קרבות רייטינג בשירות נסראללה
יש גבול לתחרות בין הערוצים המסחריים. אסור שיספסרו בדם וישמשו את קו התעמולה של האויב
בעצם ימים אלו מתנהל אצל שכנינו ויכוח סוער ומר על צדקת דרך הטרור ומחיריה למי שנוקט בה. מצד אחד עומדים המתונים שבשכנינו, ומן הצד השני לוחצים ארגוני טרור להראות הישגים שיצדיקו את המשך דרכם הרצחנית. עיני כל הצדדים נשואות לראות האם הטרור ישא את פירותיו הרצחניים ויביא להישגים אותם הבטיח, אם לאו. המאבק אינו מתנהל בדלתיים סגורות ואין בו עניין לפרשנות. הוא מתנהל על רקע אמירתו הישירה והברורה של נסראללה כי לא היה חוטף חיילים והורג אחרים, אילו ידע מה תהיה תגובת ישראל. על רקע זה זקוק עתה חיזבאללה נואשות לעסקת חילופי חטופים במחבלים, אשר תצדיק את דרך הטרור בה נקט ותפחית מן הלחץ הלבנוני הקורא לפירוקו מנשק.
ידוע לכולנו כי חיזבאללה מפעיל מנופי לחץ תודעתי ולוחמה פסיכולוגית על מנת להכשיר את דעת הקהל בישראל להיענות לתביעותיו. על רקע זה ברור המהלך של שחרור הקלטת על רון ארד לפרסום דווקא בעיתוי זה, בה מופיע גם תיעוד החטיפה הקודמת. באמצעים אלו מקווה נסראללה לקבוע את סדר היום התקשורתי בישראל על-ידי הצבת אימת השבי במרכז השיח הציבורי, ובתקווה שזו תאפיל על המחיר הנורא ששילמנו ונשלם בעסקאות המוות בהן משוחררים מחבלים.
נפגעי הטרור, אשר חלקם נפגע וחלקם שכל בני משפחה בעקבות עסקאות מוות רצחניות עם ארגוני טרור, אינם יכולים שלא להבחין כי ערוץ 10 נענה לכך בנפש חפצה, ואף שילם עבור ההזדמנות התקשורתית שסיפקו לו מומחי הלוחמה הפסיכולוגית של האויב. ועוד מגדיל הערוץ לעשות ומנהל קמפיין שלם של הצדקת מחיר המוות הנורא שעל אזרחי ישראל לשלם, זאת באמצעות תוכניות וראיונות העוסקות בקושי הרגשי של השהייה בשבי - בכלל זה ראיון חגיגי עם אלחנן טננבוים, המייחצן את תנאי מאסרו הקשים. לאלפי נפגעי הטרור - הנרצחים, הנכים, המשפחות השכולות - אין ביטוי בקמפיין, המתוזמר על-ידי חסן נסראללה לשביעות רצונו המלאה.
איננו יודעים לומר האם תאוות הרייטינג היא הדוחפת את קברניטי הערוץ בריצת אמוק אל זרועות חיזבאללה, או אם מניע אחר. כך או כך, אנו רואים בעיניים כלות כי דעת הקהל בארץ מנווטת בידי שוחרי רעתנו, ואנו נענים לה בדרך אל עוד עסקת מוות שכתוצאה ממנו יירצחו ללא ספק עוד ועוד ישראלים, אזרחים, חיילים, נשים וטף. כך לא נוהגת תקשורת אחראית. כך לא נוהגים ערוצים במדינה מתוקנת.
פרשת רכישתו של הסרט הלבנוני הביאה לשיא את הזילות של ערוץ 10 בהתנהלותו התקשורתית-ציבורית, אבל היא חושפת בשולי הדברים תופעה מדאיגה בתקשורת הישראלית: הם מתחרים ביניהם על סיפורי דמים, מספסרים בהם כסחורה לכל דבר, וסופרים לכיסם עוד דמים ורווחי פרסומות. העובדה שערוץ 10 דרש מערוצי הכבלים שלא לשדר את התחנות הלבנוניות באותה שעה, כדי לנתב אליו ורק אליו את הצופים, אומרת הכל. לרגע חשבנו שמדובר במשחק נוסף של המונדיאל, ולא בסרט אודות הנווט השבוי ושלושת החטופים.
ערוצי הלוויינים טעו כשנענו לבקשה. הסרט הזה אינו בבעלות של אלו שחטפו צילמו וספסרו בחטופים ובתמונותיהם. הסרט הזה הוא בבעלות מוסרית וחוקית של משפחות ארד והחטופים, המככבים שלא בטובתם בסרט, וממילא בבעלות הקולקטיב הישראלי. אבל מה זה כבר כבוד לאומי, מול רייטינג ותחרות בין סוחרי המידע וספסרי הדמים? מזל שעוד אפשר להציג זאת גם בהתגייסות אידיאולוגית, כפי שהמפיק הצרפתי הסביר: "מכרתי להם, כי לערוץ 10 יש אג'נדה של שלום". כמה נעים כשאפשר לשלב ביזנס עם אידיאולוגיה, ולהשתלב בנהנתנות הצרפתית המעודנת של מהפכנות בתי הקפה הפריזאיים, של הימים הטובים ההם. את המחיר האמיתי תמיד יש מי שישלם: הקורבנות העתידיים שייחטפו ויירצחו בידי אותם מחבלים, שישוחררו כתוצאה מהקמפיין המוצלח בשירות האויב.
אסור שתאוות הרייטינג תאפשר להוביל את החברה הישראלית אל אובדנה. עם כל הכבוד לתחרות בין הערוצים המסחריים, איננו יכולים להרשות שישמשו את קו התעמולה של האויב על מנת לכבוש את מקומו בשוק התקשורת המקומי. והרי כבר למדנו שהחיים והמוות ביד הלשון.
מאיר אינדור, מנכ"ל אלמגור - ארגון נפגעי הטרור
לפנייה לכתב/ת 
הטרור משתלם? תיעוד החטיפה
באדיבות ערוץ 10
_A.jpg)
משחק מונדיאל? המסך המוחשך
מומלצים
