חגיגת קיץ
זיגי מארלי סיפק למעריצים של אביו ושל ז'אנר הרגאיי כולו בדיוק את מה שהם רצו: מסיבה. אור ברנע היה שם
"אני אינדיבידואל. אני עושה את המוזיקה שלי וממשיך איתה", אמר זיגי מארלי במסיבת העיתונאים שערך כמה שעות לפני הופעתו בישראל. אמירתו של זיגי התייחסה לשאלה האם העובדה שאתה הבן של אביך מעיקה עליך לפעמים. לאחר הופעתו בארץ הוכיח זיגי שהוא אכן אינדיבידואל. אבל בכל הקשור לאביו המנוח, חייבים להודות, הוא כמעט כמוהו.
מתוך המופע. הקהל היה בטירוף. צילום: אור ברנע
הדמיון בין זיגי לאביו, אגדת הרגאיי בוב מארלי, הוא לאו דווקא בסגנון המוזיקלי של השניים, אלא יותר בגישה, במראה (הם רוקדים ולבושים בצורה זהה לגמרי) ובמקצועניות השופעת. אמש (ה') באמפי-פארק ברעננה, מארלי ג'וניור סיפק למעריצים של אביו ושל ז'אנר הרגאיי כולו בדיוק מה שחשקה נפשם: חגיגה מתוקה.
לשמחתנו, בקיץ הזה זכינו לראות בישראל שלל אמנים מקצועיים ומרשימים שהגיעו מעבר לים. ואם המצב הקשה לא יחמיר, גם נזכה לראות עוד כמה בחודש הקרוב. יש אפילו שמועות שדמיאן מארלי, אחיו של זיגי, גם הוא בדרך לכאן.
בדומה לרוג'ר ווטרס ולסטינג, גם נוכחותו של מארלי בארץ מרגשת - אך לעומתם הופעתו מציעה משהו אחר. כי אצל מארלי מדובר קודם כל במסיבה אחת גדולה, בה האנשים רוקדים, צוהלים ומתמנגלים אחד עם השני. המופע שלו לא דורש ריכוז והתעמקות במתרחש על הבמה, המסיבה האמיתית מתרחשת בקהל.
מארלי הוא אינו הזמר הגדול בעולם. הוא אוחז בקול די שגרתי והעוצמות המוזיקליות שעל הבמה נובעות דווקא מהלהקה המפוארת שאיתו. כל תו במקום, כל כניסה מדויקת וכל צליל טהור לתפארת. אבל מה שכן מרשים בקולו של מארלי הוא ההשפעות השונות והמגוונות שעיצבו אותו. מארלי לא גדל רק על המוזיקה של אביו. בג'מייקה הרחוקה הוא נחשף והתחנך על שלל אמנים, החל ב-"Jackson Five" וכלה בשירי בלוז עתיקים. את ההשפעות האלה אפשר לשמוע בבהירות בשלל שיריו שהופיעו ב-12 אלבומים עד כה. חלקם מוצלחים, חלקם פחות.
מתוך המופע. לא שוכחים את המלחמה. צילום: אור ברנע
אלפי אנשים הגיעו לצפות בהופעה שהתגלתה כחגיגת הקיץ הרשמית, ולא, המלחמה הנוראית בישראל לא נשכחה שם. בשטח האמפי התנוסס שלט ענק שעליו נכתב “One Love – End War”, המעריצים בקהל הניפו דגלי ישראל, וכמתבקש, מארלי ג'וניור ביצע את אותם שירים אלמותיים שקוראים לאחווה ולאהבה, ביניהם "Forever Loving Jah" ו-"Africa Unite".
השיא הגיע עם תחילתו של ההדרן השני. מארלי לקח את הגיטרה שלו שמקושטת בצבעי האדום-צהוב-ירוק, ואמר: "את השיר הבא אני רוצה להקדיש לכל הנשים. כל האימהות, כל האחיות וכל הדודות, הישראליות והלבנוניות, שאיבדו את יקיריהן במלחמה הנוראית הזו". ניחשתם נכון, מארלי שר את "No Woman, No Cry" וביצע את השיר יחד עם להקתו בדיוק מופלא שנשמע לא פחות טוב מהגרסה המקורית. לרגע אחד, גם אבא שלו היה שם על הבמה הרחבה ברעננה, ושניהם נפרדו מהקהל כששרו "Everything Is Going To Be Alright".
מארלי. לא נפל רחוק
צילום: אור ברנע
הקהל בהופעה. הניפו דגלים
צילום: אור ברנע
מומלצים
