וליד ג'ונבלאט: בשאר אסד הוא ראש מאפיה

מנהיג הדרוזים בלבנון, וליד ג'ונבלאט, אמר אתמול (ג') כי "חאפז אסד היה פושע תרבותי, אולם בנו בשאר הוא ראש מאפיה ולא ראש משטר". הדברים נאמרו בראיון שהעניק לרשת הטלוויזיה הלבנונית LBC.

בנוסף תקף ג'ונבלאט, נציג מובהק של הגוש האנטי-סורי, את דמשק וטען שהיא מנסה להפיל את הממשלה בלבנון ולהשתלט על המדינה. "המשטר הסורי מעוניין להפיל את הממשלה או לפגוע בתפקודה, כדי להיכנס לוואקום הפוליטי באמצעות הפיכה או אירועים ביטחוניים. זאת, כדי לטרפד את הקמתו של בית דין בינלאומי (בעניין רצח רפיק אל-חרירי - ר.נ.)", אמר מנהיג הדרוזים בלבנון.

בראיון שהעניק למגישת התחנה, מיי שדיאק, שנפגעה באורח קשה לפני כשנה בנסיון התנקשות, ככל הנראה על ידי סוריה בעקבות ביקורת קשה שמתחה, רמז ג'ונבלאט ששיטות הפעולה של סוריה לא השתנו. לדבריו ישנם כעת "לחשושים ואיתותים" לפגוע בראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, בדומה למה שהיה ערב ההתנקשות בראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל חרירי.

ג'ונבלאט תקף את סוריה סביב סוגיית חוות שבעא, שם היא נמנעת לדבריו, מלהסכים על קו הגבול ולהכריז עליו באופן רשמי כלבנוני כפי שדורשת לבנון. "סוריה לא סייעה לקבוע את זהותם של חוות שבעא, כדי שהדבר יישאר מעורפל, כדי שהיא ואיראן ינסו לאחוז בלבנון באמצעותן. לשתי המדינות הללו יש את השאיפות שלהן – מצד אחד התוכנית הגרעינית ומצד שני הנקמה בלבנון – לכן אם לא יהיה לשלטון המרכזי בלבנון מונופול על נושא הנשק וההחלטות על מלחמה ושלום, היא תמצא את עצמה חיה בדו קיום מול מדינה אחרת ששמה חיזבאללה"

.

מנהיג הדרוזים בלבנון לא נמנע מלתקוף את מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה. "נסראללה מפקד, אולם הוא גם חלק מארגון פוליטי ואידיאולוגי שמתחיל בלבנון, עובר בסוריה ומסתיים באיראן. כשאנחנו מנסים להשוות בינו לבין גמאל עבד אל-נאצר אנו מוצאים כי עבד אל-נאצר, לאחר שטעה בשנת 1967 התפטר מתפקידו והודה בתבוסתו ובטעותו אולם נסראללה ניצח רק בנושא העמידה מול התוקפנות אולם אחר כך הוא נשבר".

במהלך הראיון הודה ג'ונבלאט כי אין פיקוח אפקטיבי על נמלי הים והגבולות של המדינה, בניגוד למה שנדרש בהחלטת מועצת הביטחון 1701. "בגבולות ובמקצת הנמלים לא מתבצע חיפוש מדוקדק באוניות וחיזבאללה מחליט בעניין זה".

ג'ונבלאט ליגלג על הכרזתו של נסראללה, כאילו מדובר ב"ניצחון אלוהי" מול ישראל. "זהו אינו ניצחון אלוהי, אלא ניצחון כלכלי. מי שנותן כסף ונשק הוא זה שנותן את הפקודות והאחרים הופכים לבני ערובה. אפילו האזרחים שמחזיקים בכסף הפכו לבני ערובה למי שהם קיבלו את הכסף".