טויוטה יאריס - איך גדלנו

שוק הרכב יודע זאת היטב. היאריס המקורית, יפנית-קטנה-חכמה שכבשה את אירופה, הראתה לכל מי שצריך היה הוכחות כי כאשר טויוטה מתעוררת ובאמת רוצה - קשה לעמוד מולה. כשהחליטה הענקית היפנית להעמיק את חדירתה לאירופה, והבינה כי היא חייבת לשם כך  סופר-מיני הולמת, מחקה היאריס את חרפת הסטרלט באחת וקצרה הצלחה מוצדקת.

אלא שהיאריס ב-98' הייתה קטנה ממתחרותיה, שבמשך השנים עוד הוסיפו וגדלו. אפילו האייגו, המיני החדשה של הקונצרן היפני, התקרבה במידות. "חייבים לגדול", אמרו היפנים במבטא צרפתי, ובחרו בהליך המקובל. הארכה של 11 ס"מ, הרחבה ב-3.5 ס"מ, הגבהה בשלושה ס"מ, ומתיחת בסיס הגלגלים בתשעה ס"מ. מה שלא מביא אותה אגב למידות הסופר-נדיבות של מתחרות אירופיות חדשות כמו רנו קליאו 3 או פיאט גרנדה פונטו.

טויוטה יאריס החדשה (צילומים: רועי צוקרמן)

אי אפשר לטעות

בדרך לדגם החדש, בחרו טויוטה להשתמש בעיצוב המקורי כבסיס לאבולוציה. התוצאה פחות סימפטית ומעוררת רגשות מהמקור. יותר בוגרת, פחות מושכת מבטים. בפנים בולט סימן ההיכר של היאריס - לוח מחוונים דיגיטלי מרכזי. מעבר לכך, בטויוטה לקחו את העיצוב ה"תעשייתי" המקורי צעד נוסף לפנים, ויצרו תחושה מעט פלסטית. וזה פחות משנה לנו שלאותו פלסטיק יש "אמירה", כולל מרקם מחוספס שמשולב במבנה שימושי. איכשהו הכל מעט פחות נעים למגע מבעבר. לכך מצטרפים מספר מתגים לא משכנעים וקונסולה מרכזית בהירה (כאילו-אלומיניום) שנראית פשוטה, עם פתחי אוורור קטנים מדי. מישהו ניסה כאן לחסוך?

ללא ספק. אין סגירה לפתחי האוורור, אין תאורה לאף אחד מתאי המפות הרבים, אין כיוון תאורה ללוח מחוונים. מחשב דרך יש, אך הוא רחוק מדי מהנהג. מערכת שמע מקורית יש אמנם, אך רק החלונות הקדמיים נהנים מתפעול חשמלי ואילו האבזור הבטיחותי, זה שהעניק ליאריס ציון מעולה במבחני הריסוק (ראו הערה בסיום), הצטמק כאן, שוב מטעמי חיסכון.

על כל הפשטות האמורה מחפה היאריס בשימושיות מרשימה. זה מתחיל בשפע מאד מרשים של תאי אחסון, שמצטרפים למושב אחורי מפוצל לשניים ושמתכוון למרחק ולזווית. בהזזה מרבית לאחור הופך תא הנוסעים מרווח במיוחד, בהזזה לפנים הופך תא המטען למרשים מאד. הנהג נהנה מתנוחת נהיגה גבוהה וטובה, אם כי מבנה הרצפה משמאל למצערת מפריע מעט.

גם בתא המטען שפע אפשרויות, כולל רצפה כפולה וצמד תאים המצמקים את הנפח השימושי. אם נדרשת העמסת עגלת תינוק, יש לפרק את התאים ולהנמיך את הרצפה. המלאכה מעט מסורבלת והחלקים נראים פחות איכותיים מהמקובל - בדיוק כמו כיסוי תא המטען.

על הכביש  

חדשות טובות. למרות צמיחה משמעותית במידות, היאריס לא עלתה במשקל (1,055 ק"ג) באופן מוגזם. היא נותרה עם מנוע ה-1.3 ליטר 87 כ"ס המוכר מאז תחילת הייבוא מצרפת (ליפנית היה 1.3 שונה). כמו הדגם היוצא, היא מאיצה ל-100 קמ"ש ב-13.1 שניות ומגיעה ל-170 קמ"ש (165 ביוצא).

