אפוקליפסה קרבה

בשבוע שעבר פרסמה קבוצת אינטלקטואלים בעלי שם עולמי מכתב פתוח שמאשים את ישראל בהחרפת הסכסוך במזרח התיכון. המכתב, שהתייחס בעיקרו למערך הכוחות בין ישראל לרשות הפלסטינית, עורר זעם רב בקרב גולשי ynet, בין היתר בשל הטענה שעלתה בו ולפיה מטרתה הפוליטית של המדיניות הישראלית היא חיסולה של האומה הפלסטינית. את המכתב ניסח מבקר האמנות והסופר ג'ון ברגר ובין החתומים על המכתב היו זוכה פרס נובל המחזאי הרולד פינטר, הבלשן והתיאורטיקן נועם חומסקי, חתן פרס נובל הסופר ז'וזה סאראמגו, כלת פרס Booker ארונדהטי רוי, הסופר האמריקני ראסל בנקס, הסופר והמחזאי גור וידאל וההיסטוריון הווארד זין.

עם החרפת הלוחמה בצפון נדמה כי הטקסט המקורי של המכתב מבקש הבהרות ודגשים. פרופסור נועם חומסקי, מחותמי המכתב, מבקש לחדד את הנושאים שלטענתו זוכים להתייחסות שולית בתקשורת העולמית, בראיון ראשון ומיוחד ל-ynet. חומסקי ראה בראיון זה הזדמנות לפרט עוד יותר את הנקודות שצוינו במכתב המקורי.

פרופ' חומסקי, טענתם במכתבכם שהפרובוקציה והתגובה לפרובוקציה משרתות כמסיחות דעת מהנושא המרכזי. למה הכוונה?

"ה'נושא המרכזי' ממנו מתעלמים הוא ההרס הסיסטמטי של כל סיכוי למציאות פלסטינית בת קיימא כיוון שישראל סיפחה לעצמה אדמות יקרות ערך ומשאבים מז'וריים (בעיקר מים) והותירה לפלסטינים שטחים מצומצמים ומופרדים כקנטונים זה מזה ומפיסת ירושלים שנשארה להם, לחלוטין כלואים בשעה שישראל משתלטת על עמק הירדן (וכמובן שולטת במרחבים האוויריים וכו').

"תוכנית ה'התכנסות' שמוצגת באופן ציני כ'נסיגה', היא כמובן לחלוטין לא חוקית, תוך הפרה של החלטות מועצת הביטחון וההחלטה שהתקבלה פה אחד בבית המשפט העולמי. אם ההתכנסות תיושם כמתוכנן, היא תביא לסופו של הקונצנזוס הבינלאומי הנרחב לגבי הסדר שתי המדינות שארה"ב וישראל חסמו באופן חד צדדי במשך 30 שנה – הנושא זכה לתיעוד נרחב ואין צורך לחזור עליו כאן. מבט חטוף בדיווחי התקשורת המערבית חושף שכיסוי ההתפתחויות המכריעות בשטחים הכבושים הופך כעת, בצל המלחמה בלבנון, לשולי אפילו יותר משהיה. ההרס המתמשך בעזה – עליו דווח מלכתחילה רק לעתים נדירות באופן רציני – הולך ונמוג ברקע וההשתלטות הסיסתמטית על הגדה המערבית למעשה נעלמת כליל. לא ארחיק לכת עד כדי שזו היתה מטרת המלחמה, למרות שברור שזו תופעת הלוואי. כדאי שנזכור שעזה והגדה המערבית מוכרות כיחידה אחת, כך שאם התנגדות לתכניות ההרסניות והבלתי חוקיות של ישראל זוכות ללגיטימציה בגדה המערבית (ויהיה מאד מעניין לשמוע טיעון רציונלי מנוגד), זה לגיטימי גם בעזה".  

