הפגנה בסכנין: ממשלת ישראל צמאה לדם
בסכנין הפגינו יותר מאלף איש נגד המשך הלחימה בלבנון. המפגינים, שנשאו דגלי פלסטין, לבנון ואיראן קראו לחילופי שבויים ולהפסקת ההרג. אך בעוד שנגד ישראל הופנו טענות קשות, נסראללה לא נחשב כאשם במצב
אלפי ערבים ישראלים הפגינו היום (ב') בצפון הארץ, במחאה על התקרית הקשה בכפר כנא בה נהרגו יותר מחמישים אזרחים לבנונים. בסכנין יצאו יותר מאלף איש למצעד מחאה כשבידיהם דגלי פלסטין ולבנון, דגלים שחורים ואפילו דגל איראן.
הצעדה, שהחלה בכניסה לישוב והסתיימה מול בית הקברות בסכנין, סמוך לאנדרטה לזכר הרוגי יום האדמה מ-1976 ואירועי אוקטובר 2000, החלה ונגמרה בשקט. הצועדים, בהם גם יהודים פעילי אירגוני שמאל המתנגדים למלחמה, נשים, צעירים וילדים רבים, קראו להפסקת המלחמה, לחילופי שבויים ולהפסקת ההרג. בצעדה השתתפו גם אנשי דת מוסלמים ונוצרים, שנשאו תפילה לזכר החללים הלבנונים שנהרגו במלחמה, ולשלומם של אזרחי לבנון המופגזת.
קריאות להפסקת הלחימה. ההפגנה בסכנין (צילום: באדיבות panet.co.il)
ואולם, למרות ההפגנה המרשימה והשקטה, דווקא הקולות שנשמעו בבתי הקפה הקטנים שלצידי הרחוב המרכזי בסכנין, הציגו תמונה מורכבת הרבה יותר של המציאות ביישובים הערביים בישראל. "אתה רואה על הפנים של כל אחד את הזעם הגדול", הסביר מאד'ג אבו יוניס, פעיל פוליטי בחד"ש, שאירגן והשתתף בהפגנה. "בן אדם שראה את התמונות מלבנון לא יכול לעכל אותן. אנחנו לא מבינים איפה הרגש האנושי. זה נראה כאילו הממשלה הישראלית צמאה לדם, צמאה להרג. מי שהרס את הבניין בכפר כנא, כדאי שידמיין את בני משפחתו במקום ההוא. כדאי שידמיין את הילדים שלו".
התושבים בסכנין דיברו היום בעיקר על המקריות המצערת, על העובדה שהריגתם של האזרחים הלבנוניים ארעה עשר שנים אחרי טרגדיה אחרת, באותו הכפר, במהלך מבצע ענבי זעם. "זו אותה מדיניות שהיתה לפני עשר שנים", אמר בשקט אחד הצעירים שצפה עם חבריו מן הצד על ההפגנה. "זו אותה קבוצה של אנשים שהיו אז: שוב פרס, שוב פרץ. זה לא מקרי. זו מדיניות".
שמו של החיזבאללה או של חסן נסראללה כמעט ולא הוזכרו. תושבי סכנין לא תולים באנשי חיזבאללה את האשם במלחמה ובשפיכות הדמים. מבחינתם, מי שאשם זו הממשלה הישראלית. כן, הפחד מפני הטילים של נסראללה קיים אפילו שם, בסכנין, ועדיין - האחריות מוטלת כולה על כתפי הממשלה הישראלית. "כשיש אזעקה בעכו, הילדים שלי נכנסים לתוך חדר מוגן מיוחד שאירגנו בבית", סיפר בשיר אמין, עיתונאי באתר פאנט המתגורר בעיר. "יש לי חמישה ילדים, והשנה הם לא הלכו לקייטנה. הם כל שנה הולכים לחופש בצפון. השנה קניתי במיוחד עוד מחשב, והילדים דבוקים לטלוויזיה, למחשב. הם לא יוצאים מהבית. אנשים פוחדים".
"הוא לא יורה טילים עלינו"
"תראה", אמר אחד מתושבי סכנין. "בתכלס אין מה לפחד מהטילים האלה, כי הוא לא יורה אותם עלינו. אבל הוא לא מתכוון, ובכל זאת נפלו טילים בנצרת, במג'דל כרום ובמקומות נוספים. זה מפחיד, אנשים פוחדים. אבל הוא לא אשם. יש מלחמה".
אז, שאלנו, למה אף אחד לא מאשים את חיזבאללה? למה אף אחד כאן לא יוצא להפגין נגד ירי הרקטות לעבר ישראל שלא מבחינות בין יהודים וערבים, מוסלמים ונוצרים? לאמין העיתונאי לא היתה תשובה. "ככה זה", הוא אמר. "אנשים לא רואים בהם אשמים. אם ערבי מת מקטיושה, הוא הופך לשאהיד. זהו התשלום שהם משלמים על זה שהם ערבים".
שאלנו את אחד ממשתתפי ההפגנה, היית מאמין שדווקא עמיר פרץ יהיה זה שינהל מלחמה בשתי חזיתות, שיפגיז את לבנון ואת עזה? "אנחנו חשבנו", השיב האיש, "שפרס ופרץ ,איש השלום במרכאות, יביאו שלום. אבל הם בעצמם לוקחים את הדברים בידיים וגורמים לאסון. כל אחד שקיבל על עצמו להיות שר ביטחון מגיע למצב כזה. הכתובת היתה על הקיר. זו מדיניות של ממשלה שלמה, לא של איש אחד. פרץ נגרר. אפילו אנשי המפלגה שלו אמרו לו שהוא נפל כשהוא קיבל על עצמו את התיק הזה. עכשיו רואים שהוא באמת נפל".
בהפגנה השתתפו גם כמה יהודים, תושבי הגליל והעמקים המתנגדים למלחמה. "אל תשאלו למה לא באים בטענות לחיזבאללה", מפצירה בלהה גולן, תושבת בית שערים. "זו שאלה שאינה במקומה. אני לא נתינה של נסראללה. לי יש מדינה, לי יש ממשלה, לי יש נבחרי ציבור וצבא, שהוא אמור להיות צבא העם. לי יש טענות כלפי מי שמייצג אותי. אני רוצה את החיים שלי תקינים, ואני לא מוכנה לתת יד שדברים יעשו דברים כאלה בשמי. הגליל התרוקן מאנשים".
"אם לא נעשה מעשה", הוסיפה גולן, "ונתחיל לדבר עם הסורים ונאיים כל הזמן על האיראנים, זה יגמר רע. אם הכתובת היא סוריה, לכו לדבר איתם. הפיתרון הוא לא בכוח. אם אנחנו רוצים לחיות בשלום, אז נא להתחיל לדבר. בעיות לא פותרים בכוח. אפילו משני החיילים שנחטפו שכחו. אף אחד לא מדבר עליהם. שיסבירו לנו מהעילה למבצע בעזה ובלבנון, ובקשה - להתחיל לדבר".
לפנייה לכתב/ת 
