סליחה מבני האוטיסט

לא העליתי בדעתי, ובוודאי שלא הכינו אותי שכך יהיה. ייחלתי לילד רגיל, ילד חייכן, חמוד ומתוק, ממש כמו שיש לכולם, ילד שיכניס בי אושר וחדוות הורות. ואכן, כך נולדת: יפה , מתוק ובעיקר טהור, אך לא מושלם. בחלוף הימים התחוור לי, כי לרוע מזלך נולדת להיות אוטיסט, נולדת להיות "עול", עול לאביך, לחברים, למשפחה ולחברה כולה.

אני משערת שאינך יודע שאתה מהווה "עול", שכן עבורי, על אף מגבלותיך, אתה מסה ענקית של אהבה, אתה פשוט תוכנה בלתי מפוענחת של למידה עצמית. בזכותך למדתי להכיר טוב יותר את עצמי ובזכותך אני מכירה היום את כולם מזווית קצת אחרת....

דאגתי הרבה מופנית ליום בו נסתלק מחייך לעולם אחר

החברים הקרובים והמשפחה מייחלים לטוב. אבל החיים והשיגרה חזקים מכל, וכל אחד עסוק בטירדותיו ובשיגרת יומו. גם החברה כולה אינה מקבלת את השונה והחריג. והתקשורת, על אף מאמציה לגייס כספים ותרומות, רק מתיימרת להציג איכפתיות וסימפטיה. הכספים אמנם משפרים במעט את איכות חייהם של החריגים, אבל כסף לא קונה או משנה דפוסי מחשבה והתייחסות שונה לחריג. "העם הנבחר" שכח איך להיות טוב מבלי לקבל תמורה. צר לי להיווכח מדי יום ביומו כיצד החברה סוגדת ליפה, לעשיר ולמוצלח.

ברצוני, ילד יקר שלי, לבקש ממך סליחה.

סליחה בשם החברה כולה, החברה ששכחה, או פשוט לא יודעת איך לנהוג עם חריג ושונה.

סליחה בשם הרופאים, שלא יודעים דיים על הבעיה ועל דרכי הטיפול בה.

סליחה בשם המורים והמחנכים שמשתדלים, אבל השחיקה והעייפות עומדים להם לרועץ.

סליחה בשם החברים והמשפחה, ש"רוצים" אבל לא עושים מספיק בשבילך...

וסליחה הכי ענקית ממני, שאוהבת עד אין קץ ומקווה בשבילך שאולי בשנה הבאה העולם ישתנה, ולו במעט.

• גם אתם רוצים לבקש סליחה פומבית ממישהו יקר לכם? זה המקום לעשות זאת.