צמד אמנים כלאו עצמם בסייברספייס

צמד אמני מדיה מניו-יורק, M. River & T. Whid "כלאו" עצמם בסייברספייס למשך שנה, ומבקשים מאתנו הגולשים לצפות בהם כל אותו הזמן.

היצירה היא שדרוג למיצג של האמן הסיני-אמריקני Sam Hsieh – One Year Performance, בו הוא כלא עצמו במשך שנה בכלוב ברזל בתנאים נזיריים מ-29 בספטמבר, 1978 ל-30 בספטמבר, 1979, ללא שום קשר לעולם החיצון במיצב הרשת העכשווי שני האמנים צלמו את התנהלות חייהם בווידאו כאשר הם נמצאים בתוך שני תאים נפרדים ומבודדים.

רצפי הווידאו נשמרו כקבצים במחשב שרת המחובר לאינטרנט. כל גולש הנכנס לאתר, צופה בפעולות שני האמנים בהתאם לשעת הגלישה המקומית במחשבו. לדוגמה, אם הכניסה לאתר היא בשעות הבקר הגולש יצפה בפעילות האופיינית לשעות אלה, ואילו בשעות הלילה המאוחרות יראו האמנים כשהם ישנים.

יצירת הרשת מעבירה את נטל ההסגר והשהייה בתוך תא סגור מהאמנים שבתאים אל הצופה המרוחק. המיצג יתממש כאשר הצופה ישלים שנה אחת של צפייה מצטברת. בתום שנת צפייה הוא יזכה בהעתק דיגיטלי אישי וממוספר של היצירה (אגב, נפלה לידי הזכות להיות הראשון שצפה במיצב במשך שנה, ואכן בתום התקופה "הורדתי" את היצירה והיא כיום ברשותי. על משמעויות של "בעלות" על יצירה דיגיטאלית אכתוב בפעם אחרת).

כך זה מתנהל

לפני הגולש מוצגים שני חלונות זהים זה בצד זה, כאשר כל חלון מאכלס את אחד האמנים. האמנים לבושים בתלבושת אחידה שחורה, עוסקים בפעילויות יום-יומיות בתוך התא. בבקר הם מתעוררים משנתם, אוכלים ארוחת בוקר, וכך גם בצהריים ובערב. לעיתים הם מתעמלים, גולשים באינטרנט בעזרת מחשבים ניידים שברשותם, בוהים בקירות, משחקים, עושים את צרכיהם, לקראת חצות הם הולכים לישון למשך שעות הלילה.

המיצב כולל כ-160 קטעי וידאו שונים שהוקלטו ונערכו מראש, אך הגולשים אינם יודעים בוודאות אם הצילומים ערוכים או חיים. בכל כניסת גולש, תכנת הבקרה בוחרת אילו קטעים להציג, בהתאם לזמן המקומי של הגולש, זמן הצילום, מספר הפעמים והתדירות ששודרו. יכולת בקרה זו הופכת את המחשב, הרשת והתכנה ליוצרי אמנות כמו שני האמנים.

התאים בהם שוהים האמנים זהים בגודלם (ייתכן וזהו אותו התא) כ-9 מטר מרובע, צבועים בלבן, מוארים בתאורת ניאון. תכולת החדרים זהה אף היא: מיטת עץ, מתלה, מדף, כסא, שולחן, טרמוס, שטיח, חלוק רחצה, כלי רחצה ומגבות (אובייקטים האופייניים לעולם ממשי).

בקיר המרוחק יש פתח לצורך "תקשורת" עם העולם החיצוני והכנסת חפצים לחדר. אגב מעולם לא הצלחתי לראות את פעולת הכנסת החפצים. על הרצפה שני דליי פלסטיק לבנים לעשיית צרכים, ולאשפה. על השולחן מונח מחשב נישא. מדי פעם T. Whid מעשן סיגריה, ולעיתים האמנים קוראים בעיתון. שני החדרים נראים כאילו נוגעים זה בזה בקיר משותף (קיר וירטואלי), ואילו הקיר הפונה אל הצופים הוסר כדי לאפשר צפייה, כמו בבית בובות.

הגולש יכול לפתוח במקביל, מספר רב של חלונות היצירה, וכך יראו שני האמנים במספר מצבים שונים בו זמנית. אם נשנה את הזמן המקומי במחשב הגולש, הדבר ישנה בהתאם את מהלך ההתרחשויות של האמנים, ויהפוך את הגולש ליוצר המביים את פעולות האמנים.

המידע במיצב זורם בצורה דו-כיוונית, לא רק מהאמנים החוצה לסייברספייס, אלא מגיע גם מהעולם החיצוני לתאי האמנים באמצעות עיתונים, מחשב נישא, ומצרכים שמוכנסים אליהם. הגולש שצופה באמנים הופך למשקיף במבנה panopticon אלקטרוני, כאשר מסך המחשב משמש כחרך הצצה. כיוון שמרחב הסייברספייס הוא סגור, ומתנהג בהתאם לגיאומטריה לא איקלידית נוסח רימן, הרי שצמד האמנים יכולים באותה המידה לצפות אחד בשני, ובגולשים במידה והם מצוידים במחשב ומצלמת רשת.

רמז לכך ניתן, כאשר אחד האמנים, מפנה את המראה שעל המדף שבחדרו לעבר המצלמה שבחדרו. במצב זה הגולש "רואה" עצמו במראה דרך תווך אלקטרוני, והופך באחת מסוהר מאיים ובוחן, לאסיר נצפה ונחרד.

תאי האמנים מנותקים מהטבע, ללא חלונות, מוארים בתאורת ניאון, ללא כל רמז של שעת היום, מיקום או עונת השנה. המזון הנצרך הוא "מזון מהיר" אחיד, כך גם הפעילות הסתמית שלהם. לצמד האמנים אין פרטיות כלל, עקב תיעוד מתמיד של המצלמות, כולל בעת עשיית צרכים.

יש אפשרות כי שני האמנים אינם ממשיים אלא "אואטרים" (AVATAR) המייצגים אותם, כפי שנעשה היום לרוב בסרטי הוליווד. צפיית הגולשים באמנים מאחדת בין המרחבים והזמנים השונים, והופכת את כולם לכלואים בחלל קלסטרופובי. מבטו של הגולש הצופה מממש את המיצב, ו"מפעיל" את שני האמנים מחד, מנגד האמנים "מפעילים" את הגולשים, ובתווך הסייברספייס המחבר והמפעיל את כולם ובכך סוגר את המעגל.

המיצב עונה על כמיהות האנשים כיום, לגעת, להציץ, לשלוט, לשחק, לזכות וליצור, כפי שנעשה בתוכניות ה"ריאליתי", גם אם לא עושים זאת פיזית אלא באמצעות מחשב, המשמש כחוצץ לעולם המאיים שבחוץ.