הארנבת הראשונה שלי - על תאווה, בשר ועובדות החיים
"ילדה יקרה שלי, ארנבת זה נחמד, זה רך ונעים, אבל זה בעיקר - טעים. וכל הארנבות בטריטוריה שלנו, מקומן, בסופו של דבר - על הצלחת", כך שח אבא של טל לביתו בת הארבע כשהחליט ללמד אותה את עובדות החיים של הקרניבורים
אזהרה: לטבעונים, צמחונים וארנבות מומלץ להימנע מקריאת השורות הבאות.
תמיד חשבתי שתאוות הבשרים הבלתי נשלטת שלי, הכמיהה שלי לדם על הצלחת ואהבתי חסרת הפשרות לבשר הנא הן עניין של חינוך. כנצר לשושלת קרניבורית מפוארת הייתי בטוחה שהכל התחיל באחד מזכרונות הילדות הראשונים שלי. מתישהו בגיל ארבע, כשהייתי ילדה קטנה וחמודה עם בלונד מנומש, ניגשתי לאבא פיחו וביקשתי ארנבת. רציתי לגדל ארנבת, חמודה כזאת, לבנה ורכה, שאני אוכל להאכיל בחסה ולהתפנק עם הפרווה הצחורה שלה, כזאת שתעשה לי תנועות מצחיקות עם האף.
כבר בגיל ארבע ידעתי לזהות את החיוך הזדוני של אבא שלי מתחת לזקן ומיד הבנתי שאני עומדת בפני אקט חינוכי שעלול לשנות את מבנה האישיות שלי לנצח. "אין בעיה טלפי, אני אקנה לך ארנבת. אנחנו נעשה עסק כזה - היא תהיה שלך לשנה, את יכולה לגדל אותה וללטף אותה כמה שאת רוצה, אבל אחרי שנה היא עוברת אלי". את החיוך הזדוני כבר למדתי לזהות, לבודד את הכוונות - עוד לא ממש. "אבל אבושיק, למה שנה? אני אתן לך ללטף אותה מתי שרק תרצה. אתה לא צריך לקחת לי אותה".
ואז אבא עשה לי את השיחה שכל אב עושה עם ביתו (אוקיי, כל אב קרניבור ובד"כ זה קצת אחרי גיל ארבע, אבל הרבה פרוטאינים בתפריט ועודף ב-B12 כנראה גורמים להתפתחות מזורזת של המוח ואבא שלי חשב שארבע זה בוגר מספיק כדי לעמת אותי עם עובדות החיים). "ילדה יקרה שלי, ארנבת זה נחמד, זה רך ונעים, אבל זה בעיקר - טעים וכל הארנבות בטריטוריה שלנו, מקומן, בסופו של דבר - על הצלחת. אני משאיר בידיך את ההחלטה אם את רוצה גם לגדל אותה קודם אבל זה ממש לקרניבורים מתקדמים ואת עוד צעירה, אולי עדיף שתוותרי על גידול המזון בינתיים".
אני לגמרי קרניבורית". בשר נצלה - לפני (צילום: פיחו)
באותה שיחה אבא גם הסביר לי בסבלנות אין קץ (מדהים איך שקצת דם יכול להאריך את הפתיל שלו), שהפולקע שאני כל כך אוהבת הוא בעצם רגל של תרנגולת. הברווז באננס של יום שישי שאני תמיד מחכה לו, זה היצור החמוד הזה מהסיפור של הברווזון המכוער (או שזה היה ברבור? ברבור עוד לא יצא לי לטעום). הוא לא חסך בפרטים כשתיאר את תהליך פיטום האווזים שבזכותם אכלתי את מנת כבד האווז האלמותית חצי שנה לפני זה בפריז (כן, כבד האווז הראשון שלי היה בגיל שלוש וחצי. יש יתרונות בלהיות נצר ראשון לשושלת קרניבורית).אחר כך הוא לקח אותי לטיול בפינת החי, השמיע לי את הגע-גע-גע של האווזים והברווזים, והראה לי איפה בדיוק צריך למלוק כדי שזה יהיה מהיר ויכאב להם כמה שפחות. הוא גם סיפר לי, ללא טיפת חמלה על נפש רכה, סיפורים מתקופת נעוריו על איך החבר'ה היו צדים ציפורים - הוא היה אחראי על השחיטה והיה פטור אחרי זה ממריטת הנוצות מורטת העצבים. לימים גיליתי שהתברכתי בשפע של סבלנות ואת הפתיל המקוצר ירש אחי האהוב - ומאז הוא על השחיטה ואני על המריטה, אבל אינסטינקטים של ציידים קיבלנו שנינו. לקינוח לקח אותי אבא לסיבוב ברפת, ליטף עגל חמוד - בדיוק בפילה, וקיבלתי הרצאה ראשונית על סוגי נתחים וסקירה מעמיקה על יתרונותיו של עגל החלב.
