לא זו הדרך לאמת
ועדה בראשות שופט לא נועדה מראש "לערוף ראשים", אולם אי-אפשר לעמוד על הסיבות למחדלים מבלי לעבור דרך האנשים שגרמו להם - ולדרוש מהם לקבל אחריות
ראש הממשלה החליט לחקור את התנהלות הצבא והממשלה במלחמה האחרונה באמצעות "ועדת בדיקה", או ליתר דיוק שתיים: האחת לחקר הצבא והשנייה לחקר תפקוד הממשלה. עם כל הכבוד לראש הממשלה ולשיקוליו, לדעתי, הוועדות שהקים לא יאירו את עיני עם ישראל בשאלות הקשות שהמלחמה האחרונה העלתה.
ועדת בדיקה שממנה שר היא ועדת בירור לא משפטית, הנגזרת מסמכותו של שר להחליט על חקירת דבר בתחום משרדו. ועדה כזו היא ועדה פנימית, שהשר מגדיר לה את מטרת הבדיקה ואת היקף סמכותה. כשמדובר בצה"ל, יכול שר הביטחון להפעיל את סמכותו על פי חוק השיפוט הצבאי ולהורות על וח"ק - ועדה חקירה צבאית, שבדרך כלל קמה על פי פקודות הצבא כדי לבחון אירוע חריג או יוצא דופן. ועדה כזו מצוידת, על פי חוק השיפוט הצבאי, בסמכויות חקירה וזימון עדים בדומה לוועדת חקירה ממלכתית, אולם ממצאיה אינם קבילים בכל הליך משפטי - וכך גם העדויות שמובאות בפניה. אני לא בטוח כי ועדת ליפקין-שחק לבדיקת הדרג הצבאי במלחמת לבנון היא ועדה כזו, או שהיא ועדה פנימית בלבד, ובמקרה כזה - חסרת כל סמכויות פורמאליות.
אכן, באם הכוונה הייתה לבדוק את התנהלות הצבא והממשלה בשאלה הכיצד נוהלה המלחמה האחרונה, הרי בוודאי שלא ניתן להגיע לחקר האמת, אלא אם בוחרים בגוף אשר החוק מצייד אותו בכלים של הגעה לחקר האמת. אינך יכול להגיע לחקר האמת, אלא אם הוועדה מוסמכת לזמן בפניה עדים ולכפות עליהם את הופעתם. ועדה כזו אינה ועדת בדיקה פנימית, כזו אשר מינה ראש הממשלה, שכן החוק לא ציידה בשום אמצעים של זימון עדים בפניה. יתרה מזו, עדים אשר ירצו להופיע בפניה ויבקשו להבטיח כי עדותם לא תשמש נגדם בהליך משפטי, לא יוכלו לקבל חסינות, שכן הוועדה לא מוסמכת להבטיח חסינות שכזו.
לא ברור לי הכיצד ועדת בדיקה, הבוחנת את התנהלות הממשלה, יכולה לעשות עבודתה זו מבלי לבחון גם את התנהלות הדרג הצבאי - דוגמת ראש אמ"ן, אלוף פיקוד הצפון, סגן הרמטכ"ל או הרמטכ"ל. קצינים אלו, שהיו בקשר עם הממשלה בנושים הקשורים במלחמה, לא אמורים להיחקר על-ידי ועדת אדמוני, שאמורה לבדוק את התנהלות הממשלה בלבד. במילים אחרות, פיצול הבדיקה לשתי ועדות פוגם ביכולתן להגיע לתמונה כוללת ולמסקנות אמיתיות באשר להתנהלות המלחמה.
חוק הממשלה תוקן לפני מספר שנים והוסף לו סעיף מיוחד, כדי לאפשר לשר אשר ביקש לבחון נושא הקשור במשרדו לפנות לשר המשפטים, ובאישור הממשלה לצייד את הוועדה שמינה בחלק מן הכלים והסמכויות שיש לוועדת חקירה ממלכתית - ובלבד שבראש ועדה כזו עומד שופט בדימוס. כזו היא למשל ועדת זיילר, שחוקרת כעת את צמרת המשטרה. גם ועדה כזו היא לא בדיוק ועדת חקירה ממלכתית, שכן הרכבה נקבע על-ידי השר ולא על-ידי נשיא בית-המשפט העליון. אך לפחות יש לה כלים משפטיים לשמוע עדים ולהבטיח להם את חסינותם.
הטעם שנתן ראש הממשלה לאי-מינוי ועדת חקירה ממלכתית, בכך שאינו רוצה לשתק את פעולת הצבא או הממשלה בצל העובדה שוועדות כאלו עובדות לאט - לא עומד במבחן המציאות. אם נעיין בעבודתה של ועדת אגרנט שחקרה את מלחמת יום הכיפורים, או של ועדת כאהן שחקרה את אירועי סברה ושתילה - נראה כי הן הוציאו דו"ח ביניים בתוך זמן קצר יחסית, כשלושה חודשים.
הצבא לא זקוק לוועדות פורמאליות כדי לבחון את עצמו ולהפיק לקחים. יש לו כלים טובים למדי לערוך תחקירים מבצעיים וללמוד מהם. אולם אם רצינו לדעת היכן היו הכשלים במלחמה ומי אחראי להם, היה נכון וראוי למנות ועדת חקירה ממלכתית או למצער, ועדת בדיקה ממשלתית שהחוק מצייד אותה בסמכויות של הגעה לחקר האמת. אין מדובר בוועדות שמראש מכוונות ל"עריפת ראשים", כפי שאולי יש החוששים מכך. יחד עם זאת, אינך יכול ללמוד באמת על הסיבות למחדלים מבלי לעבור דרך האנשים אשר גרמו להם ולדרוש מהם לקבל אחריות.
פרופ' עמנואל גרוס, מומחה למשפט באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
