בלתי מספיק בהסברה
בדובר צה"ל ובמשרדי הממשלה השקיעו אולי מאמצים אדירים, אבל בהיעדר יד מכוונת - ידו של חיזבאללה הייתה על העליונה
עם סיום הקרבות בזירה הלבנונית, נפתחה מיד המלחמה על ההסברה והתקשורת, וגם כאן, עוד לפני שתקום ועדת החקירה הממלכתית, חיזבאללה אינו טומן ידו בצלחת. על אולמרט וממשלתו לא להמתין ולהיערך למתן מהלומת מחץ תקשורתית-הסברתית, שכרגע אינה קיימת.
לא אכנס כאן לשאלה אם לצה"ל ולממשלה היו תכניות אופרטיביות נאותות או לא, ואם אלו יושמו כהלכה - השאלות הללו חייבות להתברר בפני הפורום המתאים. אך מה שכבר ברור הוא, שלא היו בנמצא תכניות אופרטיביות בתחום ההסברה - ואין כאלה גם עכשיו, לקראת המאבקים המדיניים, ואולי הצבאיים, שנכונים לנו. קל וחומר, שאין אפילו המסגרת שתוכל לעצב תוכניות מסוג זה. כאשר תיחקר המלחמה, אסור איפוא שייעדר מהחקירה נושא ההסברה, כולל התנהגותה של התקשורת הישראלית, שלטענת רבים גרמה ללא מעט דמורליזציה מחד וסעד פסיכולוגי, אולי אפילו מבצעי לאויב מאידך.
בדובר צה"ל, במשרד החוץ ובמשרד ראש הממשלה השקיעו אולי מאמצים אדירים, אבל בהיעדר יד מכוונת - תפוקתם לקתה
לא כל כך פשוט
לפני שקוטלים דוברים
פרופ' גבי וימן
אין מקום להשוואה למלחמות עבר ולמסבירנים של פעם. זירת תקשורת חדשה לגמרי ליוותה הפעם את הקרבות
גם המלחמה האווירית ותוצאותיה הכתיבו מאבק הסברתי, שישראל לא הייתה ערוכה לו ולכן גם כשלה בו. האשמה אינה רק בנו - ומשידורי הסי-אן-אן, למשל, התקבל לפעמים הרושם כאילו הוא מגויס למען התעמולה של חיזבאללה (מה שאולי לא מנותק מהאינטרסים הכלכליים של הרשת בעולם הערבי). אולם קובעי המדיניות בישראל חייבים להפנים: "תעמולה" או "יחסי-ציבור", או אפילו "לוחמה פסיכולוגית", הם חלק בלתי ניפרד מכל אסטרטגיה צבאית או מדינית, וכעת יש להיכנס למערכה הזו בכל הכוח.
אף שברור שחיזבאללה היה התוקפן וישראל היא שגוננה על עצמה, הרושם שהתקבל מהתקשורת הזרה היה שישראל היא התוקפנית, ואילו הלבנונים המסכנים מגנים על עצמם מפני "הצבא הטוב ביותר בעולם". גם העובדה שחיזבאללה היה למעשה ידה הארוכה של טהרן, לא הובהרה די הצורך. התקשורת הזרה יצרה רושם של "מסכנות" לבנונית מול ה"בריון של השכונה", ונעזרה לצערי גם בדיווחי התקשורת הישראלית, שלחלק ממנה לא היה מזיק ללמוד משהו בעניין זה מהתקשורת הבריטית ולהפגין קצת יותר אחריות לאומית, כשארצם במלחמה. אגב, חיזבאללה עצמו אומר זאת מפורשות: "נעזרנו באווירה ששררה בתוך ישראל".
וכאן מופיעה דוגמה מוחשית להיעדר הקשר בין המציאות לדימוי ולפסיכולוגיה: הדימוי המזויף של חיזבאללה כמנצח גרם, בין היתר, לנאום התוקפני, השחצני של בשאר אסד בדמשק - וחיזק את תקוותם של אלה בעולם המוסלמי בכלל ובאיראן בפרט, שבאחד הסיבובים הבאים ניתן יהיה להשמיד את ישראל. במזרח-התיכון חולשה תמיד מזמינה תוקפנות.
תחום ההסברה דורש מקצוענות והבנה כי יש קהלי-יעד שונים ומגוונים מבחינת הניואנסים והדגשים - בין אם זו הסברה לציבור המקומי, בין אם לעולם הערבי ובין אם לציבור האמריקני או האירופי. אל כל אחד מאלה צריך לדבר בלשון ובדימויים המתאימים לו. רבים שואלים אם ניתן "להפריט" את ההסברה. התשובה: כן, אפשר להפריט את עיצוב "העטיפה", את שיטות ההפצה ועוד - אבל לא את מהות הנושא, זה כבר עניין לקובעי המדיניות. הסברה מדינית או צבאית היא בכל זאת לא קוקה-קולה .
ישראל ניצבת כיום בפני חזית רחבה ומסוכנת מאוד של איבה, המוזנת הן על-ידי העולם הערבי והאיסלאמי והן על-ידי גורמים אנטישמיים בעולם המערבי, הכופרים בזכותו של העם היהודי למדינה משלו. המסר פשוט: כל צרות העולם נובעות מישראל ומהיהודים, והגיע הזמן "לגלגל" את המצב אחורנית ל-1947. נשיא איראן אומר זאת בבוטות. גם מכך נובע שמאבקה ההסברתי של ישראל - ובעצם מאבקו של העולם היהודי כולו - ייאלץ בשנים הקרובות להתמודד עם בעיות קשות אף יותר מאלו שגילינו בעקבות מלחמת לבנון השנייה. ולכן, את הלקחים יש להפיק וליישם עוד היום.
זלמן שובל, לשעבר שגריר ישראל בארצות-הברית
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
