איך התקלקלנו
זילזלנו בחיזבאללה, המודיעין שבת, החוצפה גאתה כשהחיים בשטחים הפכו בלתי נסבלים. בסוף נפלנו לפח שכרו לו
כשהייתי פחות זקן, רציתי להאמין בעתיד טוב יותר, בסיכוי לסיום הסכסוך בינינו לבין הערבים. הייתי יהיר וחתמתי על עצומות, אבל אחרי שהבנתי שלא חשוב מה יפים הרעיונות - אידיאולוגיות הן חומר הנפץ לשפיכות הדמים הנוראות ביותר, חזרתי לתנ"ך, ל"נסיך" של מקיאוולי, לחכמת בן-גוריון, לאלתרמן. מאז אינני חותם. עצומה היא צורה של התנשאות. אנו הסופרים "כולנו יחד" רוצים לדעת יותר מנהגי המוניות. לגבי דידי, לא יכול להיות "אנחנו" - יש לי רק אני. אני צודק בדיוק כמו האחר.
המלחמה הצודקת הזאת שלנו בלבנון עומדת להסתיים. צה"ל לא ניצח. הוא דחה פיתוח אמריקני להשמדת קטיושות, ובמקום זה קנה עוד אף-15. צה"ל נהיה כבד. הוא ישב במחסומים והוביל ילדי מתנחלים לשיעורי ריקוד בירושלים. הוא נהיה קהה לסבל האויב, והאויב הכי גרוע זכאי לסבל שלו כדי שאתה הלוחם בו תהיה חכם יותר. צה"ל היה צבא ממזרי ונועז. החיילים והקצינים הזוטרים הם עדיין כאלה. סרן רועי קליין ז"ל מהתנחלות עלי שכב למות על רימון יד כדי להציל את חבריו. מעשה גבורה שפעם היו מחנכים עליו.
מופז נהיה רמטכ"ל כי מישהו לא אהב את הנבחר באמת, את מתן וילנאי, שהיה מסדר גודל צבאי של הגדולים. מופז ואחריו מי שהיו וישנם החזיקו צבא עבה, כבד, הרבה טנקים שלמדו לנוע כמו בהמות בסמטאות ערים פלסטיניות, הרבה מטוסי קרב, ולא כל אותם כלים וכל אותן אסטרטגיות שהובאו לדיונים ונדחו. את מלחמת העצמאות ניצחנו למרות הגנרלים. גם את מלחמת יום הכיפורים, מפני שחיילים ומפקדים זוטרים לחמו את המלחמה שלנו. הגנרלים - הרבה פחות.
אני לא בטוח שהדרג המדיני אשם. בצדק הוא החליט לצאת למלחמה הזאת, שהיא גם נגד מה שהנשיא בוש מכנה "הפשיסטים האיסלאמים", מלחמה נגד הטרור רב-הזרועות. אישה צעירה ויפה, בעלת אמצעים מבית טוב, נכנסת לבית קפה בחיפה, מתבוננת בשלווה ביושבים, ילדים, זקנים, נשים, ואחרי ששותה משהו - מפוצצת את עצמה יחד איתם. והרי מה שהאיסלאם אומר, מה שהם שרים יום-יום, אינו סתם מילים. הם מתכוונים לכל מילה. למה אצלנו לא כיבד השמאל את הערבים, כדי להבין שהם תמיד אמרו מה שחשבו?
המלחמה הייתה אפוא צודקת. אבל אולי - ואולי אני טועה, ונדמה לי שלא - הדרג המדיני לא ידע שאין לו כבר צה"ל הנפלא בצבאות. שאין לו איך לנצח במלחמה בטרור איסלאמי, שלאיש עדיין אין תשובה איך להילחם בו. דבר אחד ברור: הפצצת ערים והרג חפים מפשע אינם הדרך הנכונה. אינני מדבר על מוסר; מוסר הוא חלום שאינו מתגשם. הוא המשיח היהודי, שהחוכמה הגדולה שלו לעומת הנוצרים היא שאינו יכול לבוא. הוא ייחול למה שאינו יכול לקרות. קיום הוא מלחמה, וכל מלחמה היא הרג ורצח. כך היה מאז שקין הרג את הבל אחיו ונענש בקבלו כרטיס נסיעה לארץ נוד שבקדמת עדן ועליו סימן אלוהי, שאיש לא יעז הרע לו. וזכה לחיים ארוכים.
נראה לי - ולא יודע על אחרים, גם לא מעניין אותי - שאולמרט ופרץ, כמו כולנו, סמכו על האגדה של חיל-האוויר. אם זהו חטא, אז הוא ללא נשוא. אך מצד שני, המציאות הישראלית עשויה כך שמישהו צריך לסמוך על מישהו מתחתיו. אם ראש ממשלה שואל את הגנרלים שלו אם יעשה מלחמה אם לאו, הוא צריך לסמוך שקיבל תשובה נכונה. אבל הוא לא קיבל. אולי זהו חטאו. אך אני מסופק אם חטאו כה גדול.
צה"ל זילזל בחיזבאללה, המודיעין שלו שבת, החוצפה שלו גאתה כאשר הצליח לעשות לערביי הגדה את החיים לבלתי נסבלים. מופז נתן הסכמה בשתיקה לכל ההתעללויות בשטחים וזה הלך עם הגנרלים שלו ללבנון, וראה זה פלא - אנחנו, עם הראש היהודי, נפלנו בפח שכרו לנו. איראן שלחה לנו זרוע מחודדת כדי להראות לנו מניין משתין הדג. נפלנו כמו שאמריקה נפלה בעיראק. לא הגינו שום מחשבה מקורית לגבי תכנון מלחמה עתידית, נגד צבא של יחידים המוכנים להתאבד. גם נשיא איראן המודיע קבל עם שהוא רוצה בהשמדתנו מוכן להקריב את ארצו.
האיראנים השאירו כמיליון הרוגים במלחמה שלה בעיראקים. להקריב עם אינו דבר חדש. כל הרודנים במאה העשרים עשו כל, ותמיד בשם מה שאומרים אצלנו שהוא קדושת חיי אדם. המחשבה המקורית הראשונה בשנים האחרונות לגבי טרור הייתה באנגליה, ומה שהאנגלים עשו אחרי המתקפה ברכבת התחתית שלהם, בחשיפתם שנה אחרי את הקשר לביצוע האסון הנורא באוויר - צה"ל צריך ללמוד מהם, אחרי שלפני שנה התייהרו קצינים שהם לא לומדים מספיק מאיתנו. הקרב הבא עם חיזבאללה יגיע די מהר. כדאי להתכונן.
אבל לא! אני לא חותם על עצומות ולא מלמד יחד עם חברים מה לעשות. אני כותב את דעותיי אני - לפעמים אני צודק, לפעמים לא, אין אלוהיות בטבע האדם. האדם טועה כבר בהיוולדו, ואני יודע מבשרי שהוא טועה גם למות. הייתי במוות, חזרתי ממנו, לא יודע למה. אולי כדי להיות באמת רק אני. לא אחד משלושה או עשרים. הייתי פעם יהיר, מטופש, חלק מחבר'ה. כשהייתי פחות זקן.
מומלצים
