מושחתים נמאסתם, גרסת וושינגטון

"זו הכלכלה, טיפש", אמר ג'יימס קארוול, יועצו של ביל קלינטון במערכת הבחירות לנשיאות ב-1992 - וחקק ביטוי שמשמש מאז לעייפה כדי להזכיר שמצב המזומנים בכיס הבוחר קובע מי מנצח בבחירות באמריקה.

מבחינה כלכלית לא יכול היה הבית הלבן לחלום על תקופה טובה כל כך, חודש לפני הבחירות לקונגרס: מחירי הדלק בירידה והבורסה גואה. ובכל זאת, הבית הלבן בטירוף: הנשיא בוש חורש את קליפורניה וסגנו צ'ייני דוהר בטקסס בניסיון למנוע מהרפובליקנים לאבד את הרוב בקונגרס.

לא ברור עד כמה, אם בכלל, יעזרו המסעות של השניים. במדינות שבהן יש מאבקים צמודים בין המועמדים לקונגרס דואגים הדמוקרטים להציג בתשדירי הבחירות את המועמד הרפובליקני המקומי כשהוא מצולם מחובק עם הנשיא בוש. בימים אלה, צילום שכזה הוא כמו אות קין על מצחם. נוכח מצבו של הנשיא בסקרים, הרפובלקנים מנסים להתרחק ממנו כמו מאש.

עיראק - אבל לא רק

כצפוי, עיראק היא אחד הנושאים הבולטים שעל הפרק בבחירות. בדיוק בעיתוי הזה בחר העיתונאי המוערך בוב וודוורד לפרסם את ספרו השלישי על ממשל בוש, שמציג את הנשיא ואנשיו כמנותקים וכמי שאינם בוחלים בשקרים ובהסחת דעת על מנת לבלבל את הציבור האמריקני באשר לתמונת המצב האמיתית בשדה הקרב. 

בשבוע שעבר עוד ניסו בבית הלבן לערער את אמינותו של וודוורד, חצי מהצמד שחשף את פרשת ווטרגייט, אבל דווקא בנושא המלחמה בעיראק, יכולים הרפובליקנים למצוא נחמה קטנה. אמנם היא עלתה למשלם המיסים האמריקני כ-500 מיליארד דולר עד כה, אבל בנושא העיראקי הרפובליקנים יכולים לטעון - במידה לא מבוטלת של צדק - שלדמוקרטים אין שום תוכנית חלופית לפיתרון. הרפובליקנים יכולים גם לומר - שוב בצדק - שהדמוקרטים שותפים לא פחות מהם לבעיה, שהרי תמכו בכל ההצבעות הקשורות ליציאה למלחמה ולמימונה.

עיראק היא בהחלט נושא חשוב במערכת הבחירות הזו, שבגללה נאבקים סנאטורים מכובדים על חייהם הפוליטיים - ג'ו ליברמן למשל. אבל היא לא הנושא היחיד. עם דיווחים על הקושי של ארה"ב לאחד את המעצמות בסוגיית הסנקציות נגד איראן, ודיווחים על כוונותיה של צפון קוריאה לבצע ניסוי גרעיני ולצפצף על הקהיליה הבינלאומית, ניתן בנקל לטעון שממשל בוש (והמפלגה התומכת בו) הפגינו אימפוטנציה בנושאי מדיניות החוץ.

כל אנשי הנשיא

אבל גם בנושאי פנים: הטיפול השערורייתי בהוריקן "קתרינה" היה הביטוי הבולט ביותר לאוזלת ידו של הממשל, וכר פורה לטענות על אפליה וגזענות. על כך ניתן להוסיף רשימת סקנדלים של רפובליקנים המכהנים בגבעת הקפיטול, שמתארכת כמו רשימה קניות בסופרמרקט. 

למשל פרשת ג'ק אברמוף , אורח קבוע בבית הלבן (למרות שניסה לטשטש זאת) שהורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של הונאה, התחמקות מתשלום מס ומתן שוחד. אברמוף הוא מקורבו של טום דיליי , עד לא מזמן האיש החזק בבית הנבחרים, שבעצמו הסתבך בפלילים ומיהר לפרוש. אברמוף עשוי לקחת עימו לכלא כמה חברים מהפוליטיקה, ובראשם ציר בית הנבחרים מאוהיו, בוב נאי, שמסיים 11 שנים בוושינגטון לאחר שהודה בעבירות שוחד.

בחודש מאי החל משרד המשפטים לחקור את הפעילויות של ג'רי לואיס מקליפורניה, יושב ראש ועדת ההקצבות של בית הנבחרים, על קשריו עם חברות שתדלנות. ואיך אפשר לשכוח את רנדי קנינגהאם , גם הוא רפובליקני מכובד ששירת בבית הנבחרים 14 שנה, עד שהורשע אשתקד על פי הודאתו בקבלת שוחד בסך 2.4 מיליון דולר, ששלחו אותו לקדנציה של שמונה שנים בית הסוהר.

