התנהגות לא נאותה
כלל ביטוח ביקשה לכלול תוצאות בדיקת פוליגרף כראיה במשפט בעקבות תביעה שהוגשה נגדה על אי תשלום ביטוח על גניבת רכב. הבקשה, אליה צורפו תוצאות הבדיקה, עוררה את חמתה של השופטת שקבעה כי על כלל לשלם לתובעת את הוצאות בקשת המשפט
פעמים רבות התרענו בפני קוראי מדור זה, לא להסכים בשום פנים ואופן לבדיקות פוליגרף. מדובר במכשיר בלתי אמין, אשר בינו לבין האמת אין ולא כלום. בימי קדם עשו החוקרים שימוש בחרב מלובנת. ההנחה הייתה, כי כאשר אדם משקר, לשונו מתייבשת מרוב חרדה. החוקרים היו מניחים חרב מלובנת על לשון הנחקר. אם החרב נדבקה ללשון, סימן שהנחקר משקר כי הוא בחרדה.
מכשיר הפוליגרף מהווה תחליף, לא בטוח מוצלח יותר, לחרב המלובנת. ממציאיו יצאו מנקודת הנחה, כי התגובות הפיזיולוגיות בגוף משתנות בעת אמירת שקר. אולם תקינות הבדיקה תלויה בכל כך הרבה גורמים, שגם בודקי הפוליגרף נאלצים להודות במרווח טעות של כ-15%. יש כאלה המודים כי מרווח הטעות רב בהרבה. אם בודק הפוליגרף אינו מיומן, או שלחמו מרוח בחמאת חברת הביטוח, מרווח הטעות שואף ל- 100%.
גם בית המשפט העליון שלנו פסק, כי הפוליגרף טרם הוכר כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת. על כן ממצאי הפוליגרף פסולים לשמש ראיה במשפט. אולם, קבעו שופטי העליון, אם בעלי הדין מתעקשים להגיע להסכם כי בדיקת פוליגרף תכריע את גורל המשפט, מי אנו שנעמוד בפניהם. בדיוק כשם שבעלי הדין רשאים להחליט כי הטלת מטבע תכריע את המחלוקת ביניהם.
כדי שבית המשפט יאכוף הסכם, מטופש, אם יורשה לנו לומר, שכזה, עליו להיערך בכתב וצריך שייקבע בו באופן ברור ומפורש, שהבדיקה תשמש ראיה בדיון המשפטי. כך קבע בית המשפט העליון. זו הסיבה שחוקרי חברות הביטוח מנסים בכל דרך להשיג את הסכמת המבוטחים ללכת לבדיקת פוליגרף. רבים מהמבוטחים, דווקא אלה המשוכנעים בתום ליבם, סבורים כי אכן מדובר במכונת אמת ומסכימים ללכת לבדיקה.
כך קרה במקרה של חברת קאראט ששניים מרכביה נגנבו. חברת הביטוח כלל הציעה לאחד ממנהלי החברה ללכת לבדיקת פוליגרף. זה אמר בלבו, למה לא. הרי זו מכונת אמת ואני דובר אמת. הסכים, ונפל.
בעקבות זאת כלל דחתה את תביעתה של קאראט, ומשזו הוגשה לבית המשפט מיהרה כלל להגיש בקשה לכלול את תוצאות בדיקת הפוליגרף כראיה במשפט. כאן נקטה כלל בצעד נוסף. היא לא המתינה לכך שהשופטת מיכל ברק נבו, שדנה בבקשתה, תיתן אישור להגשת תוצאות הפוליגרף. כלל צירפה את התוצאות לבקשתה. הנה, אמרה כלל, אלה התוצאות שאני כלל, מבקשת ממך השופטת לאשר לי להגיש. גם אם לא תאשרי לי להגיש תוצאות אלה, את כבר יודעת מהן. מחוכם, האם לא כן?
התנהגותה של חברת כלל עוררה תרעומת אצל השופטת מיכל ברק נבו. "אני מוצאת לנכון להעיר, בפתח הדברים, כי צירוף תוצאות הפוליגרף לבקשה לצרף את התוצאות לחומר הראיות, אינה התנהגות ראויה בעיני. כלל יכלה להגיש בקשתה מבלי לפגום כהוא זה בתוקפה ובנימוקיה, מבלי לצרף את המסמך שבמחלוקת. לא היה בו כל צורך, לטעמי, כדי להכריע בבקשה זו, שהמחלוקת בה היא משפטית ועל העובדות שבבסיסה אין כל מחלוקת. דבר זה אמנם לא ישפיע בכל צורה שהיא על שיקול דעתי בסופו של יום, אך גם למען מראית העין - ראוי היה שכלל לא תנסה לצרף את המסמך בטרם קבלת רשות".
לגופו של עניין, קבעה השופטת, אין בסיס להגשת תוצאות הפוליגרף לבית המשפט. השופטת הסתמכה על החלטת בית המשפט העליון לפיה נוכח מהותה של בדיקת הפוליגרף והספקות שהועלו לעניין מהימנותה, חל איסור על הגשתה לבית המשפט גם במשפטים אזרחיים, אלא אם קיימת לכך "הסכמה ממשית של הצדדים, הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה".
במקרה זה, מוסיפה השופטת, "אין מחלוקת, שלא הייתה "הסכמה ממשית של הצדדים" בהתייחס להגשת תוצאות הבדיקה, ואני קובעת, כי אין ללמוד על הסכמה כזו מכללא, מתוך הסכמת המנהל לגשת לבדיקה. מאחר שכך, אין לאפשר צירוף התוצאות".
השופטת הורתה למזכירות בית המשפט להוציא את תוצאות הבדיקה ואת תצהיר בודק הפוליגרף מהתיק, ולהחזירם לכלל והוסיפה "לאור דברי לעיל בנוגע להתנהגות כלל, שצירפה את תוצאות הבדיקה ללא קבלת רשות, ולאור דחיית הבקשה, אני מחייבת את כלל לשלם לקאראט את הוצאות הבקשה, בסך 3,000 שקל בתוספת מע"מ כדין".
הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח
