ואל אפר תשוב
פרשת הצוואה של הרצל חושפת שוב את המגבלות שמטיל הממסד הדתי על הרוב החילוני
במרבית התרבויות מתייחסים למשאלתו האחרונה של אדם בכבוד וברצינות. אנו שואפים לכבד את המשאלה האחרונה כהוראה מחייבת, בין אם ניתנה כצוואה כתובה ובין אם בעל-פה. לצוואות יש התייחסות משפטית ברורה; חובה עלינו למלאן. אלא שמוסדות המדינה בישראל מתקשים לעמוד בפני הממסד הדתי ולמלא צוואות.
בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, ביקש בצוואתו כי הוא ובני משפחתו ייקברו בארץ ישראל. מדינת ישראל הביאה את עצמותיו ואת עצמות הוריו לקבר ישראל, אך לא את אלה של ילדיו ורעייתו. הממסד הדתי התנגד במשך כל השנים לביצוע הצוואה. ההתנגדות נבעה הן משום שאשתו יוליה בחרה בשריפת גופתה (בנם הנס איבד את כד האפר בנסיעה ברכבת) והן כי הנס התנצר בשלב מסוים בחייו וחזר לאחר מכן ליהדות, ויותר מכך: לאחר מות פאולינה אחותו, נטל את חייו בידיו. כדי למלא את צוואת הרצל, נאלצה הכנסת לחוקק את "חוק הרצל" לקידום מורשתו. כך, יובאו עצמותיהם של האנס ופאולינה לארץ ויזכו למנוחת עולמים לצד אביהם. כדי לבצע את צוואתו במלואה, על מדינת ישראל להוסיף לוח זיכרון ליוליה רעייתו ולטרודה בתו, שנרצחה בידי הנאצים ומקום מנוחתה האחרון לא נודע.
גם עם בקשתו של זאב ז'בוטינסקי התקשו להתמודד: "רצוני שיקברוני או ישרפו את גווייתי (אחת היא לי) בו במקום שימצאני המוות", כך כתב בצוואתו. גישתו ובקשתו לא שונה משל רבים מאושיות היהדות - אלברט איינשטיין, רוברט אופנהיימר, ארתור רובינשטיין ואחרים. הוא הוסיף וכתב בהזדמנויות שונות על החשיבות של הציונות החילונית והתרבות. ב"חדשות הארץ" ב"בניין" מה-27 באוקטובר 1919 כתב: "...עוד לפני חודשים אחדים קיווינו, שנוכל לחיות בשלום עם היסוד החַרֶד, ורבים מאיתנו היו מוכנים גם להניח הנחות ידועות במנהגנו הפרטיים, פן ייעלב הדור ההולך. אבל עתה מוכרחים אנו לחשוש, כי אין להימנע גם בארץ הזאת מ'מלחמת קולטורה' בצורותיה היותר מחודדות".
אשר לארתור רובינשטיין, הוא זכה שצוואתו תמולא ואפרו ייטמן בהרי ירושלים, רק כי הממסד הדתי לא היה מעורב ולכן לא יכול היה לעצור את התהליך.
במהלך השנה האחרונה פגשתי גם במקרים פרטיים, בהם נעשה עוול לאזרחים במילוי צוואתם, ובאדישות הממסד כלפי מצב זה. אזרחית ניצולת שואה, לדוגמה, ציוותה בצוואתה לשרוף את גופתה. כדי לוודא את מילוי הצוואה, רכשה את השירותים מראש, בעודה בחיים. היא ציוותה על אחת מבנותיה לדאוג לכך. נכדה, תלמיד ישיבה, התנגד נמרצות והפעיל לחץ כבד על דודתו, עד שזו נכנעה ומסרה את גופת אמה לקבורה בידי החברה קדישא. היא עצמה חשה כה רע עם ההחלטה, עד שבחרה שלא ללוות את אמה לקבורה שנכפתה עליה. לא היה גוף אחד במדינה שטרח להגן על רצונה האחרון של האזרחית.
הקושי של ממשלות למלא אחר צוואות מנהיגי הציונות והמדינה - כמו גם אחר צוואות אישיות - בגלל הממסד הדתי, חצה ויצר קו משבר חמור, הנוגס ברגל גסה בחיי היום-יום של הרוב החילוני. זהו תמרור אזהרה נוסף, המעיד שעלינו להפריד את הדת מהמדינה.
אלון נתיב, מנכ"ל "עלי שלכת"
לפנייה לכתב/ת 
בנימין זאב הרצל
צילום: איי פי
מומלצים
