אם אתם רוצים להיות מרושתים - היצמדו לחשמל
אני יושב וממתין לתחילתה של הרצאה. המחשב הנייד שלי פתוח לפני, ואני מחובר לאינטרנט באמצעות הרשת האלחוטית. המרצה הוא עמיתי וידידי, ד"ר אשר עידן, והוא ידבר על Web 2.0 ועל ההייתכנות לישומו בארגונים. קהל המשתתפים הם נציגי ארגונים שונים בארץ, במסגרת פורום מקצועי. שמחתי מאוד לפגוש את אשר, והחלפנו מחשבות לגבי האכסניה אליה הוזמנו שנינו, 'מרושתים' של ynet.
בעוד אשר מתחיל לאַתגֵר את המאזינים כדרכו, ומותח עד הקשב שלהם אל מעבר לקיים, למוּכַּר, נזכרתי ברשימה שהעליתי באתר שלי ב 'רשימות' ובתגובה שכתב אשר לרשימה ההיא, בסוף 2005. אז עוד לא קראתי לזה כך, אבל היום אני יודע שאני משתדל תמיד לשמור על מקדם מְרוּשַתּיוּת ככל האפשר גבוה. בצורה כזו, מתאפשר לי לתקשר, לכתוב, לשתף, ליצור ידע, וללמוד, בכל מקום בו אני נמצא.
היכולת להתחבר לרשת בכל מקום, היא מאוד נוחה, ומאפשרת מקדם מרושתיות גבוה. לפעמים אני גם נתקל בכמה מיקומים 'מוזרים' לכך. לפני מספר חודשים, לקראת אחת ההרצאות שנתתי בסמינר בחו"ל, התברר לי כי המקום היחידי בו יש כיסוי של אינטרנט אלחוטי באותו מלון הוא דווקא ליד הבריכה.
הרשת הולכת ונהיית זמינה יותר ויותר בכל מקום: בתי קפה, שדות תעופה, זה נחמד מאוד להיות מרושת בכל מקום יש הרבה מקומות בילוי ועסקים המצהירים בגאווה על הקידמה: אצלנו יש אינטרנט אלחוטי! (בחינם!!!). קחו למשל את שדה התעופה באילת, למשל.
מרגע שמופעל במקום אינטרנט אלחוטי (בחינם!), נדמה לך כי אתה נמצא באחת הבירות בעולם, קוסמופוליטיזם ממש...אגב, מכשיר הטלפון-מופעל-כרטיס המותקן בטרמינל, מאפשר שיחות טלפון רק בתשלום, והאינטרנט האלחוטי (ובאמצעותו - שיחות טלפון חופשיות באמצעות Skype) בחינם, כאמור.
בדרך כלל, (מאז עמדתי על ה-'מְרוּשַתּיוּת' שלי), אני נצמד בדרך כלל לקירות....גם כאן באולם, אני יושב בקצה השורה, קרוב לקיר. גם בבתי קפה בהם אני מקיים פגישות אני משתדל לשבת ליד הקיר.
מסתבר שבמקומות רבים טכנולוגיה מתקדמת אינה נמתכת על ידי טכנולוגיה קודמת לה: המרושתיות עדיין תלויה, לעתים קרובות, בהימצאותו הקרובה של שקע חשמל...כשאתה שואל את הבעלים/המנהל של המקום בו יש גישה אלחוטית לרשת לגבי שקעי החשמל, אתה שומע בדרך כלל: ת'שמע, זה סיפור ארוך. צריך לשבור קירות, צנרת, בלגן. למה, נגמרה לך הסוללה?!".
מְרוּשַתּיוּת?! בהחלט, אבל (עדיין) רצוי מאוד ליד הקירות...