"אני מפחדת מסקס, זה כואב לי"
כאב בזמן חדירה ואפילו בזמן מגע הם סימפטומים מתאימים להגדרה של וסטיבוליטיס, או דלקת מבוא העריה. זו הסיבה השכיחה ביותר לכאב בזמן קיום יחסי מין בקרב נשים צעירות. למה זה קורה, ומה אפשר לעשות
שאלה:
אני בת 23 ואני "מפחדת" מסקס. זה לא שלא שכבתי, היה לי חבר במשך שלוש שנים, ובהתחלה הסקס היה מעולה. אבל עם השנים זה התקלקל והגיע עד למצב שכאב לי בזמן חדירה, ואפילו רק כשנגע שם.
הסיבה המרכזית לכך שנפרדנו היתה הסקס. עכשיו אני יוצאת עם גבר חדש, ואני יודעת שבקרוב נשכב. אני מפחדת שהדפוס הזה של הרתיעה מהמגע יחזור לי. אני לא יודעת איך להוציא את עצמי מזה, וגם לא ממש מבינה למה אני מרגישה ככה, אני אוהבת את הגוף שלי ושלמה עם עצמי ועדיין, הפחד ישנו. אודה לך כל כך אם תוכל לענות לי ולעזור.
תשובה:
השואלת מציגה בפנינו בעיה שבמרכזה כאבים בזמן קיום יחסי מין, כאבים בחדירה ואפילו בעת מגע באיבר המין. הגדרתה "מפחדת" מסקס היא הביטוי לפחד שנרשם ומצטבר בתגובה לכאב שחשה בכל פעם שניסתה לקיים יחסי מין עם החבר שלה. הכאבים אותם היא מתארת מתאימים להגדרה של וסטיבוליטיס, או בעברית - דלקת מבוא העריה. זוהי הסיבה השכיחה ביותר לכאב בזמן קיום יחסי מין בקרב נשים צעירות. התופעה מתארת כאב למגע באזור הכניסה לנרתיק.
התופעה נחלקת לשני סוגים:
וסטיבוליטיס ראשוני - PVVS - תמיד היו כאבים בזמן הניסיון לקיים יחסי מין. מדובר ב-20 עד 25 אחוז מהנשים המאובחנות עם וסטיבוליטיס. ההנחה העכשווית היא שלנשים אלה יש פגם לידה שגורם בהמשך חייהן להתפתחות וסטיבוליטיס.
וסטיבוליטיס משני - SVVS - האשה קיימה יחסי מין מלאים ללא כאבים ומסיבה כלשהי, כפי שאפרט בהמשך, התפתחו כאבים בזמן קיום יחסי מין באזור מבוא העריה. בקרב נשים עם אבחנה זו קיימת התפתחות מהירה ורבה של קצות העצבים במבוא העריה.
על פי הנתונים בשאלה שהוצגה אני מתרשם שהשואלת סובלת מווסטיבוליטיס משני. במקרה זה, חשוב מאוד בטרם תחזור לקיים מגע מיני לפנות לרופא/ת נשים ולהיבדק באופן יסודי. ייתכן שטיפול, כפי שאפרט בהמשך, יסייע לה לחזור ולקיים יחסי מין מלאים ובהנאה רבה.
בטרם אדון בהרחבה בווסטיבוליטיס ברצוני להזכיר אבחנות נוספות המתארות כאבים אצל נשים בזמן ניסיון לקיים יחסי מין ובזמן המשגל עצמו. כ-15 אחוז מהנשים סובלות ממצבים שונים שאינם מאפשרים להן לקיים יחסי מין מלאים (כולל חדירה). האבחנות:
וגיניזמוס - מדובר בכיווץ לא רצוני קבוע או חוזר של השרירים בשליש התחתון של הנרתיק, בשל פחד מחדירה, המפריע לקיום יחסי מין. השרירים מתכווצים בתגובה רפלקסיבית שאיננה בשליטתה של האישה והיא נגרמת בעקבות שילוב של חרדה ופחד מהחדירה ומהכאב.
דיספראוניה - תחושה חוזרת או קבועה של כאב באיברי המין בזמן קיום יחסי מין. נבחין בין דיספראוניה שטחית (הכאב מורגש מיד עם החדירה באזור הכניסה לנרתיק) לדיספראוניה עמוקה (לאחר החדירה, כשהפין בנרתיק, יופיע כאב באגן עם תנועות המשגל).
וולוודיניה - תחושת צריבה, גירוד וגירוי של הנרתיק והאזורים הסמוכים, כולל פנים הירכיים ופי הטבעת. הכאב יכול להחריף עקב ישיבה ממושכת או לבישת בגדים צמודים.
יש מקרים שהכאב מופיע לאחר תום יחסי המין
נשים הסובלות מווסטיבוליטיס מתלוננות על כאב שהוא שורף או צורב בזמן החדרת הפין לנרתיק ולעיתים אפילו בעת ניסיון להחדיר טמפון. הכאב יכול להופיע בתחילת החדירה ולהיעלם במהלך האקט המיני. ישנם מקרים בהם הכאב מופיע לאחר תום יחסי המין ויכול להימשך כמה דקות או מספר שעות.