"כן, אך זוהי ההאשמה הכי פחות חמורה שיש לטעון כנגד התקשורת והקהיליה האינטלקטואלית. אחת ההאשמות החמורות בהרבה, הועלתה במכתב שניסח ג'ון ברגר. זכרו את העובדות. ב-25 ביוני, גלעד שליט נלקח בשבי מעמדה צבאית ליד עזה - מה שעורר זעקות זעם בכל העולם, שהלכו והתגברו והובילו להסלמה חריפה בהתקפות הישראליות על עזה, שנתמכו בדעה שחטיפת חייל היא פשע חמור שעליו אוכלוסייה שלמה צריכה להיענש. יום קודם לכן, ב-24 ביוני, ישראל חטפה שני אזרחים מעזה - עוסאמה ומוסטפה מועמר. בכל קנה מידה שהוא מדובר בפשע חמור בהרבה מחטיפת חייל. חטיפת בני משפחת מועמר היתה בודאי ידועה למרבית התקשורת העולמית. היא דווחה למחרת בעיתונות הישראלית באנגלית. היו גם דיווחים קצרים, מפוזרים ומזלזלים בעיתונים ברחבי ארה"ב. לא היה לנושא טיפול המשכי, תגובה או כל קריאה לפעילות נגד ישראל. חיפוש פשוט באתר Google יחשוף את המשמעות היחסית שהעניק המערב לחטיפת האזרחים מול לכידת החייל יום אחרי. שני האירועים, שיום אחד מבדיל ביניהם, מורים בבהירות אכזרית שמיצגי הזעם על חטיפתו של שליט היו תרמית צינית. הם חושפים שעל פי ערכי מוסר מערביים, חטיפת אזרחיים היא דבר מקובל ובלבד שהיא נעשית על ידי 'הצד שלנו', אך חטיפת חייל מ'הצד שלנו' היא פשע מתועב שמבקש ענישה מחמירה של אוכלוסייה. כפי שגדעון לוי כתב בצורה כה מדויקת בעיתון 'הארץ': 'חטיפת האזרחים על ידי צה"ל מפשיטה כל לגיטימציה מפעילות צה"ל'.

"עקרונות מוסריים בסיסיים אלה מתייחסים גם לחטיפתם של שני חיילים ישראליים ב-12 ביולי מגבול לבנון, שהועצמה, במקרה זה, על ידי הנוהג הישראלי המקובל מזה שנים של חטיפת לבנונים והחזקת רבים מהם כבני ערובה לתקופות ארוכות. לאורך שנים ישראל חטפה לבנונים והחזיקה רבים מהם כבני ערובה לתקופות ארוכות. אף אחד לא טען שפשעים אלה מצדיקים הפגזה של ישראל, פלישה, הרס שטחים נרחבים ממנה או פעילות טרור בתוכה. המסקנות חמורות, ברורות וחד משמעיות. לכל זה יש חשיבות עצומה במקרה הנוכחי, בעיקר בשל התזמון הדרמטי. זו הסיבה, אני מניח, שכלי התקשורת המרכזיים בחרו להתעלם מהעובדות המכריעות, או להתייחס לזה בכמה משפטים ובכך חשפו את יחסם לחטיפה כדבר חסר משמעות כשהיא מבוצעת על ידי הכוחות הישראליים הנתמכים על ידי ארה"ב. המסנגרים על פשעי מדינה טוענים כי חטיפת האזרחים העזתיים מוצדקת בשל טענות צה"ל כי מדובר ב'לוחמי חמאס' או מתכנני פשעים. על פי ההיגיון שלהם, הם אמורים משום כך להריע לחטיפתו של גלעד שליט, חייל בצבא שהפציץ את עזה. זו התנהגות פשוט מחפירה".

"הסדר הוגן וצודק עם הפלסטינים יחליש במידה משמעותית את הכעס והשנאה בעולם הערבי והמוסלמי נגד ישראל וארה"ב ויביא לתוצאות מרחיקות לכת. הסדר שכזה בר השגה אם ארה"ב וישראל יבחרו שלא להתנגד לו. על איראן וחיזבאללה, יש כמובן הרבה מה לומר. בשנת 2003, איראן הציעה לשאת ולתת עם ארה"ב על נושאים שונים בהם הגרעין והסדר שתי המדינות כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. ממשלת חתאמי, שהגישה את ההצעה, זכתה לתמיכתו של 'המנהיג העליון' אייטולה חמינאי. ממשל בוש גינה את הדיפלומט השוויצרי שהגיש את ההצעה.

