מדריך איתן לדייט ראשון

אי אפשר לברוח מזה. מערכות יחסים מתחילות ב"לצאת ביחד", ו"לצאת ביחד" מתחיל בדייטים. חלק ניכר מהדייטים מתחילים, למרבה הצער, בדייט ראשון, מוסד מלחיץ, שיכול להיות נעים מצד אחד, אבל סביר יותר שיהפוך לקטסטרופה.

יש משהו במגע הראשוני הזה עם מישהו לא מוכר, שנותן לחוויה טאץ' של אודישן הדדי - אתה בודק אותו והוא בודק אותך. זה גם קצת כמו לשחק ברופא וחולה, רק פחות קינקי. הרבה פעמים דייט ראשון יכול להיות תחילתה של חברות/ידידות/יזיזות מופלאה. אבל הרבה יותר פעמים קורה שהדייט הוא הזדמנות מצערת להיתקל בנציגים קצת פחות מוצלחים של המין האנושי.

יש המון דרכים לקטלג את הדייט הראשון. העיקרית מדברת על שני סוגים: המוצלח והלא-מוצלח. המורכבת יותר מוסיפה את "הדייט הלא ברור", "הדייט המתחיל בטוב ונגמר ברע" ואת "הדייט המתחיל ברע ונגמר בטוב". אני פיתחתי, עם השנים והניסיון שיש לי, למרבה הצער, בנושא, חלוקה קצת אחרת לסוגי הדייטים השונים.

~ ~ ~ ספידייט ~ ~ ~

ידוע גם בכינויו "ניפגש מתחת לבניין שאני גר בו כדי לראות אם אתה מוצא חן בעיניי או שאני אעדיף לחזור לאינטרנט לחפש מישהו אחר".

מסוג הדייטים המביכים ביותר כשאתה בצד החותך ("אחי לא מתאים") והכי פוגעים כשאתה בצד הנחתך. אני מסרב בכל תוקף לעשות כאלה, למרות שלפעמים החיים מזמנים סיטואציות כאלה, ואז אין הרבה ברירה אלא לקבל החלטה כעבור ארבע דקות, אם לא פחות. מגיעים למקום, מעיפים כמה מבטים חטופים במועמד, בודקים האם הוא עונה על הפרמטרים הבסיסיים וחותכים / ממשיכים אליך הביתה / לכל מקום אחר.

לוקיישן: בדרך כלל מקום ציבורי או פינת רחוב.

עם מי: דייטים מהאינטרנט, אנשים שאין לך מושג איך הם נראים, סטוץ פוטנציאלי עיוור.

יתרונות: זריז, חסכוני בזמן וכסף, מאוד אד-הוק. יש הטוענים שגורל הדייט נקבע ממילא מהמבט הראשון ולכן זו השיטה העדיפה. אני לא כל כך מאמין בזה.

חסרונות: תמיד עלול להיות מישהו שנעלב, וזה גם שולל מראש אנשי שיחה מדהימים שיכולים להיות חברים טובים, גם במקרה של אי משיכה.

לסיכום: רק לסטוצים עם אנשים שמעולם לא ראיתם וכנראה שלעולם לא תראו שוב ולכל הקרציות שאיכשהו, בשנת 2006, עדיין לא הצליחו להשיג תמונה דיגיטלית של עצמם (מה זה אומר עליהם, למען השם?).

~ ~ ~ סליפינג אובר ~ ~ ~

ידוע גם בכינויו "אני גר בטיז-אל-אמו ואין לי אוטובוס חזרה הביתה באחת וחצי בלילה".

מסוג הדייטים שבהם הבחור מודיע כבר בתחילת הדייט או בעת קביעתו שיצטרך לישון אצלך אחרי, אם זה לא יתאים לך או לא.

לוקיישן: לא משנה איפה נפגשים, הבחור יסיים את הערב מתחת לקורת הגג שלך. בסלון או איתך במיטה, זו כבר שאלה אחרת לגמרי.

עם מי: כאמור, אנשים שגרים רחוק ממך, נטולי רכב או חברים במרכז.