נשים הסובלות מווסטיבוליטיס עלולות לפתח הימנעות מיחסי מין, ירידה או היעדר חשק מיני. במקרים קיצוניים, הן עלולות להימנע בכלל מיצירת קשרים רומנטיים עם גברים. הכאב שחשה האשה בכל פעם שיש ניסיון חדירה הוא עז מאוד. למרות זאת, ישנם נשים שמוכנות לשאת את הכאב כדי לא לפגוע בבן הזוג ובקשר הזוגי. ישנם מקרים בהם הגבר מפתח בשל כך הימנעות ממגע מיני. ישנם גם זוגות שהאהבה שהם חשים כה עזה שהם מנהלים מערכת זוגית מלאה ומספקת ומפתחים קשר מיני עשיר ומספק ללא חדירה. יש גם כאלה שמוותרים בכלל על מין. לצד זאת, ישנם קשרים זוגיים שמסתיימים בשל הפגיעה ביכולת של בני הזוג לממש את תשוקתם. במצבים אלה עלולים להתפתח אצל האשה רגשות אשמה, תסכול וחוסר אונים.
סיבות אפשריות לתופעה:
מחקרים עדכניים מלמדים על כך שנשים עם וסטיבוליטיס חשות כאב במבוא העריה משום שיש להן באזור זה עד פי 30 קצות עצבים לעומת נשים שלהן אין כאבים בזמן קיום יחסי מין. קצוות העצבים נקראים nociceptors, והם אחראים על תחושת כאב ומתח. אגב, לנשים עם וסטיבוליטיס יש רגישות רבה בעור בכל חלקי גופן, בהשוואה לנשים ללא וסטיבוליטיס.
המחקרים מלמדים שנוסף להתרבות המהירה של קצות העצבים במבוא העריה ישנה התרבות מהירה של תאי דם לבנים, שאחראים לתגובה דלקתית או אלרגית בגוף. ממצא נוסף הוא שאצל קרוב ל- 50 אחוז מהנשים עם וסטיבוליטיס ישנה בעיה עם אחד משני גנים IL-1 BETA ו- IL 1 RA, גנים שאחראים על הגבלת מצבים דלקתיים בגוף.
ניתן ללמוד מכך העל האפשרות שווסטיבוליטיס מתחיל מתגובה אלרגית להפרעה כימיקלית במבוא העריה. ההפרעה יכולה להיות כתוצאה מטיפול אנטי פטרייתי מקומי, תרופות אחרות או כימיקלים שגורמים לכך שתאי הדם הלבנים יעברו למבוא העריה. אם ההפרעה נמשכת, פעולת תאי הדם מובילה להתרבות מהירה וללא שליטה של קצות העצבים בקרום הרירי. מחקרים רבים נערכים כדי להמשיך ולבחון את מקורה של התסמונת.
סיבות נוספות:
זיהומים נרתיקיים, כגון פטריות או וירוסים (פפילומה, הרפס). נמצא קשר בין התופעה ודלקות בדרכי השתן.
נמצא קשר הורמונלי, לדוגמה שימוש בגלולות, לידות, החמרה בעוצמת הכאבים לקראת מחזור או בזמן המחזור, יתכן בשל השפעת הורמון הפרוגסטרון.
הפרשת יתר של מלחי אוקסלט בשתן.
גנטיקה - קיימת שכיחות מוגברת של וסטיבוליטיס בקרב אחיות או בין אמהות לבנות.
הפרעות במנגנון החיסוני.
הפרעות במערכת העצבית עם רגישות יתר כללית של העצבים בגוף.
במקרים של וסטיבוליטיס ראשוני נמצא קשר עם תופעת המעי הרגיז, לבעיות בדרכי השתן ולדלקת כרונית של רירית השלפוחית.
טיפולים אפשריים למצב זה:
טיפולים שמרניים: מומלצים מאוד, והם כוללים טיפול אנטי פטרייתי דרך הפה למספר חודשים. טיפול מקומי בשמנים במכילים ויטמין E ובשמן נבט חיטה, לשמנים אלה יכולת לשפר את הרגישות הווסטיבולרית. בזמן האקט המיני מומלץ לנשים עם וסטיבוליטיס להשתמש בחומרי סיכה כגון ג'ל ומשחות מרדימות קלות, אותן יש למרוח כ-30 דקות לפני קיום יחסי מין. ישנם מקרים שהפסקת הגלולות למניעת הריון פותרות את בעיית הרגישות.
ביופידבק: שיטה שפותחה על ידי ד"ר גלזר – טיפול פיזיותרפי שמטרתו הגברת זרימת הדם לנרתיק ותרגילים לשריר רצפת האגן ובאמצעות הביופידבק ייצוב שרירי רצפת האגן והרפייתם. בשיטה זו משלבים גם טכניקות של תרגילי נשימה והרפיה והחדרה של דיאלטורים (מרחיבים דמויי פין) לפתח הנרתיק. מחקרים הראו שעבודה יומיומית עם מכשיר הביופידבק הביאה לשיפור בדרגת הכאב. נשים שנמנעו מקיום יחסי מין וטופלו בשיטה זו היו מסוגלות לחזור ולקיים יחסי מין נורמליים בעקבות הטיפול.
טיפול זוגי, פרטני וקבוצתי - בשילוב הטיפולים השמרניים וביופידבק.
ניתוח: במקרים בהם כל הטיפולים שהזכרתי אינם מסייעים, ניתן להפנות, לאחר בירור מעמיק וטיפול פרטני, לניתוח. בניתוח מסירים את העור הרגיש ומחליפים אותו ברקמה בריאה. מחקרים מלמדים ששיעורי ההצלחה של שיטה זו הם 60-80 אחוז. חשוב מאוד שהניתוח יבוצע בידי רופא מומחה, בעל ניסיון בביצוע ניתוח מסוג זה.
- דרור אלרון הוא פסיכותרפיסט וסקסולוג.
ניתן לשלוח באימייל שאלות בענייני מין, והתשובות הנבחרות יתפרסמו כאן בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להתייחס אישית לכל הפונים.
לפנייה לכתב/ת 
