‏במקום עוד קצין בודק

רק גוף חקירות מקצועי מתוך המערכת, בראשות אלוף ושופט בדימוס, יבטיח הפקת לקחים ויחזיר לצה"ל את אמון הציבור

המלחמה אחרונה בלבנון עומדת על קו שבר האמון שבין צה"ל לאזרחי המדינה, בין הנהגת המדינה להורים השכולים ולחיילי המילואים והסדיר. חקירתה חיונית לביטחון המדינה ולמניעת מחדל נוסף בעתיד. אבל כבר עכשיו נעשות טעויות ומתרקמים ספינים, שימנעו את החקירה הדרושה במקום את הכישלון הבא.

מחדלי המלחמה הזאת מונחים לעיני הציבור: היעדר תכניות מגובשות להכרעת חיזבאללה, היעדר ציוד ואימונים ליחידות המילואים הלוחמות ואף לחלק מהסדירים, השקעות עתק בחיל-אוויר וקיפוח צבא היבשה, ניהול קרבות הססני שסבל מתופעות שאינן תואמות את ערכי צה"ל ועוד. אבל ראשי הצבא והמערכת הפוליטית עסוקים בהישרדות אישית, ולא בהטמעת הלקחים.

לאחר כישלון צבאי משמעותי, מקובל בצה"ל למנות קצין בכיר - לרוב אלוף בדימוס - זהותו אחרת בכל פעם (יורם יאיר לקבר יוסף, גבי אופיר לפעולת השייטת, דוד עברי לאסון המסוקים וכעת אמנון ליפקין-שחק). האם כל האלופים הללו יודעים את שלמדו קודמיהם? כיצד מתחבר הידע של כל הוועדות לכדי מקצוענות של חקירת אסונות וכישלונות, תוך שמירה על אמון הציבור במערכת הצבאית, יחד עם הפקת הלקחים הנדרשת למניעת כישלונות בעתיד? ובכלל, מאין יודע אלוף לחקור? לא לתחקר כמפקד מה אירע, אלא לחקור כדי להצביע על שרשרת שהובילה לכישלון? הכישורים הנדרשים מחוקר מקרי מוות אינם דומים לכישורים הנדרשים מרופא רגיל, אף ששניהם למדו רפואה.

אמון הציבור הוא שמוביל למנות אישים בעלי רקע צבאי לחקור מחוץ למערכת את מה שמתרחש באותה מערכת. כשהם בתוך המערכת - איש לא מאמין להם, כשהם בחוץ - הם זוכים לאמון מלא. בנוסף, קו המחשבה הציבורי תמיד מחבר בפשטנות בין כישלון לאשמים. גם כשהכישלון הוא מוסרי, נחרץ הדין עוד לפני שהאירוע נחקר ותוחקר עד תום. לריטואל הבלתי אפשרי הזה יש פתרון. הוא מונח לפתחם של ראשי מערכת הביטחון והצבא, אבל האחריות מונחת גם על הציבור הרחב.

לפני שלוש שנים הסתיימה עבודה בת שנה וחצי של פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים בנושא זה בדיוק. ההמלצות הוגשו לרמטכ"ל ואף נדונו בשלוש ישיבות מטכ"ל - אך נדחו. עיקרן: הקמת גוף חקירה מקצועי בראשות אלוף בתוך צה"ל ולצידו שופט עליון בדימוס, שילווה את הליכי החקירה והלקחים מטעם הציבור.

בישראל, כידוע, אין תרבות של תחקירים. לצה"ל יש גוף מקצועי בתחום המשפט, מערכת פיקודית מקצועית ומערכת משטרתית מקצועית. למרבה הפלא, רק מערכת דומה לחקירת כישלונות בפעילותו המבצעית, אין לו. חקירת אסונות, תאונות וכישלונות היא מקצוע בפני עצמו. מקצוע דורש התמקצעות וצבירת ניסיון, פיתוח ידע ואמצעי חקירה. כן, הוא גם דורש אמינות ואמון - אלו דברים נרכשים בזכות הקבלות של בעל המקצוע.

צה"ל ומערכת הביטחון חייבים להקים גוף חקירות מקצועי, אשר יעבוד לאורך זמן, יצבור ניסיון, ידע ואנשי מקצוע. גוף שיחקור את התאונות המבצעיות ואת תאונות האימונים, את הכישלונות המבצעיים הנקודתיים והמערכתיים, מכל היבט אפשרי. גוף כזה יכול לקום רק בתוך מערכת הביטחון, כי שם נמצאים האנשים שצברו ניסיון בתחומי העשייה הצבאית ואותם ניתן לגייס ולהכשיר. כל גוף חיצוני ממילא יהיה מורכב מאנשים שפרשו מצה"ל, ומראית העין - "הם מבחוץ", היא יתרונם היחיד.

יחד עם מערכות הביטחון וצה"ל, גם הציבור הרחב יצטרך לשנות את התייחסותו לכישלונות המבצעיים ולתאונות האימונים. כשאין זדון באירוע מסוים, אין להתייחס אל המפקדים והמעורבים האחרים כאילו "הפקירו" ו"זלזלו". צריך להתחיל לבחון את המפקדים בכלים המכילים את המושגים "כישורים" ו"טעות אנוש סבירה", וגם "שיקול דעת בקרב". מיטב האנשים, המסכנים את חייהם בפעילות מבצעית, מנסים לעשות את המיטב שהם יכולים ויודעים. לאיש אין קבלן הצלחות עליון לפעילות המסוכנת הכרוכה בשירות צבאי.

דרושה כאן פרספקטיבה ארוכת טווח. האם במקום קצין שיודח, יבוא קצין מקצועי יותר - או שהבא אחריו יזדקק לשנים של צבירת ניסיון? והאם ההדחה לבדה היא שתבטיח שכישלון דומה לא יתרחש בעתיד? רק חקירה מקצועית, אמינה וחסרת פניות יכולה להשיב את אמון הציבור בהנהגתו הצבאית והאזרחית. אין להימלט ממנה אל מחוזות פופוליסטיים חסרי אחריות לאומית.

הצוות המשפטי של פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים: