מסמך: ההצעה לחייב מגיבים להזדהות – בעייתית
הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון, לפיה אתרים ידרשו ממגיבים לכתבות להזדהות בשמם האמיתי, תפגע בחופש הביטוי ברשת, וגולשים מיומנים יוכלו לעקוף את המגבלה בקלות, על פי מסמך חדש של מחלקת המידע והמחקר בכנסת. יועץ התקשורת של ח"כ חסון: "נחדד את הצעת החוק כדי לקדם את תרבות השיחה בישראל ולמנוע תופעות של אלימות מילולית"
הצעת החוק של חבר הכנסת ישראל חסון, לפיה אתרי אינטרנט ידרשו ממגיבים לכתבות להזדהות בשמם האמיתי, תפגע בחופש הביטוי ברשת ותעורר התנגדות רבה, וגולשים מיומנים יוכלו לעקוף את המגבלה בקלות, כך עולה ממסמך שהפיצה מחלקת המידע והמחקר בכנסת.
המסמך הוכן על ידי רועי גולדשמידט לבקשת חבר הכנסת חסון, לצורך בחינה של השפעת התגובות (טוקבקים) באתרי האינטרנט על תרבות השיחה בישראל.
מה מציע ח"כ חסון?
ח"כ חסון מציע לחייב ספקיות האינטרנט לארח רק אתרים המאפשרים לזהות את כותבי התגובות. על פי ההצעה, גולשים יוכלו להמשיך להגיב בעילום שם אולם שמם ופרטיהם יהיו שמורים במערכת. זאת, כדי
לרסן מצד אחד את כותבי התגובות, ומאידך לטפח תרבות דיון ראויה אשר תעלה את ערך ואיכות הדיון הציבורי בתגובות.
על פי הצעת החוק, אם תגובה תעורר חשד להוצאת דיבה או לפגיעה ברגשותיו של אדם, יוכל הנפגע לדרוש לזהות את המגיב כדי להגן על עצמו.
גולדשמידט סוקר במסמך את תופעת הטוקבקים בהקשרה הרחב ומתעכב על ההיבט המשפטי של הנושא. הוא קורא תגר על ההנחה כי התגובות לכתבות גורמות ליצירת תרבות שיחה מסוימת (כלומר, מתלהמת ואלימה ג.מ.).
"האם הטוקבקים גורמים לחברה להיות אלימה, או שמא הם חושפים את העובדה שהיא כזאת?", הוא כותב, "ראוי לתהות אם לא תיתכן סיבתיות בכיוון ההפוך. אפשר שתרבות שיחה מסוימת משפיעה על אופן השימוש במדיום של הטוקבקים...החברה הישראלית מתאפיינת בשסעים רבים – לאומיים, פוליטיים, דתיים ועדתיים, ואלה הולכים וגוברים בשנים האחרונות.
"הפרט הישראלי מתאפיין בכנות, בישירות, בחוצפה ובהרגשת ביטחון בצדקתו. מאפיינים אלה של החברה ושל הפרט בישראל, גם אם יש בהם מן ההכללה, נראים כרקע הולם להתרחבות התרבות של שיח בוטה וצעקני שנחשבת בעיני רבים טיפוסית לטוקבקים".
הוא מציין עוד, כי קשה להתייחס לכל תרבות השיחה באינטרנט באופן אחיד וכוללני. "בתרבות השיחה של מי מדובר", הוא שואל, "אין דין טוקבקים באתר האינטרנט של עיתון "הארץ" כדין טוקבקים באתר ynet, ואין דין פורומים וקבוצות שיחה באתרי נישה של חובבי מוזיקה קלאסית לאלה של חילופי זוגות".
התפקיד של הטכנולוגיה
מחבר המסמך מציין כי אף שהמיידיות והאינטראקטיביות הבאות לידי ביטוי בטוקבק הן ערכים
אופייניים לתרבות המערבית, הן מאפשרות מגוון של התנהגויות.
"לצד האפשרות לנהל בהם דיון מעמיק ומַחכים אפשר גם להשתטות או להתלהם בהם, כראות עיני הכותב (ומסנן התגובות). מחד גיסא אין לראות בטוקבקים גורם בלעדי בעיצוב השיח (בטוקבקים עצמם וודאי לא בחברה כולה), ומאידך גיסא ניכר שיש למדיום עצמו השפעה על המסר.
