הלכה לעולמה העיתונאית אוריאנה פלאצ'י

העיתונאית אוריאנה פלאצ'י הלכה לעולמה בבית חולים בעיר הולדתה, פירנצה, לאחר מאבק רב שנים במחלת הסרטן. פלאצ'י, מבכירות המראיינים הפוליטיים של המאה ה-20 ובין חלוצי הניו ג'ורנליזם, היתה בת 76 במותה.

לאורך עשרות שנים כיסתה תחומים שונים ומגוונים - מהוליווד ודמויות המפתח שבה, דרך כוכבי ספורט בינלאומיים ועד לקונפליקטים פוליטיים ואזורי מלחמה. פלאצ'י נחשבה למראיינת מבריקה ופרובוקטיבית בעלת סגנון ייחודי משלה ובמידה רבה לאימת המרואיינים אותם בחרה בקפידה.

ככתבת מלחמה סיקרה את מרבית הקונפליקטים של המאה ה-20, מווייטנאם ועד למזרח התיכון, מההתקוממות בהונגריה ועד למרידות בדרום אמריקה, מהטבח במקסיקו סיטי, שם נפצעה קשות, ועד למלחמה המפרץ. ראיונותיה עם מנהיגי העולם - בהם מזכיר המדינה הנרי קיסנג'ר, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, המלך חוסיין, ראש ממשלת הודו אינדירה גנדי, נשיא וראש ממשלת פקיסטן זולפיקר עלי בוטו ועוד - היו אבני דרך להבנת האנשים שמאחורי התפקידים הבכירים והמשפיעים בעולם. גם ראיונותיה עם יוצרים ואנשי תרבות ואמנות כמו נורמן מיילר, שון קונרי, אינגריד ברגמן, ג'רלדין צ'פלין, יו הפנר, אנה מניאני, ז'אן מורו, פדריקו פליני ואלפרד היצ'קוק הציגו פנים אחרות לשמות השגורים.

כתביה של פלאצ'י התפרסמו בעיתונים מובילים בעולם וגם בספרים שתורגמו ליותר מעשרים שפות. ספרה האחרון, "כוחה של תבונה" (הוצאת דביר), שיצא לאור בתחילת השנה, הוא מעין ספר המשך ל"זעם וגאווה" (הוצאת דביר), מניפסט שנכתב כתגובה לאירועי ה-11 בספטמבר בארה"ב ועורר עליה את זעמה של הקהיליה המוסלמית ברחבי העולם.

ב"כוחה של תבונה", שנולד כנספח למהדורה ה-30 ל"זעם וגאווה", מספרת פלאצ'י על ההתקפות האישיות והאיומים שקיבלה

בעקבות פרסום הספר ומשווה בינה לבין מחברי ספרים בתקופת האינקוויזיציה שנתפשו ככופרים ונשרפו על המוקד. אירופה, ערש לידתה, כך היא כותבת בספר ההמשך, הפכה למקום זר לה אותו היא מכנה Eurabia, קולוניה שבמהרה תהפוך לערבית. בהקדמה לספר "Interview With History", כתב פלאצ'י על עצמה: "אני לא חשה ולעולם לא אחוש שאני יכולה להיות מכשיר הקלטה קר של מה שאני רואה ושומעת. בכל ניסיון עיתונאי אני משאירה חלקים מלבי ומנשמתי. אני משתתפת במה שאני רואה ושומעת כאילו הנושא קשור אליי באופן אישי ואני מחוייבת לנקוט לגביו עמדה (למעשה אני תמיד נוקטת עמדה המבוססת על בחירה מוסרית)".

מוסרנותה של פלאצ'י ספגה לא פעם ביקורת וחצי רעל. טכניקת הכתיבה העיתונאית שלה עוררה מחלוקת או כפי שכתבה עליה מבקרת הספרות של ה"ניו יורק טיימס", פרנסין דו פלסיקס גריי: "פלאצ'י מערבת ראייה פסיכולוגיסטית של סופרת גדולה וזלזול של ילד שובב".