לא תתני? לא תתקדמי
כשעובד בכיר רומז לדרישות הסף המיניות כתנאי לג'וב או לעזרה, זה לא רק מעשה מגונה - זה גם שוחד
סנגוריהם של חיים רמון והנשיא קצב מטיחים בנו כמוצאי שלל רב: "אם הוא כפה עצמו עליה, כיצד זה ביקשה לעבוד איתו?". אלא שלרוב סדר ההתרחשות בדיוק הפוך: אנחנו באות למישהו בכיר ומבקשות את עזרתו הלגיטימית בהתקדמות מקצועית למכרז או תפקיד חשוב, ואז הוא מציב לנו את דרישות הסף המיניות שלו. לא בהצעה בעל-פה חלילה, אלא פשוט בפעולה פיזית פשוטה, כמו תפיסת שד או החדרת לשון לפה.
אם פעם רווחה הדעה כי יש נשים שמתקדמות לתפקידים בכירים באמצעות הצעת שירותי מין לממונים עליהן, היום כבר מתבהרת התמונה והיא שונה לחלוטין: לא הנשים הן המציעות סקס בשביל להתקדם, הן דורשות - כמו כל גבר במערכת - להתקדם לפי כישוריהן ויכולתן. מקבל ההחלטה הוא שמציב תנאי בלתי כתוב חדש. והרי איתנו, הכל בעצם זה עניין של מחיר: רוצות? תשלמו, לא רוצות? אל תשלמו ואל תתקדמו.
משרד פרסום ידוע פרסם לאחרונה מודעת ענק בעיתונים ובה פנייה פומבית לכל עובדיו, לפיה מעכשיו חל איסור על חיבוקים חבריים, נשיקה
גרסת רמון
"אחרי הנשיקה עוד קיבלתי טלפון"
ורד לוביץ'
חיים רמון שמע את כתב האישום, לפיו נישק את החיילת ה' באחד ממשרדי הממשלה בניגוד לרצונה, כשביקשה תמונה למזכרת. הוא הכחיש, מסר גירסה משלו - וביקש משפט בזק: "ויתרתי על הרבה מזכויותיי"
אני מרחמת על הילדות הקטנות של אותם אנשי פרסום, שאבא שלהן לא יודע להבדיל בין חיבוק ונישוק של הורה לבתו ובין חיבוק ונישוק מיניים בין גבר ואשה. ואני מרחמת על העובדים שלהם שמעכשיו, כעונש, לא יקבלו עוד טפיחת שכם, חיבוק מעודד בשעת צרה או מגע אנושי ידידותי.
מעניין שדווקא פרשת רמון העלתה מן האוב אצל נשים רבות זיכרונות ממקרים דומים ואף גרועים בהרבה, בהם גבר בעמדת מפתח דרש אקט מיני בתמורה לבקשתן לזכות במכרז, בתפקיד, בעזרה הומניטארית וכדומה. יותר מאישה אחת - גם כאלה שכבר לא היו בקשר - צלצלה וסיפרה על ה"מקרה" הדומה שלה. המשותף היה שכולן, נשות קריירה, בחרו לשתוק מתוך הבנה שבסופו של יום: אף אחד לא יאמין; ייצא להן שם של "טראבל-מייקר" שלא משחקת לפי הכללים; והכי מפחיד - דווקא שמן הטוב הוא שייפגע. הנה, תראו למשל איזו תדמית "מופקרת" ספגה א' המתלוננת על הנשיא. בעולם אכזר כזה, אינני יכולה לשפוט לרעה את אותן נשים הבוחרות לשתף פעולה כדי להגשים חלום של קריירה. אך עליהן לדעת כי על מזבח הצלחתן האישית, מועלות כקורבן הקריירות של הנשים שאומרות "לא".
בתוך בליל השחיתות המאפיינת את הממשל שלנו, יש לראות במעשים הללו גם עבירת שוחד ברורה - בעל התפקיד דורש טובת הנאה בתמורה לביצוע דבר שהוא אמור לעשותו במסגרת עבודתו. הראיה היא שכשמסרבים לתת לו, הוא מסרב לבצע את תפקידו באובייקטיביות ואף מערים מכשולים בפני האשה - אם היא מסרבת בנימוס ולא משתפת פעולה, הדלת נטרקת בפניה. וזו כבר עבירה נוספת של משוא פנים והפרת אמונים לציבור.
האמת היא שהנשים הופתעו מאוד לטובה ממהירות החלטתו ונחישותו של היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום בגין ביצוע מעשה מגונה בכפייה כנגד השר הבכיר והחזק בישראל. בהגשת כתב אישום כה קצר, פשוט וקולע, קבע מני מזוז רף חדש, רענן וראוי להגנתן של נשים בכל תחומי החיים. למעשה הוא אומר לגברים בעמדות כוח: יש גבול חד וברור בין יחסי חיבה של חברים וקולגות לבין מעשים מגונים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
