החיילים ההרוגים: "הבן שלי מת מות גיבורים"
אביו של סמל איתמר צור, שנהרג בטנק המרכבה, הוא רב-סרן במיל' בשריון: "הבן שלי מת מות גיבורים. אני גאה שגידלנו אותו לעמוד בקרבות ישראל". סמל אנדריי ברודנר, הסתיר מהוריו כי הוא נלחם בלבנון משום שחששו שיהרג. וסמל אלון פינטוך ביקש מאביו: "אל תדאג"
כשהגיעו קציני הנפגעים לביתו של סמל איתמר צור בן 19 ממושב באר טוביה, שנהרג בכפר רג'מין אתמול (ה') מפגיעה ישירה של טיל נגד טנקים, הם מצאו שם רק את אחיו בן ה-15. הם שאלו אותו לשמו ואז בישרו לו את הבשורה המרה: "אחיך הגדול נפל בקרב, ולא יחזור עוד הביתה". איתו נהרג גם סמל אנדריי ברודנר בן 18 מראשון לציון וסמל אלון פינטוך, בן 19. בתקרית אחרת בכפר א-טייבה נהרג סמל יהונתן שרעבי בן 19 מפתח תקווה.
איתמר, בן ה-19, ביקר בביתו שבבאר טוביה רק לפני שלושה ימים, למנוחה קצרה לפני הכניסה ללבנון. אביו, יואב, בעצמו רב סרן במיל' בשריון, סיפר שלמרות שלא נהג להתחבק עם איתמר נתן לו באותו היום חיבוק חזק, וביקש ממנו לשמור על עצמו.
"הבן שלי מת מות גיבורים. אני גאה שגידלנו אותו לעמוד בקרבות ישראל", סיפר ל-ynet, "הוא יצא לקרב בדעה שהגרוע מכל יכול לקרות לו, לזה חינכנו אותו וזה מה שקרה. הייתה לי הרגשה שזה יקרה. בשיחת טלפון אמרתי לאיתמר שהיום הראשון בכניסה ללחימה בשטח אויב הוא היום הכי קשה, כי אתה אף פעם לא יודע מי נגד מי, הכל צפוף וקשה. כקצין טנקים אני יכול לומר שהכל היה צפוי. האויב לא ישן, אבל אנחנו נרדמנו. אבל אני אומר לממשלה, אל תעשו שום דבר מהר. הכל לאט, לאט ולפי התוכנית. אל תרתעו משום דבר ותהיו חזקים".
נציגי צה"ל שהגיעו לבית המשפחה אחרי הצהריים עם הבשורה המרה, מצאו בבית רק את האח ברק, בן ה-15. "הייתי לבד כשהקצינים דפקו בדלת", סיפר בעיניים דומעות, "הם שאלו אותי אם אני ברק צור, אמרתי שכן ואז הם פשוט אמרו לי שאחי נהרג בלבנון. לא ידעתי מה לעשות. רק עברו לי הזכרונות שהיו לי עם איתמר שכל כך אהבתי וכל הזמן שאל אם אצלי הכל בסדר. רק אני שכחתי לשאול אם אצלו הכל בסדר".
ברק סיפר שאחיו הגדול היה נוהג לקחת אותו לשיחות ארוכות, ולבקש ממנו לשמור על הבית. משפחת צור מחזיקה ברפת משגשגת, והאב עובד מול חברות לשיווק חלב בכל הארץ. איתמר התכוון להמשיך את עבודת אביו ברפת, והחל במלאכה עוד טרם גיוסו. "אין ברירה", הסביר ברק, "אני אצטרך להמשיך את מה שאיתמר חלם עליו. אני ממש אתגעגע אליו, והוא יחסר לי".
נציגי צה"ל מצאו את אימו של איתמר, סופי, במקום עבודתה כגזברית של המועצה האיזורית באר טוביה. בני המשפחה סיפרו כי הייתה מרותקת למסך הטלוויזיה, וסרבה להסביר מדוע. כשקיבלה את הבשורה המרה אמרה להם: "עכשיו אתם מבינים למה הייתי צמודה למסך".
איתמר הותיר אחריו עוד אחות גדולה, סיוון, וחברה, גון פלדמן, ממושב כפר אחים. במהלך שעות הערב התכנסו בבית משפחתו חברים ובני משפחה מכל קצות הארץ, כדי לנסות ולנחם את משפחתו. הלוויתו תיערך היום בשעה 15:00 בבית העלמין בבאר טוביה.
אנדריי לא סיפר להורים שהוא בלבנון
אבל כבד ירד על רחוב הדובדבן במזרח ראשון לציון עם היוודע דבר מותו של סמל אנדריי ברודנר, בן ה-18, בנם הבכור של אולגה וגנדי. אנדריי הסתיר מהוריו את העובדה ששירת בלבנון, כדי שלא ידאגו. אתמול, התממש חששם.
"הוא היה החייל שלי. החייל הגיבור שלי", ספדה לו בדמעות אחותו בת ה-16, נטלי. אנדריי למד בתיכון יוהנה ז'בוטינסקי בבאר יעקב, והתגייס רק לפני תשעה חודשים לשירות בשריון. הוריו ביקשו ממנו שיילך לעתודה, אבל הוא התעקש ללכת לקרבי.
