קדימה תקליקו, אידיוטים
הגילוי חסר הבושה של ערן ארדן, מנהל קמפיין האינטרנט של "קדימה" בבחירות האחרונות, כי הוא אחראי לזיוף ניסיונות פריצה לאתר הרשמי במטרה לזכות בידיעות עיתונאיות, אינה פוגעת רק בגאווה שלנו אלא בעיקר חושפת את אופן ההתנהלות המפוקפק מאחורי הקמפיין של מפלגת שלטון בישראל. "קדימה": הצעדים לא על דעת ראשי הקמפיין. נשקול צעדים נגד האחראים
שקרים, הונאת הציבור ויוהרה, זה השילוב הקטלני באמצעותו ניתן לנצח בקרב על התודעה של הצרכן המודרני, על פי הפרסומאי ערן ארדן, מנהל קמפיין האינטרנט של מפלגת "קדימה" בבחירות האחרונות.
מדובר על ידיעה שפורסמה כאן, על פריצה למאגר הנתונים של תומכי "קדימה" באתר האינטרנט של המפלגה, ובידיעה שפורסמה באתר NRG על ניסיון פריצה של האקרים איראניים לאתר המפלגה.
דברי ארדן
כך כותב ארדן: "במצב של מחסור בצוות ובתקציבים מוגדרים, אחד הכלים החזקים ליצור תנועה באתר שלך הוא לייצר 'ספין' תקשורתי אנונימי...באחד המקרים, לדוגמה, פירסמנו ידיעה המתארת את תקיפת האתר
על ידי האירנים, כאשר במקביל לפרסום הידיעה שתלנו קבצים עוינים באתר על מנת להשלים את התמונה.
"בהמשך הופצה ידיעה על פריצה למסד הנתונים של קדימה. הוגשו תלונות פומביות...נוצרה מראית עין של פעילות שוקקת מתחת לפני השטח. תכונה של רחשים ומזימות. דימוי של קדוש מעונה אף פעם לא הזיק".
"נכון, זה נשמע ילדותי וקנטרני, אבל חשוב להבין שכל ספין כזה מגדיל את כמות הגולשים במאות אחוזים. מאות אחוזים בעלות אפסית כמעט וכמעט ללא מאמץ לוגיסטי. אלה חוקי המשחק, בין אם נאהב אותם ובין אם לאו".
חפש את האינטרס
השחתת אתרים (site defacement) היא מתקפה בסיסית ובלתי מתוחכמת, שאפשר להתייחס אליה כסוג של גרפיטי מקוון או האקטיביזם. במסגרת פעולה כזו התוקפים מחליפים לרוב את תכני הדף הרגילים בקללות עילגות ועיצוב מזעזע או מפנים לאחד מאתרי האינטרנט החביבים עליהם.
איך בודקים מי עומד מאחורי השחתת אתר? קל לבדוק אם דף השוכן בכתובת אינטרנט שונה באמצעות גלישה לאתר או בדיקה באתרים המתעדים פריצות, אך בדיקה כזו עדיין לא מספרת את הסיפור המלא. לרוב לא ניתן לשחזר את מה שאירע ולוודא כי הפורצים כביכול הם אמנם הפורצים בפועל.
סיבה אחת לכך היא כי החברות שאתריהן נפרצו אינן מעוניינות בפרסום השלילי ולא משתפות פעולה לצורך הדיווח העיתונאי. חשוב להבין כי לרוב, חברות אלה גם חוסמות כל ניסיון לשוחח עם מנהלי האבטחה של האתרים.
כדי להבטיח סיקור מהימן, אנו נוקטים במספר צעדים לפני הפרסום. ראשית, רוב הדיווחים על השחתות אתרים המתקבלים במערכת לא מתפרסמים, אם בגלל שמדובר באתרים שאין בהם עניין לציבור או שתכניי האתר הפרוץ נראים לא אמינים או טיפוסיים להשחתות אתרים. נוסף על כך, לא נדווח על השחתת אתר מבלי שיהיה בידינו תיעוד של ההשחתה וננסה לפחות לקבל את תגובת בעלי האתר.
אך השיטה הכי בטוחה לבדיקת מהימנות של ידיעה מסוימת (לא רק לגבי השחתות אתרים) היא "לחפש את האינטרס". מיקרוסופט, למשל, לעולם לא תביים פריצה לאתר שלה על מנת ליהנות מתעבורה נוספת של גולשים, הן בגלל שהיא לא זקוקה לעזרה וגם מפני שמהלך כזה יפגע קשות באמינותה, אם יתגלה.
גם גופים ידועים פחות לא יעזו לנקוט בשיטות מפוקפקות אם הם מעוניינים לשמור על תדמית מהוגנת. הנחת הייסוד שלנו הייתה כי "קדימה", מפלגת שלטון לעתיד ובפועל, לא תעז לנקוט בצעד כה שפל, על רקע מסע בחירות שעמד בסימן מיאוס מהשחיתות.
התנהלות מפוקפקת
למרבה האירוניה, אנשי האתר הציניים לא היססו לשתול תמונות ותכנים, של הפריצה, כביכול, במקום תמונתו של מייסד התנועה, אריאל שרון, שנפל לתרדמת.נכון, רתחנו מזעם כשלמדנו כי נפלנו בפח של קדימה, אך מה שנחשף במקרה הזה מרחיק לכת
הרבה יותר מהגאווה הפגועה שלנו ונוגע באופן ההתנהלות הבעייתי של מפלגת שלטון בישראל.
הספינולוגים של "קדימה" הונו לא רק אותנו אלא גם את הבוחרים, והמחישו שאין לה כל בעיה להתייחס אליהם כאל אידיוטים, העיקר שיקליקו.
חבל שארדן לא יישם את העצות
ארדן מסביר בספר כי האינטרנט יצר עולם אינטראקטיבי, בו התקשורת מתנהלת בצורה דו-סטרית. העובדה כי הוא מתוודה על התנהלות מפוקפקת ביוהרה ובחוסר בושה המאפיינת חלק מהפרסומאים, תוך חוסר הבחנה בין "ספין" ל"שקר", רק מוכיחה כי הוא לא ראוי ללמד אותנו שום דבר על האינטרנט.האינטרנט היא רשת שכוחה בקצותיה – אנחנו הצרכנים – וקצוות אלה מתחזקים כל הזמן. בעידן של שקיפות מוחלטת, כל שקר עלול להתגלות לצוץ על פני השטח לבסוף. בהקשר אחר כותב ארדן בספר: "לכל בעל מקצוע בתחום התקשורת ברור ששום הונאה, גניבת דעת או ידיעה שקרית ולא מבוססת לא יכולות להחזיק זמן רב. אין להן תוחלת ולכן אין להן תכלית לטווח ארוך". כמה חבל שארדן לא יכול היה ליישם בעצמו את העצות הטובות האלה.
