חילונים בקברי צדיקים: תופעה מתרחבת?

אחי, אתה בא לקבר צדיק? הסקר המקיף "יש אלוהים?" שקיימו במשותף ynet ומכון סמית בראשות הסטטיסטיקאי רפי סמית בחן שורה של שאלות הנוגעות למידת הדתיות והקרבה ליהדות של המשתתפים. הוא כלל מדגם סטטיסטי של 500 משתתפים, וכן משאל אינטרנטי שבו השתתפו יותר מ-40 אלף גולשים. התוצאות שהתקבלו, לפיהן 7 מכל 10 ישראלים מצהירים "יש אלוהים", הצביעו על מודל חדש של ישראליות חילונית, שונה מאוד מזה המערבי. בכך עסקה הכתבה הראשונה בסדרה.

אחת התופעות המעניינות שעלו מהסקר היתה הרצון של ישראלים רבים להתקרב למורשת היהודית דרך ביקור בקברי צדיקים ברחבי הארץ. לשאלה "האם ביקרת בשנתיים האחרונות בקברי צדיקים" השיבו בסקר ynet ומכון סמית 32%, כשליש מהנשאלים - בחיוב. 11% מהחילונים אמרו כי ביקרו בקברי צדיקים (בערך 1 מכל 10), לעומת 31% מהמסורתיים ו-82% מהדתיים. רפי סמית מציין כי האחוז שציין שביקר גבוה בקרב צעירים עד גיל 29, יותר מאשר בקרב המבוגרים מעל גיל 50.

בנייה: דני גרשוני

הנתונים האלה מעניינים כי הם מצביעים על תופעה, שחורגת מהתקרבות "רגילה" לדת. והראיה, לגבי ביקור בבית הכנסת השיבו רק 9% כי הם עושים זאת מידי יום, 33% השיבו כי הם עושים זאת רק בשבתות וחגים, 31% אמרו "רק באירועים ובר מצוות" ו-27% כמעט ואינם פוקדים אותו. שתי התשובות המובילות בקרב החילונים הן "באירועים ובר מצוות" (45%) ו"כמעט אף פעם לא" (44%). מהצד השני, 15% מהמסורתיים מודים כי הם כמעט ואינם פוקדים את בית הכנסת, וכן 5% מהדתיים.  

מדוע מעדיפים חילונים רבים את העלייה לקברי צדיקים על פני הפעולות "היומיומיות" של התקרבות לדת, כמו ביקור בבית הכנסת? האם באמת 1 מכל 10 ביקר לאחרונה בקברי צדיקים? מנכ"ל החברה הממשלתית לפיתוח המקומות הקדושים, יוסף שוינגר, טוען שהנתון האמיתי גבוה עוד יותר. "לפי הסקרים שלנו והדיווח שאנחנו מקבלים מהעובדים באתרים", הוא אומר, "אנחנו מעריכים שכל חילוני רביעי או חמישי ביקר במקומות הקדושים".

"זו לא חזרה בתשובה, זה משהו אחר"

שוינגר מספר שקברי הצדיקים הזוכים לפופולאריות הגדולה ביותר הם קבריהם של רבי שמעון בר יוחאי במירון, רבי מאיר בעל הנס בטבריה וקברו של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה שבגליל. "לשלושתם ביחד מגיעים שני מליון מבקרים בשנה", הוא מעריך.

זה טרנד שקיבל תאוצה בעיקר בשנים האחרונות?

"בוודאי. בחמש השנים האחרונות מדובר בעלייה של עשרות אחוזים, בעיקר בקרב חילונים, שבעבר לא הייתי מעלה על דעתי שיתעניינו בכלל בנושא... אני לא חשבתי שיהיו אי פעם קבוצות של טייסים שיעשו סיור במקומות קדושים. פעם היית אומר שטייסים הם אנטיתזה לעניין הזה והנה, הם עושים את זה ובאים בצורה מאוד אוהדת. לא באים באופן מלגלג ומנוכר, אלא באמת להפנים ולקבל".

לדבריו, אל משרדו שבירושלים מגיעים טלפונים מקבוצות מטיילים, מקיבוצים בצפון, "טלפונים ממקומות שלא היינו מקבלים בעבר". אבל לצערו, "זה כולל גם ביקורים בשבתות, ולא אחת אנחנו מגיעים לקברים במוצאי שבת, למשל לקברו של

 ר' יונתן בן עוזיאל, ורואים שאנשים הדליקו נרות בשבת, משום מה". שוינגר אומר כי העניין הגובר בקברי צדיקים אף דורש מאנשי השטח שלו "היערכות אחרת וביקוש להסברים שלא היו פעם. פעם לא היה צריך להסביר כי אנשים הכירו. היום, כשמגיע רובד חדש של ציבור, העובדים שלנו מתבקשים יותר לספר על הרקע, להגיד ציטטות בשמו של התנא, הנביא או האמורא שקבור במקום או לספר על האירועים שקשורים בשמו".

