"אני לא יכול לדבר, אני ב-Open Space"

שיטת ה"חלל הפתוח" או בשמה הלועזי והמוכר OPEN SPACE הפכה בשלושת העשורים האחרונים לסביבת העבודה הרווחת בחברות עתירות עובדים דוגמת חברות היי-טק, מוקדי מכירות ושירות, סניפי בנק, מערכות עיתונים ועוד.   

הישיבה באולם רחב ידיים המחולק לתאים תאים באמצעות מחיצות דקות ונמוכות היא הנפוצה ביותר בתרבות הניהול של המרחב המשרדי. "שיטת הקוביות" או ה"אשקובית" שאובה, כמו אלמנטים רבים אחרים, מתרבות הניהול האמריקנית. השיטה, שהומצאה בראשית שנות השבעים על ידי רוברט פרופסט, השתלטה כליל על חלוקת החלל המשרדי עד שאפילו פרופסט עצמו כינה אותה "טירוף מונוליטי" בטרם הלך לעולמו בשנת 2000 (ראה מסגרת).   

יודעים הכל על השכנים

השיטה חסכונית בתקציב ומרחב, אולם היא מצמצמת את פרטיותו של העובד כמעט לחלוטין. כאשר רק לוח דק ונמוך מפריד בין עינו הפקוחה ואוזניו הכרויות של הבוס - מי יעז לעסוק בענייניו הפרטיים?. השיטה אינה מותירה מרחב גדול לסטייה מהעבודה, והגלישה באתרים "לא רלוונטיים" הופכת למשימה מורכבת. גם שיחות המסדרון נדחקות לרשת הדואר האלקטרוני הפנימי או למפגש ליד מכונת הקפה.

אבי, עובד באחת מחברות ההיי-טק הגדולות, מספר: "אני מכיר את כל החיים הפרטיים של כל מי שיושב מסביבי, מי נכנסה להיריון, מי רבה עם בעלה, ומי צריך לתקן את האוטו במוסך. אני יכול לומר מניסיוני ששיטת הישיבה ב'אופן ספייס' לא מאפשרת פרטיות לעובד ואינה מתאימה במיוחד לתרבות הישראלית - הרעשנות והקולניות, מקשה מאד על העבודה. העובד הישראלי לא ממש מתחשב בסביבה בכל הקשור להפרעות רעש.

"לעומת זאת, כאשר עבדתי על פרויקטים בסביבת עבודה דומה בארה"ב ובהונגריה, הדברים נראו אחרת  - ההתנהלות שקטה בהרבה ואפשר לעבוד, כי התרבות המקומית מאפשרת לעבוד בשיטה כזאת. זה דבר שהיו צריכים לקחת בחשבון".

מחלל גדול לחדרים משותפים

ואכן, בשנים האחרונות החלה מתערערת התפיסה של חלוקת המרחב המשרדי ל"קוביות"

וחברות רבות מגלות כי ה"אופן ספייס" במתכונתו ה"קלאסית" אינו נותן מענה לכל סוגי הפעילות. מסקר שערכה לאחרונה חברת ניהול הנכסים "מיקדן" עולה, כי 84% מקרב שוכרי המשרדים מעדיפים לבצע שינויים במשרדים שהם שוכרים בטרם כניסתם, כאשר השינוי השכיח ביותר הוא ביצוע חלוקה פנימית מחודשת.

לדברי מנכ"ל מיקדן, יוסי קנטי, חלה ירידה משמעותית בדרישה לחלל פתוח במשרדים ועלייה בחלוקה לחדרי עבודה משותפים למספר עובדים. לדבריו, החשיבה הישנה, שהתמקדה ביחסי הברוטו-נטו של שטחי המשרד, מפנה את מקומה לתפיסה ששמה דגש חזק יותר על צרכיו של העובד ופחות על המטראז'. 

שיטת האופן ספייס - הפרעות רעש קשות

לחברת רד-בינת נכסים 300 אלף מ"ר של שטחי משרדים ברמת החי"ל בתל אביב ובירושלים, רובם של השטחים מושכר לחברות היי-טק. "ה'אופן ספייס' לא חלף מן העולם, הוא פשוט משנה צורה", אומרת אורין מור, מנהלת הנכסים והשיווק של החברה. "לא מדובר באותו חלל אינסופי המחולק לתאים כפי שהכרנו עד כה - שיטת החלל הפתוח עברה לתוך חדרים גדולים.    

