למה באמת ניצחו אותנו
יש הרבה יוהרה בטענה הרווחת אצלנו, שהכישלון בהשגת יעדי הלחימה הקרקעית היה כולו תוצאה של מחדלים בדרג המדיני ובפיקוד הבכיר. עלינו לומר לעצמנו באכזריות: חיזבאללה הצליח מפני שנלחם בצורה יעילה יותר מצה"ל בשטח ההררי, ומתוך נכונות טוטאלית להקרבה
סיקרתי כמה מן המלחמות הללו. ראיתי מקרוב כיצד גוברת גרילה על הצבאות החזקים והמודרניים בעולם, מפני שמפקדיה ולוחמיה ידעו לנצל עד תום את היכרותם האינטימית עם השטח ואת תמיכת האוכלוסייה. וזו לא הסיבה היחידה. הגרילה ניצחה גם מפני שקיבלה סיוע חומרי, חשיבתי ומוראלי ללא הגבלה ממדינה או מדינות שהעניקו לה חסות; משום שלוחמי הגרילה נמנעו בעקביות מעימות חזיתי עם כוח האש האווירי והיבשתי העדיף (הם לא התביישו לברוח ולהסתתר מתי שצריך); ולבסוף - מפני שהיו בעלי מוטיבציה רבה משל יריביהם ונכונים להקרבת חייהם.
הצבאות הסדירים ניצבו חסרי אונים מול הגרילה משום שלא הצליחו לגבש טקטיקת לחימה יעילה, שתנטרל את יתרונות לחימת ה"פגע וברח" של הוויטקונג והמוג'הידין, ומשום שהיה חסר ליחידותיהם הלוחמות על הקרקע מודיעין טקטי בזמן אמת, בכמות ובאיכות שיאפשרו להם להביא לידי ביטוי את כוח האש העדיף שלהם. הקש שבגללו ניגפו הצבאות סופית היה האבידות הכבדות שספגו בלי להגיע למצב שבו קץ הלחימה נראה באופק. זה כמעט בדיוק מה שקרה לנו בלבנון.
יש הרבה יוהרה בטענה הרווחת אצלנו, שהכישלון בהשגת יעדי הלחימה הקרקעית היה כולו תוצאה של המחדלים והכשלים בהפעלת צה"ל על-ידי הדרג המדיני והפיקוד הבכיר. טענה כזו מזלזלת ביכולותיו וביתרונותיו של היריב, ומניחה שאם אצלנו היו מתקבלות החלטות נחושות והלוגיסטיקה הייתה "דופקת" כמו שצריך - היינו מנצחים. זה לא כך. להערכתי מנעה הפסקת האש פיאסקו גדול עוד יותר בלחימה הקרקעית. גם אם זה לא נוח, צריך להודות בעובדה שצה"ל לא הגיע להכרעה לא כל-כך בגלל התנהלותם הכושלת של קודקודיו, אלא מפני שחיזבאללה היה יעיל ונחוש יותר.
הארגון השיעי פיתח ויישם שיטת לחימה המנצלת בצורה מיטבית את היתרונות הטבעיים שלו כמיליציה עממית, הפועלת בתוך בית הגידול הטבעי. חיזבאללה גם עיצב את שדה הקרב העתידי שלו מתוך הבנה אינטימית של נקודות התורפה של צה"ל. הוא נערך באופן שאיפשר לחוליות קטנות שלו להסתתר ולהופיע בנקודה ובזמן שבהם בחרו עם טילי הנ"ט, שאיפשרו לפגוע בטנקים ובבתים שבהם החי"ר תפס מחסה. מה שחשוב עוד יותר הוא המודיעין הטקטי שאספו אנשי חיזבאללה על צה"ל לפני, ובעיקר תוך כדי - הלחימה.
המידע שלהם היה באיכות טובה יותר מזה של צה"ל, פשוט מפני שהאיסוף החיזבאללאי התבצע באמצעות עיניים ומשקפות על הקרקע ובטווחים של עשרות מטרים מכוחותינו, ולא על-ידי מזל"טים ואמצעים מתוחכמים אחרים, שלא הצליחו
לזהות בזמן אמת את משגרי הקטיושות ואת החוליות הקטנות שדילגו מבונקר לבונקר. הם גם דאגו שכל חוליית לוחמים תוכל לאסוף לעצמה מודיעין בשטח שבו היא נמצאת, הן לצורך שיגורים מדויקים (באמצעות צפייה בשידורי הטלוויזיה מישראל) והן לצורך הלחימה בכוחותינו הנמצאים בתוך הכפר (צופים). חיילי צה"ל, לעומת זאת, הסתובבו בכפרים כמו סומא בארובה, מפני שהמודיעין הטקטי שנאסף לפני המלחמה היה ממודר ובעת השהייה בכפרים לא אספו הכוחות מודיעין לעצמם בצורה שיטתית.
צריך להכיר גם בכך: מפקדי חיזבאללה ולוחמיו היו מוכנים להקריב את חייהם למען ביצוע המשימה, בעוד שמפקדי צה"ל ושרי הקבינט נכנסו לכמעט פאניקה כל אימת שהתבשרו על נפגעים וניסו למנוע אבידות כאילו זו הייתה המשימה הצבאית. חלק גדול מהפקודות הסותרות והמשתנות נבע מהסינדרום הזה. הסוף היה שמרוב רצון למנוע נפגעים, היו נפגעים רבים עוד יותר לכוחותינו.
עלינו לומר לעצמנו באכזריות: חיזבאללה הצליח מפני שנלחם בצורה יעילה יותר מצה"ל בשטח ההררי ומתוך נכונות טוטאלית להקרבה. מול אלה אין עדיין לצה"ל - כמו שאין לאמריקנים ולרוסים - טקטיקת לחימה ראויה, שתאפשר לו להתמודד בהצלחה עם סופר-גרילה בעלת מאפיינים וציוד של צבא מודרני. אבל כישלונות הם גם הזדמנות. תסכול קשה מוליד דרישה אוטנטית ועזה לרפורמות יסודיות. אין טעם לתקן קלקול פה, מחדל שם. מה שנחוץ הוא גיוס כללי של מדינת ישראל, חשיבתי וחומרי, כדי שצה"ל יפתח ויישם במהירות שיטת פעולה מבצעית, אמצעי לחימה ייחודיים ומודיעין קרבי טקטי יעיל, שיבטיחו תוצאות אחרות בסיבוב הבא.
