פרסום סמוי בבלוגים: טוב או רע?

ביום שני קיבלו מספר בלוגריות מובילות, לרבות הח"מ, פניה מחברת "twisted" המציעה להן מוצרי קוסמטיקה בשווי אלף שקלים במתנה בתמורה לכך שיכתבו על המוצרים בבלוגיהן. את נוסח המכתב תוכלו למצוא בבלוג שלי ולהתרשם.

במכתב הודגשה עמדת החברה הרואה בבלוגר עיתונאי לכל דבר ואף כונינו "עיתונות העתיד". לי באופן אישי היה ברור לי שאני מסרבת בגלל שמטרת הבלוג שלי היא אקדמית. בלוגריות אחרות העידו על התלבטות רצינית ואף על נכונות להיות מתוגמלות באופן הזה. ראו לדוגמה את נימוקיה של העיתונאית והבלוגרית אריאלה רביב.  

קשה לי לנסח את עמדתי כלפי תופעת המסחור של הבלוגים באופן הזה. מעמד הבלוגרים כעיתונאים הוא נושא שנוי במחלוקת. בית המשפט האמריקני התלבט האם לאפשר לבלוגר חיסיון מקורות, ואנשים כמו יובל דרור כותבים ומרצים השכם וערב מדוע אין קשר בין בלוגר לעיתונאי.

גם אני דיברתי לא פעם על כך שיש בלוגרים שבוחרים לעשות בבלוגם עבודה עיתונאית אבל אין זה משקף כלל את תמונת עולם הבלוגים ומשקפי העיתונות הן משקפיים צרות ומגבילות מדי לתפוס את כל מערכות החיים המתנהלות בבלוגים.  

לראשונה יש הכרה

והנה לראשונה יש לנו עדות להכרה במעמד הבלוגר כעיתונאי דווקא מהכיוון של המפרסמים. אבל מה יקרה לבלוגר שבקושי קנה את מעמדו בשולי העיתונות, ומיד הוא מתוודע לאחת הנורמות היותר שנויות במחלוקת, היח"צ שעל גבול הפרסום הסמוי וטובות ההנאה?

מה יקרה לז'אנר הבלוג שבקושי קונה את מעמדו בקרב הציבור, שלאנשים עוד לא ברור מהי בשורתו, וכבר כעת תופשט ממנו מידת הניקיון והאותנטיות של הכתיבה מהלב של השכן ממול, שהיוותה את מוקד המשיכה המרכזי של הז'אנר? 

המפרסמים מצאו להם טרף קל, זירה שזוכה לרייטינג ושיש בה מנהיגי דעה וכתיבה אותנטית שלעיתים נוגעת בחדשנות העיתונאית, אך אין לה כל מחויבות אתית או מקצועית שהיא. זה נחמד ומחניף לבוא לבלוגרית פופולרית בת 19 ולגרום לה להרגיש כמנהיגת דעה ועיתונאית העתיד, ואין שום סיבה שבלוגרית תסרב להצעה כזו, גם ובמיוחד אם היא כותבת סתם בלוג נחמד על חייה.

למה לא, בעצם?

אי ההבנה הזו של המפרסמים שממהרים לפנות לבלוגר כעיתונאי עשויה להסתבר כיותר מזל משכל. כי הבלוגרית אולי לא עיתונאית אבל היא כן מנהיגת דעה, ואנשים מושפעים מאד מחברים, מעצות מפה לאוזן ומביקורות שכתבו אנשים אחרים, אנשים כמוהם. 

בנוסף, יש בזה משהו שוויוני ואף חתרני לצ'פר לא רק את עיתונאי הצרכנות, אלא גם אנשים מהישוב כדי שיספרו לחבריהם. למה לא בעצם? למה שרק יאיר לפיד יזכה לסיבוב הכרות עם המרצדס החדשה תמורת כתיבה על כך בטורו? המותגים כבר נמצאים בשיחות של בני הנוער ומוזרקים לדמם הישר מהתקשורת, אז למה שלא יקבלו את הכסף באופן ישיר?  

לדעתי בדיוק פה קבור הכלב: מוסדות התקשורת עובדים קשה כדי להגביל פרסום ולאזן אותו עם נורמות אתיות מתוך תחושה שיש להם בלעדיות על ערוצי התקשורת. המעבר של הפרסום לערוצי התקשורת הבינאישית (ובלוגים הם הרבה יותר תקשורת בינאישית מאשר כל דבר אחר לטעמי) ולמרחבים שבהם איש הישר בעיניו יעשה, הם בראש ובראשונה איום כלכלי על מוסדות התקשורת.

אנשים רבים הורידו מסך בפני פרסום וחשדנים מאד כלפי האינטרסים של כל דבר שמופיע בתקשורת אך מושפעים מאד מדעות והמלצות של חברים ושל אנשים מהישוב. הצרכנות גם ככה נטועה עמוק בחיינו אז לפחות שנתוגמל מזה ישירות. מישהו צריך להלחם את המלחמה הזו. זה לא הבלוגרים שלא מפריע להם לקבל שמפו חינם. זה ארגוני התקשורת שמעמדם המתווך נשחק. 

מאז שפירסמתי את שם החברה והצעתה בבלוגי, פנו לחברה מאות בלוגריות בבקשה לקבל מוצרים חינם תמורת כתיבה. המנכ"ל, אלון מוליאן, נשמע מרוצה. ופתאום אם כל הבלוגריות בארץ יחפפו באותו שמפו, זה יועיל למישהו?

מרושתים: לבלוג המלא