מנהל התכנייה של פסטיבל לוסאס התפטר

מנהל התכנייה של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בלוסאס, גאל לפנגל, התפטר מתפקידו בעקבות החלטת ההנהלה לשנות את תכנית הסרטים הישראלית שתוכננה לפסטיבל 2006 בשל המלחמה בלבנון. כפי שפורסם ב-ynet, החליטה הנהלת הפסטיבל לבטל שבעה מתוך 17 הסרטים ששובצו לתכנית הישראלית ולבנות במקביל תכנית של סרטים לבנוניים ופלסטיניים.

אחרי עשר שנים בתפקיד לפנגל טורק את הדלת ולא מפחד לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. במכתב חריף ששלח בשבועות האחרונים לקולגות וליוצרי קולנוע הוא כותב: "את ההחלטה להתפטר קיבלתי כבר בחודש יולי אך החלטתי לשתוק עד לרגע זה ולקבל עליי לאורך כל תקופת ההפגנות נגדה את העמדה הרשמית של הפסטיבל, המנוגדת לעמדתי וזאת מתוך רצון לשמר חזות אחידה ובעיקר להציג ולהגן על הסרטים שהוקרנו בתכנית ועל היוצרים הנוכחים בפסטיבל ולהציל מה שיכול היה להוות השתקפות של הקולנוע הישראלי".

לטענת לפנגל, הסיבות האמיתיות שעומדות מאחורי ההחלטה למזער את התוכנית הישראלית קשורות ב"דוגמטיזם פוליטי, פחדנות וחוסר הבנה". לפנגל מאשים את מנכ"לית הפסטיבל, פסקל פולה ואומר: "האחריות מוטלת כמעט לחלוטין עליה. היא לא ידעה כיצד להתמודד עם הלחץ שהפעילו עליה אנשי חברת Ardeche Images, מייסדי הפסטיבל, שהרחיקו והלכו עד לדרישה מפורשת לביטול התוכנית הישראלית".

לפנגל מזכיר במכתב כי זו אינה הפעם הראשונה בה דורשת הנהלת הפסטיבל לבטל תוכנית של סרטים מישראל. תקדים לכך היה בפסטיבל לוסאס בשנת 1999. "משקל הדוגמטיזם והנוקשות העיוורת הזו הורגש היטב ומטרתו היתה 'להעניש' את ישראל דרך יוצרי קולנוע שכולם קשורים בגופים המתנגדים באופן נחרץ לעמדתה הפוליטית של ממשלתם", כותב לפנגל אך מדגיש: "טיפשי יהיה לקרוא בזה הקשר אנטישמי". לדבריו הסרטים שבסופו של דבר נכנסו לתוכנית המצומצמת נעשו ללא מחשבה מכוונת ומנכ"לית הפסטיבל הגיעה להחלטה מבלי לצפות כלל בסרטים. "הוחלט שבפסטיבל הנוכחי ייצוג לאומי של ישראל שעלול להצטייר כבעייתי... (בעיה דומה לא התעוררה בכל הנוגע לתוכנית על הקולנוע האיראני בשנת 2005 או הקובני בשנה שקדמה לכך). חוסר העקביות המחשבתית הזה הולך ונעשה חמור יותר ומבלבל. כשמציבים זה מול זה את האקטואליה (הטלוויזיונית) מול זו הקולנועית (הקרנות ורבי שיח עם אנשי קולנוע) התחושה היא שאין אמון בשפת הקולנוע". לפנגל הוסיף וכתב כי התחושה שניתנה היתה שרק לסרטים פוליטיים יש מקום בפסטיבל.

"זו התכחשות איומה ליכולתו של הקולנוע לשקף את העולם או שאולי ההתכחשות היא כלפינו, הקהל, שלא יידע לצפות בסרטים", הוא כותב ומוסיף, "עקבתי באופן כמעט יומיומי אחרי השאלות שנשאלו בעקבות ההחלטה שהתקבלה בלוסאס. הבעתי את דעתי מהרגע הראשון אבל לא הקשיבו לי, לא לקחו אותי ברצינות. ההנהלה חיה תחת טרור אחד ויחיד והוא הפחד שייחשדו כציונים זאת באם יקיימו את התוכנית הישראלית. האם אנשי הקולנוע הלבנונים והפלסטינים היו מקבלים את ההזמנה להשתתף ביום קולנוע שמוקדש להם במידה שהתוכנית הישראלית היתה נשמרת כפי שהיא? זו שאלה שאי אפשר לענות עליה כיוון שהנהלת הפסטיבל העדיפה לחתוך. התוצאה היא בזבוז מעציב של שני ימי קולנוע מצוין (כמו "יומן" של דוד פרלוב) ויחס מזלזל שמעמיד את הצופים כאימבצילים...". לפנגל תקף את מנהלת הפסטיבל, פסקל פולה, על שתיקתה. "כריסטוף ואני היינו אלה שעשו את העבודה בשבילה, שמותינו היו אלה שצוטטו בתקשורת העולמית. חוסר היכולת החמור הזה עלול להתגלות כפושע במקרים שכאלה. אני לא מעז לחשוב איך מרגישים אותם אנשי קולנוע ישראליים שהקרנת סרטיהם בוטלה והם נשארו בודדים במאבקם הן בתוך גבולות מדינתם והן בלוסאס". תגובת מנהלת פסטיבל לוסאס לדבריו של לפנגל טרם התקבלה.