"ב-2006 אייטולה חמינאי הצהיר שאיראן מסכימה עם עמדת מדינות ערב בנוגע לנושא הפלסטיני ומקבלת את קריאת הליגה הערבית לנורמליזציה מוחלטת ביחסים עם ישראל במסגרת הסדר שתי מדינות. גם אש"ף תמך באופן רשמי במשך שנים ארוכות בהסכם שתי המדינות ובהצעת הליגה הערבית ואפילו חמאס מרמז על רצון למו"מ בנוגע להסדר שתי המדינות. ארה"ב וישראל אינן מעוניינות לשמוע על כך. הן גם לא רוצות לשמוע שאיראן היא המדינה היחידה שקיבלה את הצעותיו של מנהל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל בראדעי, להעמיד את כל הנשק הגרעיני העומד לרשותם לבחינת משקיפים בינלאומיים. במידה ותיושם הצעתו של אל ברדאעי יביא הדבר לא רק לסיום משבר הגרעין באיראן אלא גם להתמודדות עם איום של מלחמה גרעינית כוללת, 'אפוקליפסה קרבה' (רוברט מקנמרה) אשר מובילי האנליסטים מזהירים מפניה. ארה"ב מתנגדת בתוקף להסכם ולמרות זאת הוא הובא להצבעה באו"ם ועבר.שתי מדינות נמנעו - ישראל, שלא יכלה לעמוד בדרכו של הפטרון שלה ובריטניה תחת שלטונו של בלייר שמחזיק בריבונות מסוימת. שגריר בריטניה מסר כי בריטניה תומכת בהסכם אך הוא 'מפצל את הקהילייה הבינלאומית'.

"למעט בתוך מעגלי המומחים, נושאים אלא נדחקים לשוליים. נהוג לומר שהקהילה הבינלאומית קוראת לאיראן להפסיק את העשרת האורניום. זה נכון, אם אנחנו מגדירים את 'הקהילה הבינלאומית' כוושינגטון. זה בטח לא נכון לגבי העולם. מסקרים בינלאומיים עולה כי בטורקיה, פקיסטן וערב הסעודית, מרבית האוכלוסייה תומכת באיראן מחומשת בגרעין על כל פעילות צבאית אמריקנית. המדינות שלא מיישרות קו קוראות גם למזרח תיכון נקי מגרעין, דרישה שנחסמה על ידי ארה"ב וישראל.

"צריך להכיר בכך שהסכנה הטמונה בנשק גרעיני ישראלי נלקחת ברצינות רבה בעולם, כמו שהסביר ראש הפיקוד האסטרטגי לשעבר של צבא ארה"ב, גנרל לי באטלר: 'זה מסוכן באופן קיצוני שבקלחת האיבה לה אנו קוראים המזרח התיכון, אומה אחת מחמשת את עצמה במצבור של נשק גרעיני ובכך מעוררת השראה למדינות אחרות לעשות כן'. ישראל לא עושה לעצמה טובה גדולה בכך שהיא מתעלמת מכך.

"מה שמעניין לדעת בהקשר זה הוא שארה"ב – ובכללה ראמספלד, צ'ייני, קיסינג'ר וולפוביץ - תמכה בתכניות החימוש הגרעיני של איראן אותן הם מגנים כעת וסייעה לה במימושן. עובדות אלה לא נשכחו על ידי האיראניים ממש כמו שלא נשכחה תמיכת ארה"ב ובני בריתה בסדאם חוסיין ובסיוע לפיתוח נשק כימי שגרם למותם של מאות אלפי איראנים. התמודדות אמיתית עם 'האיום האיראני' שאליו את מכוונת יעשה במידה וארה"ב וישראל יענו לכך. לא נוכל לדעת אם כוונותיה של איראן רציניות, אם לא נחקור אותן. סירובן של ארה"ב וישראל לרדת לעומקן ושתיקתה של התקשורת האמריקנית (ולמיטב ידיעתי גם זו האירופית), מצביעות על כך שהממשלות מפחדות שמדובר בכוונות רציניות. די מוזר, בלשון המעטה, שארה"ב וישראל מזהירות מפני 'האיום האיראני' כשהן והן לבד מאיימות בהתקפה, איום שבאופן מיידי מהווה הפרה של החוק הבינלאומי. דבר נוסף שברור לעולם הוא שאיראן מעולם לא פלשה למדינה אחרת, מה שארה"ב וישראל עושות דרך קבע.

"גם נושא החיזבאללה מעלה שאלות רציניות. החיזבאללה נוסד בתגובה לפלישה הישראלית ללבנון ב-82' ולכיבוש האכזרי והברוטאלי תוך הפרת הוראות מועצת הביטחון. חיזבאללה רכשה לעצמה יוקרה רבה כשחקן ראשי בגירוש הפולשים. כמו תנועות איסלאמיות אחרות, בהן חמאס, כך גם חיזבאללה זכתה לפופולאריות רבה בזכות שירותי הרווחה שהעניקה לאוכלוסייה הענייה. לצד אמל, בת הברית הקרובה אליה, חיזבאללה מייצגת את הקהילה השיעית בפרלמנט הלבנוני ונחשבת לחלק אינטגרלי מהחברה הלבנונית. לא חכם להתעלם מהבחנותיו של זאב מעוז שכתב: 'הקונצנזוס מקיר לקיר בישראל שהמלחמה נגד החיזבאללה בלבנון היא מלחמה צודקת ומוסרית, מבוסס על זיכרון סלקטיבי וקצר מועד, על ראיית עולם מצומצמת ומוסר כפול'.

