אצלו הכל בסדר, בין החיתולים
בועז שרעבי אוטוטו מוציא אלבום חדש, מרביץ קצת תורה בתזמורת צה"ל והכי חשוב, מנשק ומחבק את הבן שחיכה לו כל כך הרבה שנים ומקווה שיהיה בריא מספיק כדי לגדל אותו. ראיון עם האיש שמאחורי הצחוק, כולל פתרון לסוגיה המרתקת: מה זה אשה שהיא "שה-שה-שה"?
"השיר הבא - כשאת נוגעת בי, שיר אקטואלי" (בועז שרעבי מבדר קצת את החיילים בתזמורת צה"ל במהלך החזרות)
לפני 25 שנים בועז שרעבי, אז בן 34, לקח לגן את עמית צח, הבן של המפיק שלו שלמה צח, שהיה אז בן שנתיים. "הקטן מוזיקלי לאללה", הרביץ שרעבי אינטואיטיבית, "אני אעשה איתו תקליט כשיהיה גדול". עמית עכשיו גדול, והוא ושרעבי אוטוטו מסיימים לעבוד על האלבום הבא של אחד הזמרים האהובים ביותר בארץ, שייצא בינואר הקרוב. "עבדנו מעכשיו לעכשיו", מפרט שרעבי. "כותבים את המנגינה והמילים באותו היום. שיר הפתיחה של התקליט - מילים ומנגינה זה שנינו, ושאר השירים הוא תפס טראנס, נתתי לו בעיטה ואמרתי לו 'תמשיך'. כל הטקסטים שלו ואת המנגינות כתבנו יחד".
מה יהיה שונה באלבום הזה מהקודמים?
"הוא שונה בגלל המיזוג של עמית ושלי, ואת הנשמה של בועז בשירה אפשר לשמוע, סליחה על העדות הגסה, אבל אני חושב שזה נכון כי אני מרגיש את הבטן כשאני שר".
בועז: "לך תביא ערק וארגז בירה"
עמי: "אתם צוחקים אבל הוא מתכוון ברצינות"
שש שנים עברו מאז יצא עם חומר מוזיקלי חדש. שש שנים במהלכן הספיק
להינשא לפנינה ולהביא לעולם את הילד שחיכה לו שנים, עדי שראל. היום (ג') הוא מתארח בפסטיבל היין בראשון לציון, בהופעה במהלכה ישיר בליווי תזמורת צה"ל 12 שירים מהרפרוטאר שלו, כולל "לתת", "תני לי יד", "כשאת נוגעת בי" ו"כשתבוא", להיטים אחד אחד.
שרעבי הגיע לחזרה בודדת עם התזמורת הצבאית, כשברקע הוא כבר מתכנן את המיקסים לאלבום. כשהוא נכנס לאולם החזרות הם מוחאים לו כפיים. כשהוא מפסיק אותם כדי להעיר הערות הם נענים לכריזמה השרעבית שאי אפשר לעמוד בפניה. כשהוא מתחיל לשיר, אני פתאום תופסת את משמעות הנס. המפגש המקצועי בין 40 שנות הניסיון של שרעבי והחיילים שמריחים כמו רוח נעורים מנפיק שיתוף פעולה מוצלח קצת פחות.
"אני אלך אתך, איך אומרים, לפנים משורת הדין", הוא אומר. "אני עם התזמורת שלי, שהם חמישה כלים, נשמע הרבה יותר טוב, אין מה לעשות. הם עוד צעירים, הרכב כזה דורש אחריות ברמה מקצועית – לא רק כשרון, אלא ניסיון במוזיקה, וזה מה שקובע. יהיה לי קצת קשה אבל אני תורם את גופי למדע, איך שאומרים".
וזה עושה לך משהו לשבת מול חבורה של אנשים מאוד צעירים?
"אני נותן להם להרגיש איתי הכי נוח בעולם, אני מתיישר איתם. לא באתי עם פייפ בכיס ואפודה ופפיון. את רואה, ג'ינס טריקו, אני מתלבש יפה רק להופעות".
זה לא פחות מנס קטן בכל פעם ששרעבי נותן את הקטע שלו. הקסם והחום רק משתבחים ושש השנים שעברו מאז האלבום המקורי האחרון שלו, "כשאת נוגעת בי", מרגישות פתאום כמו המון זמן. "לקחתי פסק זמן" מסביר שרעבי את שש השנים האלה. "התחתנתי, ויש לי עכשיו את הילד שלי, שזה דבר ש... אין-אין-אין הסבר לאהבה שלי אליו. וכגודל האהבה גודל החרדה. אני חרד לו נורא, וזה גם בא לי בגיל יחסית מאוחר, בדרך כלל גבר מתחתן בין גיל 25 ל-30, אני בגיל 57 הייתי אבא בפעם הראשונה".
