היום: הפגנת הטוקבקיסטים הראשונה בישראל

שלושה ימים נטולי שינה, מאות תגובות באתרי החדשות ואלפי מיילים מגולשים זועמים, הספיקו לאריאלה ("רק אריאלה") להרים הפגנה שתיערך היום תחת הכותרת "לא להסכם הכניעה - תנו לצה"ל לנצח". "זו מחאה שבאה מלמטה, באמצעות הטוקבקים, כלי שמעולם לא נעשה בו שימוש כזה קודם לכן", היא אומרת

ynetפורסם: 14.08.06 , 13:17

במוצאי יום חמישי האחרון הרגישה אריאלה ("רק אריאלה, השם המלא לא יועיל לאיש", היא מבקשת), תושבת תל-אביב העוקבת בדריכות אחר התקדמות הלחימה, שהיא יוצאת מדעתה. "אני חלק מאותם אנשים הזועמים בטוקבקים באתרי החדשות השונים על התנהלות המלחמה, על ההססנות, על המהלכים המדיניים שאין לי יכולת להבין. אבל הדבר שהכי קומם אותי הוא למה, למען השם, לא 'משטחים' את הכפרים בדרום לבנון ומכניסים לתוכם חיילים שנהרגים".

תחושת הכעס ואין האונים, אותה היא חולקת עם אלפי טוקבקיסטים, לא שיתקו אותה. להפך. הם עוררו בה רצון לעשות מעשה. "החלטתי לנסות לתעל את הזעם, שבשלב הזה לא היה מוגדר ולא היה לי מושג לאן יוביל, לשליחת טוקבקים שקוראים לאנשים לכתוב אליי וביחד לנסות לטכס עצה", היא משחזרת. "בחלק מהאתרים סיננו את התגובה שלי, באחרים היא עלתה, והתחלתי לקבל אינספור אימיילים מאנשים שמרגישים כמוני".

- ואיך העניין התגלגל?

"בשלושת הימים שעברו מאז התחברתי למאות אנשים, חלק ניכר מהם מאזור המרכז. אנשים כמוני, באמצע החיים, בעלי קריירה ותפיסת עולם שאצל חלקם השתנתה מקצה לקצה בזמן המלחמה. ביחד, אפילו בלי לדבר בטלפון ובטח שבלי להיפגש, רק באמצעות אימיילים, החלטנו לעשות משהו".

"עבדנו בשיטת חבר-מביא-חבר". אחד הטוקבקים שכתבה אריאלה

"זו מחאה שבאה מלמטה, דרך הטוקבקים"

המשהו שהחליטו אריאלה וחבריה הווירטואלים לעשות הוא הפגנת מחאה שתיערך היום (שני) לפנות ערב בכיכר רבין בתל-אביב, תחת הכותרת "לא להסכם הכניעה - תנו לצה"ל לנצח". אישור רשמי מהרשויות עדיין אין ("עובדים על זה", היא מרגיעה), מאות משתתפים פוטנציאליים יש ויש. "כל-אחד מאיתנו ניסה להשיג כמה שיותר רשימות תפוצה ולהעביר את המסר הלאה", מתארת אריאלה. "לא נעזרנו חלילה בספאמרים אלא עבדנו בשיטת חבר-מביא-חבר - ואת רשימת המיילים שלו כמובן".

וזה המסר שהועבר לפונים: "אנחנו פרטים בחברה שלא מכירים האחד את השני. אנחנו הורים לילדים בצבא, אימהות לילדים רכים שבעליהן במילואים, אחים, אחיות, חברות שיקירם נמצאים כעת בלחימה בצפון. אנו אנשי צפון מטווחים

ואנשים מכל רחבי הארץ שרוצים לעשות מעשה. אנחנו אנשים החרדים לגורל המדינה. אנו מאמינים שיש לנו עוצמה כפרטים המתאגדים ביחד וקוראים לא עוד!.

"לא עוד מוסריות לקויה על חשבון חיילנו. אנו קוראים לצבא לשטח את השטח ולא להיכנס לכפרים ולסגת; לא עוד דיבורים מיותרים על תוכניות מדיניות הזויות תוך כדי לחימה; לא עוד עורף המתפקד בעל כורחו כחזית למעלה מחודש, כאשר תפקיד הצבא להגן בכל מחיר על חיי השגרה של האזרחים; לא עוד מדיניות הססנית לפני יציאה למתקפה, הגוררת פגיעה קשה באוכלוסייה האזרחית, סבל רב ונזקים עצומים למדינה; לא עוד תרבות שלטונית של ספינים וחוסר יכולת לשלוט במצב".

"אני ממש לא יודעת כמה אנשים יגיעו", אריאלה מודה בכנות, "והאמת היא שלא על זה מדובר. המיוחד בהפגנה הזו היא לא רק העובדה שאין אף גוף פוליטי או אנשי רוח העומדים מאחורינו, אלא שיוזמיה כלל לא מכירים האחד את השני - ובכל זאת יש לה הד אדיר. זו מחאה שבאה מלמטה, דרך הטוקבקים, כלי שמעולם לא נעשה בו שימוש כזה קודם לכן.

"זו גם הפעם הראשונה שציבור שאינו אנטי-מלחמתי, כמו תנועות השמאל, מתארגן למחאה בעת הלחימה, ויוצא למאבק כשהתותחים עדיין רועמים", אריאלה מסכמת. "אבל אנחנו מאמינים שמישהו היה צריך לפתוח את הפתח. מישהו היה צריך להגיד שמותר, גם בימים כאלה, לצאת ולהפגין".