"צריך לזכור - הפלישה ב-82' החלה אחרי שנה של הפגזות ישראליות סדירות על לבנון בניסיון נואש לגרום לאש"ף להפר את הסכם הפסקת האש. כשכשלה, החליטה לתקוף בכל זאת באמתלה מגוחכת שהשגריר ארגוב נפצע על ידי אבו נידאל שהיה במלחמה עם אש"ף. הפלישה כיוונה באופן מובהק להפסקת היוזמות של אש"ף למשא ומתן, שהוגדרו על ידי יהושע פורת כ'קטסטרופה אמיתית'... ב-93' הכריז יצחק רבין שהחיזבאללה "הפר את כללי המשחק". חוקים ישראליים אלה אפשרו לישראל לבצע התקפות טרור צפונית לרצועת הביטחון ובמקביל לצאת נגד פעולות תגמול בתוך שטחי ישראל. גם הפלישה של שמעון פרס בשנת 96' נעשתה תחת אותן תואנות.

"נוח מאד לשכוח את כל זה, או להמציא מעשיות על הפגזות בגליל בשנת 81', אך אין זה חכם. בעיית הנשק של החיזבאללה רצינית ללא ספק. החלטה 1559 קוראת לפירוקן של כל המיליציות הלבנוניות, אך לבנון לא פועלת לפיה. ראש הממשלה הסוני, פואד סיניורה, מגדיר את הזרוע הצבאית של חיזבאללה כתנועת התנגדות ולא כמיליציה ולכן לטענתו פטורה מהחלטה 1559. דיאלוג בינלאומי ביוני 2006 כשל במציאת פתרון לעניין. מטרתו העיקרית היתה לנסח אסטרטגיית הגנה לאומית (מול ישראל), אך נחסם בשל קריאתה של החיזבאללה ל'אסטרטגיית הגנה שמאפשרת לתנועת ההתנגדות האיסלמית לשמור על נשקה כגורם מרתיע בפני מתקפה ישראלית'... ברקע ישנן עובדות חשובות אחרות. רמי ח'ורי, שעורך כיום את עיתון Daily Star בלבנון, כותב: 'לבנונים ופלסטינים הגיבו להתקפות הפראיות המתמשכות של ישראל נגד אוכלוסיה אזרחית בכך שיצרו מנהיגות מקבילה או אלטרנטיבית שיכולה להגן עליהם ולהעניק שירותים הכרחיים'. פטריק סיל שמתמחה בסוריה מסכים: 'יש התעוררות של שחקנים חוץ ממשלתיים כמו חיזבאללה וחמאס בשל הוואקום שיצרה האימפוטנטיות של מדינות ערב בכל הנוגע לישראל'".

במכתב בחרתם לא להתייחס לנפגעים בצד הישראלי. האם אתה מבדיל בין פצועים והרוגים ישראלים, לבנונים ופלסטינים?

"זה לא נכון. המכתב של ג'ון ברגר מתייחס בפירוש לנושא והוא אינו מבדיל בין נפגעים ישראלים לאחרים. כפי שמצוין במכתב: 'שני סוגי הטילים מבתרים גופות בצורה איומה – מי מלבד מפקדים בשטח יכול לשכוח את זה ולו לרגע?'".

לטענתך, העולם משתף פעולה עם הפלישה הישראלית ללבנון ואינו מתערב בנעשה בעזה ובג'נין. איזו מטרה משרתת לדעתך שתיקה זו?