וזה כמו שחלמת שזה יהיה? (את קטע הראיון הזה ניתן לשמוע בסאונד כאן)
"אני חושב שכן. הוא פשוט מזכיר לי את עצמי קצת, הוא שובב גדול מאוד. כמה היום לחודש? עוד שבוע הוא בן שנה ו-11 חודש. הוא נותן לי כל כך הרבה אהבה, זה לא יאומן. חסרות לי המון שעות שינה, לפעמים מחמש בבוקר עד חצות אני על הרגליים, אבל יש לי המון אנרגיה".
אתה קם אליו בלילה?
"בטח, אני קם לראות אם הוא נושם, אם הכל בסדר, אם הוא צועק "hum hum" וזה, אני אוכל אותו, מנשק אותו".
אתה אמא פולניה כזה.
"אני סעידה, אמא תימניה".
ואתה מרגיש שהאבהות הזיזה אותך מהמוזיקה?
"לא, בכלל לא, דווקא יש לי השראה טובה בגלל הילד בלחנים האחרונים. אני פשוט נטשתי הרבה תחומים בגלל – לא בגלל, בזכות - הילד. למשל, כשהייתי רווק הייתי בליין. היום ממאה אחוז ירד ל-20 אחוז, לפעמים אני אוהב את הכיף לשבת עם החבר'ה לשתות קצת בירה, בדיחות. אני מתקרב לגיל 60 אז יש אנשים שאני מכיר 40-50 שנה. אלה החבר'ה שאני אוהב לחגוג איתם, לשבת, קצת בירות, קצת מאזטים, להתבדח. אז זה גם ירד כי התשומת לב הולכת לילד".
סדר העדיפויות משתנה.
"אני דחפתי את עצמי אחורה עכשיו, אבל אני דוחף את עצמי קדימה מפן אחר. שומר על עצמי יותר כדי לשמור אותו ולדאוג לו, הוא עכשיו מקום ראשון בחיים".
קורה שאומרים לך 'בוא נצא' ואתה מעדיף להישאר בבית עם הילד?
"כל הזמן. אתמול היתה לי הופעה, הוא (עמי, המנהל האישי) יודע שאני אחרי הופעה פעם הייתי מבלה עד השעות הקטנות של הלילה. אתמול נשארתי חצי שעה (עמי: "אשתי שאלה אותי איך הגעתי כל כך מוקדם הביתה"). את מבינה? ישבתי חצי שעה בשביל הג'וק הזה, כוס בירה אחת, עליתי על האוטו, נסעתי הביתה. הוא חיכה לי, 'אבא אבא אבא', כמה שקפצתי עליו, אכלתי אותו, נישקתי אותו, איזה כיף זה. בבוקר בחמש הוא העיר אותי, הביא לי ראסיה. מת עליו".
מה עוד הילד מוציא ממך?
"תראי, המחשבות הולכות לכיוון אחר. פעם הייתי חושב מפה לפה, עכשיו אני חושב מפה לשם, על העתיד שלו. ברוך השם אני איש חזק. יש בי שני בועזים. אני לא סכיזופרני, אני מזל תאומים, אבל יש את בועז החזק מאוד ויש את בועז הרגיש מאוד. השאלה היא מה הבאלאנס. כי מאז שנולד לי ילד רמת הרגישות שלי קפצה למעלה, ויש לי קצת דמעות בעיניים מדי פעם כשאני דואג לו. הפכתי להיות רגיש קצת. לא שאני בכיין, אבל הגברים בוכים בלילה, זה נכון".
מתי זה קשה במיוחד?
"כשאני לא רואה אותו מספר ימים אני משתגע. איפה הנשמה שלי? אני גוף בלי נשמה. היו ימים שלא ראיתי אותו כמה ימים ודמעתי. כשאני לא רואה אותו אני משתגע. הלכנו לבדוק מכשירי הקלטה ואולפנים בלונדון לפני כמה חודשים, ארבעה ימים בחוץ - נהייתי חולה. כשהוא היה בן חצי שנה הופעתי בפריז, חמישה ימים נעדרתי. אומרים לי 'אתה בפריז, קורע את הברים והמסעדות', אני אומר איפה, אני הולך לחדר במלון ומסתכל בתמונות של הילד".
אז אתה קשור אליו אפילו יותר ממה שחשבת שתהיה.