"לא נטען שהטוקבקים אינם משפיעים על תרבות השיחה, אלא שהתמונה מורכבת יותר ומשקפת את ההדדיות שבקשר שבין הקהל ובין המדיום".
גולדשמידט מציין, כי נראה שהאינטרנט יצר עמימות חדשה בין המרחב הציבורי והפרטי, בין שיחת סלון ובין ריאיון רשמי, בין שפת הרחוב ובין שפה גבוהה. לכן, ייתכן מאוד שהטוקבקים אינם מעידים על שינוי בתכנים ובאופני הביטוי אלא על שינוי במעמד שבו הדברים נאמרים. מה שאפיין בעבר שיחות סלון או את שפת הרחוב זוכה כיום, בעקבות האינטרנט, לבימה חדשה המביאה את צורת השיח הלא-רשמי ואת תכניו אל רשות הרבים המקוונת.
על רקע הדברים האלה, הוא תוהה מה האיזון הראוי בין "זכות הציבור לדעת" ו"חופש הביטוי" ובין החשיפה למסרים לא רצויים או ללשון הרע, ובאילו כלים – אם בכלל – אפשר להשפיע על תרבות השיחה בטוקבקים.
"הצעת החוק לא הולמת את התפישות המקובלות"
באשר להצעת החוק של ח"כ חסון, הוא קובע כי "אינה הולמת את התפישות המקובלות ברשת, המתאפיינת באיזון עדין בין הפוטנציאל הדמוקרטי לאנרכי ובניסיון להשתית חלק ניכר מההסדרים על הסכמה חברתית של המשתתפים עצמם ולא על פיקוח חיצוני.
נוסף על כך, הוא מציין כי כל הגבלה ורגולציה באינטרנט ייעקפו בקלות על ידי משתמשים מיומנים, ועלולים להיתקל בהתנגדות נרחבת ולעורר "נטיות אנרכיסטיות וחתרניות בשם עקרונות חופש הביטוי".
גולדשמידט מציין כי אם אתרים פרטיים יהיו חייבים להפעיל מנגנוני רישום ואכיפה, יש חשש כי רבים מהם יחליטו לא לאפשר לגולשים להגיב כלל, והדבר יפגע במגמות הביזוריות ברשת וביכולת השתתפות במרחב הציבורי.
פתרונות חלופיים
כפתרונות חלופיים הוא מציע לעודד רגולציה עצמית באמצעות עורכים (כפי שכבר נעשה באתרים רבים) או באמצעות הגולשים עצמם – הגולשים או העורכים יכולים להגדיר קוד אתי לפעולתם. יתרונה של שיטה זו הוא בכך שהיא יוצרת שליטה פנימית וגורמת הזדהות רבה יותר של המשתמשים, בעיקר אם מדובר בעקרונות שהם עצמם היו שותפים בעיצובם.
פתרון אפשרי נוסף עשוי להיות ניתוק הטוקבקים מהכתבות, פתרון המיושם באתרי אינטרנט מסוימים, המפנים את הגולשים בסוף הכתבה להגיב בדף אינטרנט נפרד המוקדש רק לתגובות. גולדשמידט צופה כי צעד זה יביא לצמצום היקף התגובות ויהפוך אותן לזירת דיון למי שהנושא קרוב ללבו.
"נחדד את הצעת החוק"
יועץ התקשורת של חסון, משה קלוגהפט, מסר: "לנוכח החשיבות שאנו מייחסים לנושא תרבות הדיון באינטרנט ובעקבות שלל התגובות שקיבלנו בעקבות העלאת הנושא, פנינו למחלקת המחקר של הכנסת, על מנת לקבל מחקר מקיף וראשוני לקראת המשך פעילותינו.
"אנו מתכוונים להמשיך לערוך דיון ציבורי על מנת לחדד את הצעת החוק כדי שתהיה נכונה ומקובלת, ותסייע לקדם את תרבות השיחה בישראל ולמנוע תופעות של אלימות מילולית ופוגענות.
יש לציין, כי למדנו מהמחקר שברוב מדינות המערב הפסיקו לאפשר שימוש בטוקבקים עקב ריבוי התגובות הפוגעניות, ועלינו לקחת זאת בחשבון בבואנו לקבל החלטות לגבי תרבות השיח במדינת ישראל".