"הוא כל כך אהב את הצבא", אמרה נטלי, "אף פעם הוא לא התנגד ללכת לשום מקום. רק לפני כמה ימים הם סיימו את קורס ההכשרה שלהם ובתחילת השבוע נכנסו ללבנון".
אנדריי ניסה להסתיר את המידע הזה מהוריו, אבל חלק את הסוד עם אחותו הקטנה: "בהתחלה הוא לא רצה לספר כדי לא להדאיג את ההורים. לי הוא סיפר שהוא נכנס ללבנון. ההורים ידעו שהוא נמצא בצפון, ובטעות נפלט לי שהוא בפנים. ביום שלישי בשבע בערב הוא שוחח בפעם האחרונה עם אבא, ואמר לו שהם יוצאים ללבנון ויחזרו יותר מאוחר".
האחות, שהתעטפה בצערה, סיפרה כי מאז הגיוס של אנדריי התהדק ביניהם הקשר. "הוא היה חוזר בשבת, אוכל, וישר יוצא עם החברים שלו", סיפרה, "תמיד היה לו חיוך על הפנים. לא חשבתי שהוא נמצא במקום כל כך מסוכן. הייתי שולחת לו הודעות בסלולרי, והוא תמיד היה עונה לי. הבוקר (ה') שלחתי לו הודעה, אבל הוא לא החזיר לי תשובה. הייתה לי הרגשה רעה. אחר כך נכנסתי למחשב ושוחחתי עם חברות שלי באינטרנט בלי מצב רוח. כמה דקות מאוחר יותר הגיעו הקצינים מהצבא וסיפרו לנו מה קרה לו".
משפחתו של אנדריי סיפרה כי אהב מאוד לכתוב שירי היפ-הופ. בתקופה האחרונה כתב שיר על הצבא, אותו לא הספיק לסיים, ושיר נוסף שנקרא "קיץ על החוף", ובו אנדריי, המכונה בשיר קשמ"ר, מדבר על מסיבות ועל "החיים הטובים". את השיר הוא כתב והלחין יחד עם חברו הטוב אלכס קריסקי, המכונה בשיר "ספליט".
הלוויתו של אנדריי תיערך היום בשעה 11:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין בראשון לציון.
אלון ביקש: "אבא, אל תדאג"
סמל אלון פינטוך, בן 19 במותו, נפצע לפני כארבעה חודשים אבל התעקש לחזור ליחידה. הוא שוחח עם אביו ערב לפני מותו וביקש ממנו: "אבא, אל תדאג, הכל בסדר".
פינטוך, המתגורר בקריית חיים, הותיר אחריו זוג הורים, יהודית ובן ציון (בנצי) ושתי אחיות, קרן בת 30 ושרון בת 28. "הוא היה ילד מקסים", אומר אביו בעצב, "הוא אהב את החיים ולא מימש את החוויות, הוא היה תלמיד טוב. החברים אהבו אותו מאוד".
"שוחחתי איתו שלשום בטלפון. הוא אמר לי, 'אבא הכל בסדר. יצאתי מהטנק לדבר איתך. תודיע לכולם שהכל בסדר'. הוא סירב לומר איפה הוא. 'אני לא יכול לומר בטלפון', הוא אמר לי. אלו היו המילים האחרונות ששמעתי", סיפר אביו.
אחותו סיפרה ל-ynet: "היה לו חוש הומר מטורף. הוא היה אח מדהים, בן אדם מדהים". השכנים סיפרו על "הילד המופנם שאהב לצלם". בספר מחזור כתבו עליו חבריו, מבלי לדעת את גורלו הטרגי: "ממקורות יודעי דבר התקבלה ידיעה כי הצלם אלון פינטוך הידוע גם "כפינטוך אירועים" העביר עסקיו ללונדון הרחוקה, כדי לקבל שליטה על חברת קודאק המצליחה. אנחנו צופים לו עתיד מזהיר וכדאי שכל מפורסם ייזהר ברחובות העיר".
יהונתן שרעבי אהב לעזור לכולם
סמל יהונתן שרעבי בן 19 מפתח תקווה, שנהרג בכפר א-טייבה מפגיעת טיל נגד טנקים גדל בפתח תקווה ולמד בבית הספר היסודי "הוד" ומאוחר יותר בבית הספר התיכון "בן גוריון", חברו, אבי לימורי, ספד לו: "הוא היה מלאך, תמיד אהב לעזור ותמיד אהב לצאת עם חבריו ולבלות. כשהיו צריכים עזרה, היה עוזר בכל מה שצריך".
כשהתגייס לצה"ל, הוא התעקש להיות בשריון, "הוא אהב את המדינה, הצבא והחברים", סיפר חבר אחר. יהונתן צילצל לאותו חבר שלשום ואמר לו שהוא בלבנון ומשתתף בפעולה. "הוא אמר לי 'אל תספר לאמא שלי שאני בלבנון, כי אמרתי לה שאני ברמת הגולן'.
גם אחיו היה עמו בקשר. יהונתן סיפר גם לו שהוא בלבנון אך ביקש שלא לספר לבני משפחה אחרים שהוא נמצא שם.
יהונתן הותיר במותו שני אחים גדולים, גיא בן 34 ואיתן בן 32. אביו משה עובד כאב בית בבית הספר קפלן ואמו ירדנה עובדת כספרנית.
לפנייה לכתב/ת 