"לא תיארתי לעצמי, לא הייתי מודע. הייתי מודע שכשיהיה לי ילד אני אחבק ואנשק אותו, וכשהוא ירצה גלידה אני אקנה לו גלידה, וכשהוא ירצה בלון אני אקנה לו בלון ונעליים ומכנסיים וכל מה שצריך ולא אחסוך ממנו כלום. אבל ככה? אני נהנה כשהוא עושה קקי, מחליף לו טיטולים, רוחץ אותו, נכנס איתו לאמבטיה ואנחנו משפריצים מים אחד על השני. אין כיף יותר גדול מזה, זה החשיש הכי טעים בעולם".
"תהיה קצת רומנטי,רואים שאתה בתול" (בועז מכוון מקצועית את אחד הנגנים בתזמורת)
זה לא סוד ששרעבי חיכה הרבה זמן לילד. הוא התבטא בלא מעט ראיונות והתוודה על תשוקתו לדור המשך. שרעבי התחתן ביום האהבה עם הזמרת האילתית, פנינה צדוק, בת ה-30. בטקס הנישואים שלו היתה אשתו בחודש השישי להריונה והוא עצמו מאושר עד הגג. היום, שנתיים מאוחר יותר, שרעבי מתמודד עם קשיים ועם תקשורת רעבתנית.
"פעם הייתי יותר אגרסיבי בקטעים האלה, כי אני טיפוס אמוציונאלי. היום אני משתין עליהם, צוחק עליהם. אני, ברוך השם, בחור מוכשר, תלכי איתי ברחוב, תראי איזו אהדה יש לבועז. אני מודה לקדוש ברוך הוא על כך, אז מה אכפת לי מה שפלצן אחד כותב? אני לא אומר שימותו הקנאים, אני אומר שיחיו הקנאים ויסבלו. וכל פעם הם אומרים 'הנה הנה' ואני צץ להם בפינה לא צפויה, כמו בסרטים מצויירים, כמו טום וג'רי".
נכנסים גם ליחסים בינך לבין אשתך.
"אני לא רוצה לדבר על היחסים שלי עם האשה מסיבה פשוטה: אני אומר – גשם בעתו. יהיה טוב – יהיה טוב. לא יהיה טוב אז כולם ידעו".
אתה יכול להצביע על משהו שמשתנה במערכת יחסים בין בני זוג אחרי שמגיע ילד?
"אני חושב קודם כל, יש נשים שאחרי לידה משתנות. לטובה הן לא משתנות, כי אם הן בריאות הן נשארות אותו הדבר. יש נשים שמשתנה להם המצב רוח, וזה קצת מכער ומעקר את הבית. אני לא רוצה לפגוע בכבודה, אני מכבד אותה, היא אמא של הבן שלי. גם אם לא יהיה טוב אני תמיד אתמוך ואתן את כל התמיכה והעזרה האפשרית.
"אבל יש פה עוד הבדל קטן – שהוא גדול, שזה הפער בשנים. על זה לא חשבנו כי את יודעת, קופצים למים בלי לדעת אם יש סלעים או אין. ואני שייך לדור קצת יותר מיושן, במרכאות, כי אני לא כל כך אולד פאשן, אבל בואי נאמר שיש בי מעט יותר שוביניזם מהדור של היום. אבל גם יחסית לדור של היום אני מודרני. אני רוחץ כלים ועושה נקיון, אין לי בעיה. אז מה אני רוצה? את הארוחת צהריים ככה שתהיה מוכנה. ויש לה דרישות, ויש לה חברות שהיא רוצה ללכת איתן, ואני מבין אותה.
אז אני אומר, יהיה טוב – יהיה טוב, לא יהיה טוב - יהיה טוב גם כשלא יהיה טוב. אגב, היא גם אשה מאוד מוכשרת. היא זמרת מוכשרת, היא כותבת יפה והיא מאוד מוזיקלית וכנראה שיש גם קטע שכשיש שני קרייריסטים בבית זאת סיבה להרס.
"אני התכוונתי לקדם אותה אבל לא היה לי מספיק פידבק, אז העדפתי לחכות לראות לאן זה יוביל. בינתיים אני מעדיף לא לרכל על העניין, באמת כל כוונותיי טובות. אני מברך אותה על זה שהיא הביאה לי ילד".
לפני כמה שבועות אמרת בראיון ש"יש אשה שהיא אשה, ויש אשה שהיא שה-שה-שה". למה התכוונת?
"תחשבי לבד מה זה אומר".
לא הבנתי מה זה שה-שה-שה.
"זה היבט של המון דברים. או שהיא אשה או ש'שה-שה', שעדיף לא לדבר, שהיא רוקדת צ'ה צ'ה עם רגליים עקומות".