עברו עלי יומיים מרוכזים של בכי, על כל הארנבות החמודות שמסיימות את חייהן על הצלחת של אבא שלי. אבל הבכי הזה היה בעיקר בכי של פרידה מתמימות, של הבנה והשלמה עם המיקום שלי בשרשרת המזון. ברגע שהייתי צריכה לבחור בין מוסר ורחמים על בעלי חיים אומללים ובין האושר שגורם לי נתח מדמם על הצלחת שלי, הבנתי שאני לגמרי קרניבורית, אין לי סנטימנטים לאוכל ואין לי שום אפשרות או רצון להילחם בזה - זה מעבר לשליטתי.
"אין לי סנטימנטים לאוכל". בשר נצלה - אחרי (צילום: פיחו)
למה פתחתי ב"הייתי בטוחה" וב"חשבתי"? כי לפני שנתיים, כשז'ק (שם בדוי), האחיין שלי התחיל לצמח שיניים, הבנתי שזה באמת מעבר לשליטתי. זה הרבה יותר מחינוך או שטיפות מוח - זה עניין גנטי ויש לי גם הוכחות מדעיות. המשך יבוא.
ארנבת בוורמוט וירקות שורש
לבשר הארנבת מרקם עדין שדומה קצת לעוף וטעם מתקתק מעט. עד למהפכת הטעם והטיב הייתי צריכה להסתפק ביבוא אישי של בשר ארנבת (זה אחרי שגיליתי שהארנבות שמגדלים בפינת החי זקנות ודלות בבשר אז הפסקתי להתנדב ולהיענות לבקשות עובדי פינת החי לדלל את עודף הארנבות שלהם). מכל נסיעה שלי לצרפת או לספרד הייתי חוזרת עם שתי ארנבות מהשוק, אותן הקפאתי בפריזר של המיני-בר במלון כדי שישרדו את הטיסה. היום, לשמחתי, אפשר למצוא ארנבת (קפואה אמנם, אבל אנחנו מתקדמים, יש ארנבת) בכל סניף של 'טיב טעם' וזה מעדן אמיתי.
המרכיבים (4 מנות):
2 ארנבות (שלמות או חתוכות, אבל לא לזרוק אף חלק, במה שלא נראה לכם אכיל נשתמש לציר)
1 כוס וורמוט (מרטיני או צינזאנו רוסו)
200 גרם בייקון (לא מעושן, ארומת העישון דומיננטית מדי לבשר הארנבת העדין)
5 בצלצלי שאלוט
4 ענפי טימין
שורש סלרי
שורש פטרוזיליה
מעט שמן זית לטיגון
מלח ופלפל גרוס
אופן ההכנה:
- חותכים את הארנבת ומפרידים בין החלקים עם הבשר (רגליים, חזה) לבין החלקים הפחות אכילים (גב, עצמות). את חלקי הפנים שומרים בצד.
- את הגב והעצמות מכניסים לסיר עם שני ענפי טימין, חצי שורש פטרוזיליה וחצי שורש סלרי. מכסים במים, מרתיחים ומבשלים כשעה וחצי על רתיחה נמוכה (ציר ארנבת מאולתר). מסננים את הציר ושומרים בצד.
- קוצצים את השאלוט והבייקון וחותכים את השורשים לקוביות קטנות.
- במחבת עם תחתית עבה מחממים מעט שמן זית, מטגנים מעט מכל צד את חלקי הארנבת הנותרים, מוציאים ושומרים בצד.
- מוסיפים לאותה מחבת את הבייקון, הבצלצלים וקוביות השורשים ומטגנים להשחמה.
- מוסיפים את הציר, הוורמוט והתבלינים ומביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומצמצמים את הרוטב כעשרים דקות.
- מוסיפים את הארנבת, ממליחים ומפלפלים ומבשלים כחצי שעה (בעשר הדקות האחרונות של הבישול מוסיפים את חלקי הפנים). מגישים עם פירה עתיר חמאה, פירה שורשים או פולנטה.
לפנייה לכתב/ת 
תאווה בלתי נשלטת. בשר
צילום: פיחו
"בעצם רגל של תרנגולת". פולקע
צילום: פיחו
מומלצים
