לא חשבתי שאתגעגע כל כך. פרידה מחבר לנשק

קשה לתאר את ההרגשה לכתוב לחברים שכבר לא יקראו את מילותיי. הגעתי לפלוגה לפני חצי שנה, כשעוד היה המון בלאגן והגדוד התחיל להתרגל לסדר החדש במחלקות. נכנסתי עם כל ה"רעל" למחלקת החוד ברובאית ג', במטרה לעשות את האנשים שם ללוחמים טובים יותר.

לא היה חייל במחלקה שלא אהבת ולא דאגת לו כמו לאח קטן. גם כשידעת שחייל משקר לך כדי לצאת הביתה, נתת לו לצאת ואמרת לנו שאם הוא מרגיש צורך לא לומר אמת, כנראה שהמצב שלו באמת לא משהו.

בכל פעם שפתחתי את הארונית שלך היו נופלים עליי המון ספרים ושאלתי אותך כל פעם אם באמת מעניין אותך לקרוא שירים של ביאליק. אני לא זוכר שנתקלתי באדם כל-כך ציוני כמוך, שאוהב את המדינה שלו מכל הלב ומאמין באמונה עיוורת שאנחנו עושים את העבודה הכי חשובה במדינה.

עומדים מימין: שון גזלה, שמעון אדגה ז"ל ואוהד קלאוזנר ז"ל

היה לי לכבוד לשרת תחת פיקודך, להסתער איתך על כיפות ולצאת לניווטים כשכולם נרדמים מאחור. עמיחי, למדתי ממך המון ואני חושב שאני מדבר בשם כל מי שהכיר אותך מספיק. החיילים שלך אהבו אותך, המפקדים שלך אהבו אותך ועדיין אוהבים.

יצאת ללחימה בלבנון, אחרי שכמה ימים קודם לכן לחמת בעזה והובלת מחלקה של גיבורים. בשבילי תמיד תהיו גיבורים, שנפלו אתמול במלחמה על מדינה ישראל ולמענה:

רועי קליין – סמג"ד גיבור שלעד נסתכל עליו בהערצה; אלכס שוורצמן – אדם קשוח ומצחיק שלקח את הלחימה כדרך חיים; שמעון אדגה – שאף תמיד למצויינות והיה אהב על כולם; אוהד קלאוזנר – גם במצבים הקשים ניסה להצחיק ולרומם את המצב-רוח של החבר'ה; שמעון דהן – רק הגיע למחלקה ותיפעל את העיניינים. אסף נמר ועידן כהן – השם ייקום דמם; ועוזי פרץ – שאיבדנו לפני שנה בהר דב, לא נשכח אותך לעולם, אוהבים וחושבים עליך יום יום.

אני גאה לומר שיש לי גדוד של גיבורים. גדוד 51 - כבוד!

שון גזלה