם הישראלים כותבים על מצבם במלחמה. הבלוגר החיפאי הוותיק אלעד יאיר כותב כבר קרוב לארבע שנים על חייו האישיים, ומגיב על כל דבר שקורה סביבו. בימים האחרונים, נראה שהבלוג שלו עבר למצב מלחמתי - בנימה הצינית האופיינית לו.

לשמו של הבלוג, "מה המצב", התווספו צמד המילים "(בחיפה המתפוצצת)" ותמונת הכותרת הרגועה בדרך כלל, הוחלפה בתמונה של מפרץ חיפה עם אילוסטרציה של רקטות נופלות, ואדם עולה באש.

יאיר מספר על שדרת חייו תחת האיומים, וכועס בעיקר על הצפירות. "מישהו יודע איפה כפתור ה-Snooze של צופרי האזעקה? העירו אותי ב-5:50, וזה הטריד כל כך עד שירדתי למקלט", הוא כותב. "מעניין שקודם היה צריך לשמוע חמישה-שישה פיצוצים, רק אחר כך נשמעו הסירנות. לזכות פיקוד העורף, ייאמר שנשמעו עוד שניים או שלושה פיצוצים אחרי הצפירות", הוא כותב בקטע אחר.

בקטע האחרון שפירסם הוא מציע פתרון לצפירות: "אני זוכר שכאשר הייתי בבית הספר היסודי, הצלצול היה מאוד מעצבן. רק כאשר עברתי דירה ובית ספר, בכיתה ו', גיליתי שיש בתי ספר אחרים, בהם הצלצול הוא אסופת שירי ילדים שנשמעת כמו מוזיקה של אוטו-גלידה. היה נחמד אם היו שמים מוזיקה קלאסית, במקום הצפירות מעוררות האימה הללו. השמיעו מוצארט, לא צפירות!".

מחיר חיי התושבים 

רפי לירן, תושב הצפון חווה את ההפצצות, אבל מבקש להסביר שהמצב הזה לא התחיל עכשיו. בפוסט "חיי אדם ומחירם", הוא משווה את סולם התגובות של צה"ל להתקפות על ישראל. החל מירי בשדרות, שלדבריו יזכה לתגובה בדמות "ירי למרחבי שיגור ריקים", וכלה בהתקפה על איזור מגוריו - החיפה והקריות שבתגובה לה צה"ל "יתקוף תשתיות אזרחיות וסמלים של האויב". "אני מרגיש גאווה כי תג המחיר שלי די יקר", הוא כותב. 

אם יתקיפו את תל אביב, הוא צופה שנראה "הבערה של לבנון והחזרתה לתחילת שנות ה-70 העליזות".

לירן מספר על ההתקפות הראשונות שהיה עד להן ולא חוסך בציניות. "הנפילות הראשונות תפסו אותי במקלחת עם הראש מוקצף בשמפו ריחני. רעש הפיצוצים היה עמום בתחילה ואחר כך התקרב לעברנו, זה משתק, זה מפחיד", הוא מספר. אך למרות הפחד, הוא הצליח למצוא נקודה אופטימית אחת ומציין בסוף הפוסט: "כבר שנים שאנחנו רוצים לקיים ישיבת ועד בית, אתמול במקלט הצלחנו".

גם עבור הבלוגרית הצפונית עדי, הקטיושות הפכו לחלק מהחיים. כאשר היא ואמא שמעו נפילות, הזכירה לה האם להאכיל את החתולה. "הן אולי הפכו לדבר שבשגרה - כל המטוסים, ההליקופטרים, השריפות והבהלה. הקטיושות גם".

גם בתמונות

הבלוגר דוברמן מפרסם בבלוגו תמונות המעידות על המצב המוזר אליו נקלעו תושבי הצפון שעברו למרכז לתקופה הזו. אותם אנשים הגיעו לתל אביב מלאת פקחי החניה והדביקו את המקבילה האקטואלית ל"אני פורק סחורה". לרכב הוצמד פתק האומר "ברחנו מהקטיושות בקרית שמונה... קיבלתי כבר שני דוחות. לא אוכל לעמוד בתשלום, אם אפשר להתחשב".