"צוותי הפיתוח בחברות השונות נדרשים לסינרגיה ביניהם ולכן יושבים יחד באותו חדר בקבוצות של 8-4 אנשי צוות, כאשר החלל האישי לעובד נע בין 4 ל-8 מ"ר. בדרך כלל נמצא בסמוך לחדר העבודה גם חדר ישיבות קטן לטובת ישיבות צוות", מציינת מור. 

"ה'אופן ספייס' לא הוכיח את עצמו"

"ה'אופן ספייס' לא הוכיח את עצמו, בעיקר בשל בעיות אקוסטיקה", מסבירה אדריכלית הפנים אריאלה שניאור, העוסקת בתכנון ועיצוב משרדים. "כל נושא הטלפוניה בחלל, בייחוד השיחה בספיקר, יוצרים רעש סביבתי שלא מתאים לכל סוגי העבודה.

"עם זאת, ה'אופן ספייס' עדיין רלוונטי למקצועות מסוימים והוא דורש חשיבה אקוסטית מוקפדת. כך למשל מוקדי שירות רבים עדיין עובדים בשיטה הזו, אבל שים לב שמוקדנים מבודדים עצמם מהרעש - הם יושבים עם אוזניות ופומית דיבור שגם מבודדת אותם מהרעש וגם מייצרת פחות רעש.

"גם בסניפי בנק עדיין משתמשים בשיטה זו, כאשר ההפרדה בין עמדה לעמדה היא באמצעות מה שמוגדר כ'אופן ספייס' גבוה - בו המחיצות הן בגובה 1.80-1.60 מ', מה שמנתב את גלי הקול כלפי מעלה ובכך ממזער את הפרעות הרעש", אומרת שניאור.     

האלטרנטיבות: מקירות ניידים ועד קירות זכוכית  

"ה'אופן ספייס' החל לפנות את מקומו כבר לפני 7-6 שנים", טוען עמי דרך, ראש החוג לעיצוב תעשייתי בבצלאל. "ה'אופן ספייס' נולד מתפיסה ניהולית ויש לו היבטים גם כלכליים וגם חברתיים. מה שקרה הוא שסביבת העבודה בעולם השתנתה ואז ה'אופן ספייס' כפי שאנו מכירים החל לפנות את מקומו לשיטת אחרות מודרניות יותר לעיצוב החלל המשרדי".

הקירות, שגובהם מגיע כמעט עד התקרה, ניתנים להזזה וחיבור בכל נקודה בתקרה באמצעות מחבר מיוחד ותשתית מתאימה על התקרה. למעשה מדובר בקיר שלם הניתן להזזה.

עוברים לזכוכית - קשר עין עם כולם ללא הפרעות רעש

בנוסף קיימת שיטה נוספת, שהיא פועל יוצא של טכנולוגיית המחשבים האל-חוטית. "כיום, כאשר פונקציות התקשורת והמחשבים היא אל-חוטית", מסביר דרך, "קיימת שיטה של פינת עבודה על גלגלים. מדובר בשולחן עבודה עם תושבת למחשב נישא. העובד מגיע למשרד ומושך את פינת העבודה שלו למקום הרצוי ומתיישב על עמדה שכולה אל-חוטית".

האדריכלית שניאור סבורה לעומת זרת כי שיטת העמדה האל-חוטית אינה אפקטיבית בשל ריבוי התדרים בחלל, דבר שיכול להוות בעיה. מעבר לכך, היא טוענת כי השיטה פרוצה לגניבת אינפורמציה. "על משרדים המחוייבים לחסיון לקוחותיה חל איסור מוחלט להתשמש בשיטה כזו", טוענת שניאור. 

ומה בכל זאת נראה במרחב המשרדי? מלבד מעבר מה'אופן ספייס' לתוך חדרי צוות בסביבת ההיי-טק, פונים לא מעט משרדים לאופציית הזכוכית. "הטרנד היום במשרדים, בין היתר מטעמי חיסכון במקום, הוא החלוקה באמצעות קירות זכוכית. מדובר בחסכון של כ-8 ס"מ לכל דופן", מציינת שניאור.

גם הפרדת הזכוכית מגיעה בצורות שונות - בחלק מהמשרדים נמצא 4 קירות זכוכית דמוי אקווריום. משרדים אחרים בנויים כשורה של נישות מוגבהות מעט, כאשר קיר החזית עשוי זכוכית ומאפשר מבט לחלל הציבורי. "מדובר בטרנד של מינימליזם, לרוב ברמה גבוהה ומוקפדת, כאשר קירות הזכוכית מאפשרים פרטיות מבחינת שיחה, אך עם זאת יש קשר עין עם כל הסובבים", מסבירה שניאור.