חג האהבה. גם כן חג...
מצטער מתוקה. קמתי מוקדם ושמעתי חדשות. אני שונא את זה. זה תמיד אותו הדבר. אלמלא היו לנו חיילים כל כך טובים, כבר מזמן המנהלים של המלחמה הזאת היו מצליחים להפסיד אותה. בסוף הרי זה תמיד מגיע לזה שאיזה חיים ויואב ואורן מסתערים ומצליחים לנצח... הרבה יותר כיף להיות על החוף. איזה מתוקה את. את יודעת שאת טעימה עם המלח על הגוף?
בוקר טוב מיכלי.
כוסאמק המלחמה הזאת, זה מה שיש לי להגיד. כוסאמק על הצבא שלנו שלא יודע לחשוב ופועל כמו שפעל לפני 20 שנה. כוסאמק על המפקדים שלא מבינים איפה היתרון שלנו ונגררים למלחמות במקום שבו לצד השני יש סיכוי, וכוסאמק על הממשלה שלא יודעת איך לצאת מזה.
מצטער מתוקה. קמתי מוקדם ושמעתי חדשות.
נמאס לי כבר לשמוע שוב את אותם שמות שהכרתי יותר מדי טוב, עם הנתיבים שלנו שעברו בדיוק באותו מקום כל הזמן. נכנסים ויוצאים ונכנסים ויוצאים, נוחתים באותם מקומות וטסים באותם גבהים, מחכים לטילים או אפילו לאיזה צרור דבילי שיעבור דרך המסוק.
אני שונא את זה. זה תמיד אותו הדבר. אם לא היו לנו חיילים כל כך טובים, כבר מזמן המנהלים של המלחמה הזאת היו מצליחים להפסיד אותה. בסוף הרי זה תמיד מגיע לזה שאיזה חיים ויואב ואורן מסתערים על בית ומצליחים למרבה הפלא לנצח...
חג האהבה הא? גם כן חג האהבה. ראית אתמול? ירח מלא שאפשר לראות בו כמו ביום. אני אוהב את האור הזה. כמו שהיה ביום שישי שעבר, כשהיינו בים. פס כסף, ככה קראנו לזה אז - פס כסף, האור של הירח על הגלים. רק שאז אני הייתי למעלה, זה שטס צפונה ודרומה, והפעם אני זה שהסתכל מלמטה, מהחוף.
איזה פיצוץ הא? מחדרה שמענו אותו עד חוף נתניה
הרבה יותר כיף להיות זה שעל החוף, זה בטוח. הצל שלך באור הירח כשהזדיינו על הסלע היה הרבה יותר מקסים. אני יודע שזה נשמע אידיוטי: אנשים נלחמים, ואנחנו עושים כיף על החוף. אבל אני יודע שאם היו שואלים אותי אז, בתור חייל, הייתי אומר שזה בדיוק מה שאני נלחם בשבילו. כדי שאנשים יוכלו להזדיין בלי חשבון ובלי לשמוע את הטיל שנפל ליד.
על הכוונת, לאור הירח (צילום אילוסטרציה: ויז'ואל/פוטוס)
כוסאמק, זה היה דבילי ברמה מטורפת. איזה פיצוץ הא? מחדרה שמענו אותו עד חוף נתניה. כנראה בגלל שהיינו באזור שקט לגמרי. כמו ילדים קטנים בני 16, הולכים להזדיין בים ולהתרחץ ערומים. איזה מתוקה את. את יודעת שאת טעימה עם המלח על הגוף? חבל שהיו כאלה גלים ולא יכולנו להתמזמז במים יותר.
וכמה מסוקים... כל אור שאנחנו ראינו היה לפחות זוג. הקדמי תמיד מכבה את האורות, כדי לא לסנוור את בן הזוג שלו. חלק מהם היה אפשר לראות קצת בצללית. אפילו הירח של לפני שבוע הספיק לזה. אם הייתי נשאר פעיל הייתי יכול להיות למעלה איתם. נכנס פנימה ועף החוצה למנחת המחורבן של רמב"ם. כל הפצועים האלה...
יו אלוהים, כמה נמאס לי מזה. שיכנסו באימאמא שלהם וישטחו את כל לבנון מצידי. הם נותנים לנו מכות ואנחנו מנסים לפגוע באגרופים שלהם, במקום ללכת להם על הבטן והראש. עודפם ועודפם ועודפם עד שהם יפלו.
מזל שגם הפעם יש איזה יובל שמוציא את חיים או יואב או אורן אחרי ששני האחרים גררו אותו אחורה, וטס בכל המהירות שהוא יכול כדי להביא אותו לרמב"ם בחיים.
כוסאמק, אני שונא את זה. גם כן חג האהבה.
לפנייה לכתב/ת 
ירח מלא שאפשר לראות בו כמו ביום
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