ואם כל פרשיות השחיתות הללו לא הספיקו כדי להכניס את הרפובליקנים לצרות, באה בעקבותיהם הפרשה העסיסית מכולן - פרשת הציר מפלורידה מרק פולי ושיחות הסקס שלו, שעל פי מומחה הבחירות השמרני דיק מוריס תהיה כנראה המסמר האחרון בארון המתים הרפובליקני.

פולי בן 52, חבר בית הנבחרים מאז 1995, התהדר עד לאחרונה בקידום חקיקה להגנה על קטינים מהטרדות מיניות באינטרנט. אך בשבוע שעבר נאלץ להתפטר אחרי שהתברר שהוא עצמו השתמש באינטרנט כדי לפתות מינית תלמידי תיכון ששימשו כשליחים ומתמחים בגבעת הקפיטול.

טיל ישיר ללב הרפובליקני

אבל לא מדובר רק בפולי, אלא בהנהגת הרפובליקנים בבית הנבחרים, שידעה כבר לפני כשנה על מעלליו של המחוקק הפדופיל ולא פעלה. בעיני רבים זה חמור פי כמה ממה שפולי עשה. ההנהגה הרפובליקנית מצטיירת כבלתי מוסרית. זה חמור שבעתיים במפלגה שבסיס התמיכה שלה הוא הקואליציה הנוצרית, וחיילי השטח שלה הם האוונגליסטים. אם האוונגליסטים יחליטו להישאר בבית ביום הבחירות – זה יהיה לבטח סוף השליטה הרפובליקנית בקונגרס.

עד כמה חמור מצב הרפובליקנים? די לעיין במאמר המערכת של העיתון "וושינגטון טיימס", שקרא בשבוע שעבר ליושב ראש בית הנבחרים דניס האסטרט להתפטר. במאמר נכתב שמעשיו המבישים של פולי מהווים קלון לכל חבר קונגרס רפובליקני - דברים שלא פשוט לכתוב בעיתון שנחשב מעוז השמרנים בוושינגטון.

עד עכשיו כעסו השמרנים על הרפובליקנים השולטים בבית הלבן ובקונגרס בשל אי מימוש המצע שלהם - חקירה בנושא איסור הפלות, מאבק בהגירה הבלתי חוקית ואיזון התקציב (מעודף אדיר בתקופת קלינטון לגרעון של 8 וחצי טריליון דולר - י.ב).

עכשיו נורה טיל ישיר לליבו של הממסד הרפובליקני, כפי שמגדיר זאת הפרשן הווארד פיינמן. הבסיס הדתי והערכי הוא המסד עליו בנויה המפלגה הרפובליקנית. גרעין המצביעים שלה הוא הציבור הדתי והאמהות מהפרברים. בוש נחשב בעיניהן למי שמגן על הילדים שלהם מטרור ואלימות. והנה בשבוע האחרון הגיעה האלימות לארבעה בתי ספר באמריקה הכפרית, וכשהן שולחות את ילדיהן להכשרה בקונגרס, הצעירים נחשפים לפוליטיקאי רפובליקני פדופיל ולחבריו שותפי הסוד.

עם המטען הכבד הזה יצעדו הבוחרים האמריקנים אל מאחורי הפרגוד ב-7 בנובמבר ויתבקשו להכריע האם להשאיר את השליטה בקונגרס בידי המפלגה של הנשיא או להחליף דיסקט. זוהי אמנם לא הצבעה ישירה על האיש שיושב בבית הלבן אבל אובדן השליטה בקונגרס תהפוך את בוש לברווז צולע, שלא יוכל להעביר תקציבים וחוקים למימוש מדיניותו בשנתיים האחרונות בתפקיד.

ולמרות כל הנאמר כאן על הצרות של הרפובליקנים, הקרב על הקונגרס טרם הוכרע מסיבה אחת ויחידה – הדמוקרטים. אין להם הנהגה אטרקטיבית בקונגרס, המסר שלהם מעורפל והם אינם מצטיירים כאלטרנטיבה. הם התנגדו בקונגרס להקמת גדר בגבול מקסיקו ואחר כך הצביעו בעדה; הם התנגדו להמשך השהיה בעיראק אך הצביעו בעד מימונה; הם התנגדו לעינוי עצירי טרור והצביעו בעד פשרה שמאפשרת לנשיא להורות על חקירות קשה. הרפובליקנים על סף הפסד אך חודש לפני הבחירות עדיין מתקשים הדמוקרטים לנצל את ההזדמנות שנפלה בחיקם.