כשהוא מתבקש להסביר את התופעה, הוא מתקשה לספק הסבר הגיוני. "אני חושב שיש התעוררות דתית שאני לא יודע איך להגדיר אותה. לא מדובר במגמה הקשורה לחזרה בתשובה, אלא שיש יותר קבלה של הדת כדבר מובן מאליו ופחות כדבר זר, מנוכר וחשוך ומפחיד. יש מין השלמה שהדת היא לא כזה דבר נורא, כמו שנהגו לצייר אותה בשנים עברו, אלא להיפך. שהדת רק עוזרת ותורמת לחיים".

תחושת ייאוש פנימית אצל החילונים?

במהלך כתיבת ספרו "מקומות קדושים בארץ ישראל", שיצא לאור בשנה שעברה, נהג העיתונאי החרדי ישראל גליס לשאול את החילונים שפגש באתרים השונים מה גרם להם להגיע. לדבריו, הם סיפרו לו "שזה בא מתוך תחושת ייאוש פנימית. אנשים רואים מה קורה מסביב למנהיגים, לאנשי הביטחון והכלכלה, שפשטו את הרגל ואי אפשר להאמין להם לשום דבר, אז 'אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים'".

גם הסוציולוג ד"ר ניסים ליאון מאוניברסיטת בר- אילן מתייחס לאותה הסיסמה כמייצגת הלך רוח שהולך וגובר בקרב רבים. "זהו מוטו שבעצם גם מסביר לנו מדוע נשענים על אותו אלוהים. בעצם אומרים בכך שזה הדבר האחרון שנותר לנו לסמוך עליו". את הכמיהה של האנשים ל'משהו לסמוך עליו' מסביר ד"ר ליאון דווקא בכך ש"אלוהים הוא גם דבר בלתי נראה. איזו עוד דמות בלתי נראית יש לנו? דמותו של ר' נחמן מברסלב. בדיוק אותו סיפור. כי יש משבר הנהגה גם ביהדות האורתודוכסית אז הולכים למה שקרוי דגמים בטוחים".

ישנם חילונים רבים שמתקשים להבין את ההשתוקקות הזו לקברים. מבחינת רוני בריזון, חבר כנסת לשעבר משינוי, העיסוק בקברי צדיקים מעורר שאט נפש. "טומאת מת היא אבי אבות הטומאה", פוסק בריזון בנחרצות וטוען שאת מנהג העלייה לקברים למדו ביהדות מהאסלאם. "אצלם העסק הזה כנראה היה מאוד מפותח ואצלנו זה החל להתפתח בסביבות המאה התשיעית והעשירית, אחרי הכיבוש המוסלמי של כל האזור, יחד עם עבודות אלילים אחרות, כמו נישוק מזוזות".

לביסוס טענותיו הוא מביא מניסיון חייו הקרוב עם החברה החרדית. "אני גדלתי בסביבה חרדית ואז אף אחד לא העלה על דעתו לנשק מזוזות. עד עצם היום, אני כמעט בטוח", הוא מוסיף, "רבנים כמו אלישיב ושטיינמן וכל הרבנים

 הליטאיים, לא מנשקים מזוזה". לדעתו, "זוהי רק דוגמא נוספת לאותם אלמנטים של דת עממית שהם חלק מהעולם הכללי, חלק מהניו- אייג', המבוכה הכללית וחיפוש הרוחניות. עמוקה וכל הדברים האלה, שחילוניות רווקות נוסעות להשתטח שם ולבכות", הוא טוען, "הן פשוט חלק מהגל השוטף את העולם כולו של עבודת אלילים". בריזון גם מסרב לעשות הבחנה בין סוג העוסקים בדבר. לטענתו, "עבודת אלילים היא משהו שאנשים דתיים ואנשים חילונים, יכולים לקיים באותה מידה".

גליס, כאדם חרדי, טוען בתוקף מנגד כי אין כאן שום עניין של עבודת אלילים. הוא מסתמך על מספר מקורות בתורה ובתלמוד, כאשר אחד מהם הוא הפסוק מספר דברים: "לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יא וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. יב כִּי-תוֹעֲבַת יְהוָה, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה".

"אסור לדרוש אל המתים ולבקש מהם בקשות", מסביר גליס, "אבל מותר לבקש שבזכות הצדיק ששוכב פה, תציל אותנו". הוא מחדד ומוסיף ש"לאורך כל ההיסטוריה יצאו הרבנים בקריאות, בכתבים והודעות שחשוב מאוד להתפלל בקברי צדיקים אבל אנא לא לבקש מהמתים שום דבר, אלא רק מבורא עולם - ואפשר להסתייע מכוח הזכות שיש לצדיק".

• בכתבה הבאה: על נישואין, קבורה - והיחס לזוגות חד מיניים, כפי שעלה מסקר ynet ומכון סמית