חסרונות: אם הדייט לא מצליח, והבחור לא לטעמכם (או גרוע מכך - אתם לא לטעמו), קיבלתם שילוב של כאב לב, אי נעימות ומבוכה כללית איומה, שרק תתגבר כשתראו את זיו פניו בדרך למקלחת בבוקר.

יתרונות: אם הדייט דווקא מצליח, תמיד נחמד כשהבחור נשאר לישון, ואז אפשר: (א) לעשות סקס כל הלילה (ב) לישון בכפיות (ג) לעשות סקס כל הלילה, ובין לבין לישון בכפיות.

לסיכום: אם אין לכם אפשרות לארח אותו לא במיטה שלכם (למקרה שהוא לא ימצא חן או להיפך) - ותרו מראש על הרעיון.

*אזהרה: חברי הטוב עממית מזהיר מנסיונו שאסור לנסות ולהעביר אותו לשותף שלכם. ברוב המקרים זה יסתיים באסון.

~ ~ ~ בסט פרינד דייט ~ ~ ~

ידוע גם בכינויו "אנחנו כאלה חברים טובים, למה שלא ננסה לצאת יחד".

מתכון בטוח להרס מערכת היחסים שלהם, תוך מתיחת עצביהם של כל החברים הקרובים. ובכל זאת, אין טמבל שלא ניסה את התענוג המפוקפק של לצאת עם החבר הכי טוב שלו.

לוקיישן: על מי אנחנו עובדים? הוא מכיר את הבית שלך יותר טוב ממך, ואתה מכיר את המיטה שלו כבר מכל הכיוונים. עיקר המפגש יהיה בסקס, משום שזה הגורם היחיד שלא היה עדיין במערכת היחסים ביניכם.

עם מי: החבר הכי טוב. חברים קרובים גם נחשבים, אבל פחות.

חסרונות: אם זה עובד רק בשביל אחד משני הצדדים, זה יכול לגרום כאב לב לבחור שרוצה והרבה מבוכה לזה שלא מעוניין. גם אם זה יצליח, מאבדים לא מעט פונקציות שבאות בילט-אין עם החבר הכי טוב.

יתרונות: אם זה לא עובד, אפשר לחזור להיות חברים טובים ואולי אפילו לצחוק על זה. אם הסקס טוב, והדינמיקה הזוגית (השונה מהותית מהחברוּת) עובדת - יש לכם חומר נפץ במובן הטוב של המילה.

לסיכום: דאג שהחבר הכי טוב שלך יהיה (א) סטרייט (ב) מכוער (ג) בחורה, או כל שילוב של השלושה.

*מילה אישית: גועלית אהובי, אני מתגעגע :-(

~ ~ ~ דייט מסטיק ~ ~ ~

ידוע גם בכינויו "מה? כבר עברו שמונה שעות?" או "ולחשוב שבזמן הזה יכולתי לראות את כל העונה הראשונה של 'וויל וגרייס'".

מסוג הדייטים שנמשכים שעות אינספור, ולא בהכרח במובן הטוב של המילה. מובן שדייטים מוצלחים יכולים להימשך הרבה זמן, וכששני הצדדים לא מרגישים אותו עובר, זה נפלא ומעורר קנאה. אבל כשאחד הצדדים נסחף ולא מרגיש את הזמן עובר, בזמן שהשני רק מחכה להזדמנות לחתוך וללכת - זה לא נעים. בעיקר כשאתה בצד שסובל.

לוקיישן: זה לא ממש משנה. בכל מקום גלום פוטנציאל הרסני לדייט אינסופי. הסכנה הגדולה ביותר טמונה, כמובן, בדייט ביתי - משום שאז לא נגמר הקפה ואין מלצרים שיגישו חשבון.

עם מי: למרבה הצער, כמעט ולא ניתן לחזות את האסון מראש. נסה לבדוק את הבחור בשיחות טלפון, אם הוא מכביר מילים ומאריך במשפטים, צא איתו לבית קפה ודאג שאחד החברים יתקשר באמצע ויספר שסבתא שלך נדרסה ואתה חייב להגיע דחוף לבית החולים.

חסרונות: כל האמור לעיל.

יתרונות: עם קצת הכנה מוקדמת, אפשר לצאת מזה די בקלות.

לסיכום: מלצר, את החשבון בבקשה.