ועכשיו, השינוי הגדול. את מקום תיבת ארבעה הילוכים אוטומטית תפס מנגנון חמישה הילוכים חצי-אוטומטי-רובוטי, שהופך אט-אט מקובל באירופה שאינה חובבת אוטומט במכוניות קטנות. יתרונותיה של התיבה הזו הן לא רק אפשרות לתפעול ידני, אלא גם חסכון בדלק.

ושאלת השאלות היא כמובן, האם טויוטה הצליחה כאן היכן שאחרות נכשלו? האם יצרה תיבה עם פעולה רכה וזורמת כמו אוטומטית, וחיסלה בכך את ההתנגדות העיקרית? לצערנו, התשובה שלילית. המנגנון כאן הוא אכן מהנעימים שפגשנו, אבל הוא עדיין - אם במצב "חסכון" או "ספורט" - לא חלק דיו. השהיה מורגשת מדי, שילוב המצמד לא תמיד צפוי. בהשראת ב.מ.וו, התפעול הידני הוא בכיוון הפוך מהמקובל, ישנה אפשרות "נעילת הילוך" אבל הבורר קצר מדי, קרוב לבסיס המושב ולא נוח לתפעול.

כצפוי מיפנית, היאריס נמרצת למדי. יכולת ההאצה סבירה בהחלט, השיוט נינוח והכושר סביר, גם אם המנוע רועש תחת עומס. בתחום תצרוכת הדלק יש לנו רק מחמאות. 11 ק"מ לליטר תחת עומס במהלך המבחן, אך כ-13 ק"מ לליטר יהיה נתון ריאלי יותר.  

למרות צמיחה במידות, בתחום ההתנהגות מציעה היאריס שיפור ניכר. עם מפרט טכני דומה לדגם האירופי היוצא (מערך מתלים, הגה כוח חשמלי), יש ליאריס כיום נוכחות בוגרת יותר. כצפוי, ההגה די מנותק מהנהג, אך מרבית הזמן הוא נהנה ממשקל נכון, דיוק סביר ויכולת תמרון טובה. בסיס גלגלים ורוחב סרנים נדיבים יותר, הפכו אותה יציבה ובטוחה לעומת קודמתה, הן בפניות והן בבלימות. אפילו את ההשפעה השלילית של רוח צד על המרכב הגבוה יחסית, הקטינו כאן.

ריסון תנודות המרכב טוב אמנם, אך נוחות הנסיעה בעיר אינה מרשימה, ומשתפרת רק עם היציאה לכביש מהיר. שם גם בולט הבידוד המשופר של רעשי רוח וצמיגים.

מחיר השיפור

לקוחות פוטנציאליים של יאריס יהנו ממכונית טובה יותר כמעט בכל תחום. היא בוגרת, גדולה ושימושית יותר, ויכולה סוף סוף לשרת גם משפחה צעירה - כמו סופר-מיני אירופית אמיתית. לעומת זאת, התיבה הרובוטית אינה שינוי לטובה. למחפשי "אוטומט" היא אינה מספקת, ללא קשר לאיכויותיה. 

וזו רק בעיה ראשונה. השניה משותפת למרבית הסופר-מיני המודרניות שמגיעות כיום מאירופה - תג-מחיר. זה עומד כאן על 116,000 שקל, יקר וקרוב מדי למשפחתיות 1.6 גדולות ונוחות יותר. היא לא רק קרובה מאד במחיר לטויוטה קורולה הגדולה יותר, בתוספת של פחות מ-5,000 שקל אפשר לקנות מאזדה 3 סופר-מצוידת (בקרת אקלים, ארבעה חלונות חשמל, שש כריות אוויר) ועם תיבה אוטומטית "מלאה".

וזו באמת בעיה לא פשוטה. בישראל, עם מחירי הרכב המופרזים, קניית מכונית קטנה חייבת להיות מלווה ביתרון כספי בולט. זה לא המצב כאן, וזה לבטח יקשה על היאריס.

*לתוצאה במפרט האירופי הכולל אבזור בטיחות שאינו מוצע בישראל (שבע כריות אוויר במקום ארבע) לחצו כאן (קובץ PDF). לאתר EuroNCAP