"רוב העולם לא יכול לעשות דבר מלבד למחות, למרות שצפוי לחלוטין שהכעס והתרעומת על האלימות האמריקנית והישראלית ישמש כבעבר מתנה בידי קבוצות קיצוניות וגורמים אלימים שיניידו גייסות חדשים למטרותיהם. רודנים ערבים הנתמכים בארה"ב אכן גינו את החיזבאללה, אך נאלצו לחזור בהן מפחד מאוכלוסיותיהם שלהם. אפילו המלך עבדאללה מערב הסעודית, בן בריתה הנאמן ביותר של וושינגטון (והחשוב ביותר), נאלץ לומר: 'אם האפשרות לשלום תדחה בשל הארוגנטיות הישראלית, תשאר רק אפשרות המלחמה. אף אחד לא יודע מה יהיו ההשלכות על האזור ובכלל זה מלחמות וקונפליקטים שלא יחוסו על אף אחד, גם לא על אלה שכוחם הצבאי מפתה אותם כעת לשחק באש'.

"באשר לאירופה, היא אינה מוכנה לצאת נגד ממשל ארה"ב, שהבהיר כי הוא תומך בהרס פלסטין ובאלימות הישראלית. בנוגע לפלסטין, בעוד שעמדתו של בוש קיצונית, את שורשיה ניתן למצוא אצל קובעי מדיניות קודמים. ארה"ב תמכה בחום בפלישות קודמות של ישראל לשטחי לבנון למרות שב-82' וב-96' היא חייבה את ישראל להפסיק את המתקפה כשהזוועות הגיעו לנקודה שעלולה היתה לפגועה באינטרסים אמריקניים. לצערי הרב ניתן לומר על ראמספלד-צ'ייני-רייס ואנשי מפתח נוספים בממשל בוש בדיוק את מה שאורי אבנרי אמר על דן חלוץ ש'רואה את העולם מתחת דרך כוונת המטרה'. מבט שכזה על העולם אינו בלתי שגרתי בין אלה המחזיקים מונופול מדומה על אמצעי האלימות. אין צורך לחזור על השלכותיה של תפישת עולם זו".

"אינני מכיר אף אדם נמהר או פזיז דיו בכדי לנבא. ארה"ב וישראל מניעות כוחות מבשרי רעות שיצברו עוד ועוד כוח ויהפכו לקיצוניים יותר אם ארה"ב וישראל ימשיכו לחרב כל תקווה להגשמת הזכויות הלאומיות הפלסטיניות ולהרוס את לבנון. כמו כן צריך להכיר בכך שדאגתה העיקרית של וושינגטון, כמו בעבר, אינה ישראל ולבנון, אלא מאגרי האנרגיה במזרח התיכון, שכבר לפני שישים שנה הוגדרו כ'משאב כביר של כוח אסטרטגי'. אנחנו יכולים לצפות בביטחון שארה"ב תמשיך ככל שביכולתה לשלוט בכוח האסטרטגי שאין לו כל מקבילה. ייתכן שזה לא יהיה קל. היעדר כשירות משווע מצדם של אנשי בוש יצר קטסטרופה בעיראק, זאת גם כן מסיבות אינטרסנטיות גרידא. הם אפילו עומדים בפני אפשרות של סיוט אולטימטיבי: ברית שיעית חופשית (שכוללת את עיראק הנשלטת על ידי השיעים, איראן, ומשטרים שיעים בערב הסעודית), שתשלוט באופן עצמאי שאינו קשור בוושינגטון במאגרי האנרגיה המז'וריים בעולם. או אף גרוע מזה יצירת קשרים קרובים עם מרכזי האנרגיה באסיה. התוצאה יכולה להיות אפוקליפטית.

"זהו אינו סוד שבשנים עברו, ישראל סייעה להריסת לאומנות ערבית חילונית וליצירת תנועות החיזבאללה והחמאס, ממש כשם שהתוקפנות האמריקנית האיצה את עלייתם של קבוצות איסלמיות פונדמנטליסטיות וטרור ג'יהאדי. הסיבות מובנות. יש התרעות בלתי פוסקות בעניין זה של סוכנויות מודיעין במערב (ובכללן סוכנות הביון האמריקנית) כמו גם של מומחים שעוסקים בנושאים אלה. אפשר לטמון את הראש בחול ולהתנחם ב'קונצנזוס מקיר לקיר' שמה שאנחנו עושים הוא 'צודק ומוסרי' (מעוז), תוך התעלמות משיעורי ההיסטוריה וההיגיון הפשוט. אפשר גם להכיר בעובדות ולגשת לאותן בעיות קשות הנראות חסרות פיתרון באמצעים שאינם לוחמניים. יש כאלה. הצלחתם אינה מובטחת מראש אבל סביר להניח שהתבוננות בעולם דרך כוונת המטרה יוביל לסבל ואומללות נוספים ואולי אפילו לאפוקליפסה קרובה".