"90% מהנופלים בלבנון נהרגו במקום"

90 אחוז מהחיילים שנפלו בקרבות בלבנון נהרגו בו במקום, ורק כ-10 אחוז מתו מאוחר יותר מפצעיהם, אם במהלך המתנה או פינוי, ואם בבתי החולים - כך גילה הבוקר (יום ד') ראש ענף הטראומה במפקדת קצין רפואה ראשית, ד"ר אמיר בלומנפלד, במהלך יום עיון "בתי חולים תחת אש", שנערך במרכז הרפואי רמב"ם שבחיפה.

במסגרת יום העיון חשף צה"ל מעט מהנתונים על פגיעות החיילים והטיפול בהם בעת המלחמה. בין היתר, נבדקה הטענה כי מותם של חיילים בשטח והחמרה במצבם של פצועים רבים נבע כתוצאה מפעולות חילוץ איטיות.

פינוי פצועים מלבנון (צילום: דורון גולן) 

ד"ר בלומנפלד נדרש לכך ואישר כי "במהלך הפעילות האינטנסיבית בשנים האחרונות ביהודה, שומרון ועזה, 'התרגלו' הרופאים לתנאים בהם יש כמות רבה של רופאים בכל אירוע והמרחק לבית החולים קצר - הפינוי נמשך כשעה מרגע הפציעה ועד ההגעה לבית החולים. אבל בלבנון המציאות הייתה אחרת - אי אפשר היה לרכז פצועים בנקודה אחת כמו בגדה ובעזה, ולא היו מספיק מטפלים בכירים בכל נקודה".

לדברי ד"ר בלומנפלד זמני הטיפול היו ארוכים בשל איומי אויב, עקב חילוצים שנתקעו ונוכח פינויי מסוקים שנדחו. כתוצאה מכך - להערכת גורמים רפואיים -  במקרים רבים משך ההמתנה הרב גרם להידרדרות מצבם של הפצועים, שבסופו של דבר הגיעו לבית החולים במצב קשה יותר מאשר בעת הפציעה, שעות קודם לכן.

ד"ר בלומנפלד התייחס גם להבדל נוסף בין אופן הפעילות בלבנון לבין הפעילות השטחים ואמר כי "במלחמה האחרונה התעורר צורך ללמד את הסגל הרפואי איך למיין את הפצועים - קודם לפנות את הקשים ואחר כך את האחרים. אופן פעולה כזה לא היה בשטחים - כולם פונו יחד".

לגבי מוכנות הסגל הרפואי אמר ראש ענף הטראומה כי הצוותים הרפואיים במילואים נקראים לאימון אחת לשלוש שנים בלבד, וכי רופא שאינו מגיע - מסיבות אובייקטיביות - לאימון התלת שנתי, עשוי להתאמן אחת לשש שנים בלבד.

הסדירים לא פוחדים

בתחומים אחרים שנסקרו ביום העיון, התברר כי כ-50 אחוז מהחיילים שהגיעו לחדר הטראומה לאחר פציעה נזקקו להתערבות פסיכיאטרית כלשהי. מנהלת המיון הפסיכיאטרי, ד"ר עירית מרטיק, ציינה כי רק שני חיילים נזקקו לאשפוז על רקע פסיכיאטרי, אולם אחרים נזקקו לשיחה ולעתים רחוקות אף לטיפול תרופתי.

ד"ר מרטיק הוסיפה כי אחת הנקודות המעניינות בסיפורי החיילים היה הפער שבו נתקלו חיילי מילואים שנלחמו בלבנון במלחמה הראשונה כחיילים סדירים, ועתה שבו אליה כמילואימניקים. "כאשר הם היו חיילים סדירים הם לא פחדו משום דבר. הפעם, הם סיפרו שכל ירייה מעוררת מחשבות על הילדים, האישה, ההורים. פתאום יש להם הרבה מה לאבד", היא ציינה.

עוד נמסר במהלך יום העיון כי במהלך הימים שלאחר הלחימה נערך מחקר בקרב העובדים בבית החולים על השפעת הטראומה עליהם באופן אישי. ממצאי הסקר העלו כי רק כ-12 אחוז מקרב העובדים - ששהו בבית החולים במשך ארבעה שבועות של לחימה בלבנון ונחיתת קטיושות בעיר - סובלים מתגובת דחק (פוסט-טראומה) חריפה.

עורך המחקר, מנהל החטיבה הפסיכיאטרים ברמב"ם, פרופ' אהוד קליין, מסר כי בפילוח לפי תפקידים ומין התברר כי בקרב עובדי המינהלה היו אחוזים גבוהים יותר של טראומה (כ-18 אחוז) מאשר בקרב עובדים בתחום הרפואי (7-8 אחוז), וכי כ-13 אחוז מהנשים גילו תסמינים של תגובת דחק לעומת 8 אחוז בקרב הגברים.