לשמור על כבוד נסראללה
מיום ליום ההרתעה הישראלית נשחקת. הפסקת אש חיונית, אך לא תושג עם נוסחה שמורידה את חיזבאללה על ברכיו
באורח מוזר מתברר כי ככל שהלחימה נגד חיזבאללה מתעצמת ומתקדמת, היא גורמת לאויב להיות אפקטיבי יותר בתגובותיו כלפינו. 15 הרוגי אתמול הם שיא בלתי נסבל של מחיר דמים, שאין לו תקנה. אמנם, ראש הממשלה הבהיר לציבור כי כך צפוי לקרות, שהרי זאת מלחמה. אך בעת שסופרים נפגעים בסיומו של יום, מדי יום, טעם הדברים מוחשי יותר, כואב לאין שעור ומעורר שאלות נוקבות.
להבדיל מכל יריב עימו התמודדה ישראל במלחמות העבר שלה, חיזבאללה מסרב להיכנע או אף להראות סימן בולט כלשהו של חולשה ומאותת בנחישות כי הוא ממשיך להימצא על המפה, אפילו אם מצבו הצבאי מצוי בירידה מסוימת בעקבות התקיפות הבלתי פוסקות. נוכח מציאות הימים האחרונים, ישראל צריכה לא רק לחייך מתחת לשפם בשביעות רצון מוסתרת מנוסח טיוטת ההחלטה במועצת הביטחון, אלא שהאינטרס המובהק שלה הוא לעצור את דהירת הלחימה ולחתור להפסקת אש מהר ככל הניתן.
תחת מעטה לגיטימי לכאורה של צורך בהשבת הרתעה, מה שמתנהל כעת בשטח הוא מאבק עקר להשבת יוקרה אבודה: בצד ישראל, ניסיון של הצמרת המדינית-ביטחונית להשכיח בחירה שגויה של דרך פעולה צבאית, שכשלה מלספק את מטרות המלחמה וגורמת נזק פיזי אדיר ואסון נפשי עמוק לכחמישית מאוכלוסיית ישראל. בצדו של נסראללה, מאבק מאסף לתיקון הדימוי שנפגע בעקבות החורבן שהמיט על לבנון בעיצומה של תקופת שגשוג ולחיזוק מעמדו כגיבור האומה הערבית, שלצערנו, הצליח להתל בישראל כפי שלא עשה איש ממנהיגי ערב בעבר.
ישראל איבדה רבות מכושר הרתעתה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. מבצע של"ג ותוצאותיו הרות האסון משך 18 השנים לאחר מכן לא תרמו לתיקון דימויה. גם שתי האינתיפאדות והנסיגות בלבנון וברצועת עזה לא שיפרו המצב. טועה מי שסבור כי המשך תקיפות אוויר מסיביות בכל רחבי לבנון והתייצבות יבשתית על הליטני (או גם על הסלוקי בלבד) תעשה לתיקון ההרתעה: תהיה זו "דקירה בעין נסראללה", שרק תדרבן אותו להמשיך להכות בצה"ל בשטח, תוך ארגון מחדש של כוחותיו מצפון לקו המגע. חיילנו, בדיוק כמו בתקופה שקדמה למאי 2000, יסתגרו שוב במוצבים ויתפללו להחלפתם המהירה על-ידי כוחות בינלאומיים, שבנסיבות כאלו כלל לא יגיעו לשטח. והקטיושות ימשיכו להכות בעורף.
הלהט להשיב יוקרה אבודה מסתיר מעיני קברניטי ישראל אמת מרגיזה - אם עדיין דבקים הם ברצונם לייצר בסיום מלחמה זו "מצב חדש", חיזבאללה חייב יהיה להיות חלק מהעסקה המדינית הנרקמת. אילו הצליחה ישראל - כפי שצריכה הייתה - לערוף את "ראש הנחש" בתחילת הלחימה ולהכות בארגון מכה ניצחת, פני הדברים היו כמובן שונים. מאחר וזאת לא הושג, גישתנו חייבת להיות שונה: עלינו להפנים שאם הם לא ייטלו מחויבות לסגת מדרום לבנון; להפסיק כל טרור נגד מטרות ישראליות; לאפשר כניסה ותפקוד של כוח בינלאומי; ואולי גם לוותר בהמשך על הנשק - אין כל ערך להפסקת אש ולהסכם ארוך טווח בזירת לבנון. כדי להשיג זאת, חייבת ישראל לעצום עיניים, לחרוק שיניים ולהסכים לשמור על כבודו של נסראללה, שוודאי לא ישתף פעולה בהגעה להסדר כשהוא מוכה, מושפל וזוחל "על-ארבע". לכן, ודאי נוכח המחיר הכבד שגובים הימים האחרונים, מוטב לישראל שלא רק תשתף פעולה עם היוזמה הבינלאומית להשגת הפסקת אש, אלא שתקבל עליה את התיקונים שוודאי עוד יידרשו, כדי שניתן יהיה להשיג לגביה הסכמה כוללת.
שורות התמונות היומיות בעיתונים מחייבות כעת להשיג הפסקת אש, גם במחיר כיבוש פחות שטח והסבת פחות נפגעים ונזק לאויב. גם הסכמה לוותר על חוות שבעא (על מפות המיקוש שלהן) ונכונות להחלפת שבויינו באסירים הלבנונים, הן בהחלט אתנן ראוי בדרך להשבת השקט. אשר לכושר ההרתעה של ישראל, אותו ניאלץ כנראה - כל עוד אנו ניצבים בראש החץ של המאבק הגלובלי הזה - לחפש מול איראן, המתעלמת מן האולטימטום שהוצב לה ומתגרענת במהירות. בסופו של תהליך, אם הכריש ייפגע - גם דגי הרקק יתנהגו אחרת.
ד"ר יוסי בן ארי, תת-אלוף (מיל'), שימש בתפקידים בכירים בקהילת המודיעין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
