שתף קטע נבחר
 

מה לבג"ץ וללבנון?

שוב מתערבים השופטים בסמכויות הממשלה, בהנחה שמעמדם הציבורי חשוב ונקי יותר מזה של הנבחרים

ועדת הבדיקה הממשלתית בראשותו של ד"ר אליהו וינוגרד, איש הגון לכל הדעות, בוודאי לא תגלה צפונות ונצורות, גם אם תנבור בכל פחי האשפה של מערכות השלטון מעתה ועד לסוף האלף השלישי. הכשלים ידועים, גם הסיבות ידועות. כל מי שעיניים לו בראשו בוודאי מבין שמי שהתעסק בגירוש יהודים מבתיהם בקיץ 2005, לא יכול היה להכין את הצבא או את העורף למה שקרה בקיץ 2006. לא אולמרט ולא פרץ אשמים בכך שהימ"חים היו ריקים (ואת האדם שאולי כן חייב לנו הסברים, למרבה הצער, שום ועדה לא תוכל לשאול דבר או להוציא לו מכתב אזהרה). אז למה בכל זאת החליט בית-המשפט העליון להורות לממשלה, הלוא היא הרשות המבצעת הנבחרת, להסביר - ועוד בתוך חמישה ימים - את מידת התקינות בהליך מינויה של ועדת וינוגרד, תוך שהשופטים מטילים דופי לכאורה בזהות חבריה?

 

הדברים הם, כנראה, לא לגמרי מסובכים. בבית-המשפט העליון לא רוצים להרפות מן השליטה החוקתית בכל מערכות חיינו, שאותה

בנה במו-ידיו הנשיא היוצא במשך הרבה שנים. שופטיו החליטו, ללא ספק, להראות לכל מי שקיווה שהשפיות תשוב ותשלוט במקומותינו, כי המציאות המשפטית לא עומדת להשתנות. כלומר, שההתערבות הבלתי נסבלת, אליבא דכל מי שההליך הדמוקרטי יקר לליבו, בהכרעות של מערכות השלטון הנבחרות, לא תיפסק. מבחינתם של שופטי בית-המשפט העליון, שום דבר לא השתנה. נקודת הכובד, כך קבעו למעשה בהחלטת הביניים בסוגיית הוועדה לחקר המלחמה, תישאר במקום שבו הם יושבים.

 

כל מה שנותר עתה לממשלה לעשות הוא לנסות ולהסביר, אם בכלל, מדוע ההחלטה שהתקבלה בעניין הוועדה המשפטית והרכבה האנושי איננה מושחתת על פניה, ולמה אלה שבהם היא בחרה יהיו לא פחות טובים מאלה שבהם תבחר נשיאת בית-המשפט העליון, אם חלילה יחליט בג"ץ לכפות על הממשלה ועדת חקירה ממלכתית.

 

הרי, ככלות הכל, כל ההבדל בין הוועדה הנוכחית לבין זו שאת חבריה תבחר דורית בייניש הוא בזהות הממנה. אז למה, בעצם, סבורים בבג"ץ שמעמדם הציבורי חשוב יותר, או נקי יותר, מזה של אלה שאך זה נבחרו בקלפי? כלום הדיונים בוועדה לבחירת שופטים הם כה מאלפים, או כה ממצים, או כה נקיים משיקולים זרים? כלום יש לנו, הבוחרים, ביטחון כלשהו כי בוועדה, שאת חבריה תבחר הנשיאה החדשה, לא יהיו חברים-של, או חברים-מטעם, או סתם לא-יוצלחים?

 

דומה שדי אם ייבחנו ההחלטות שהתקבלו בבית-המשפט העליון בשנים האחרונות בנושאים צבאיים-ביטחוניים, כדי להבין שחלק לא מבוטל מן האשם רובץ לפיתחו. לא מעט חיילים נפגעו משום שמפקדים חששו מפני עתירות לבג"ץ, אם חלילה יורו, למשל, להפציץ בית על יושביו לפני שהם שולחים פנימה את חייליהם. "סיכול ממוקד" בעת מלחמה, או חקירה אלימה של מי שחבריו נמצאים בדרך לבצע פיגוע-חטיפה, הם הכרח שאין לגנותו, גם אם את פסקי-הדין יקראו אחר-כך חבריהם של השופטים בחו"ל.

 

האמת היא שמשחקי הכוח של בית-המשפט העליון כבר נמאסו. הם רוצים למנות את חבריהם על כס המשפט. הם רוצים לשלוט במעשי החקיקה של הכנסת - והם רוצים לומר לנו שהכל שפיט, ושכל החוכמה מתרכזת אצלם. זה לא רק לא נכון - זה גם לא צודק. אז אולי, אם אומרים לממשלה כי חבריה עלולים להיות הם עצמם בגדר הנושאים העומדים לבדיקה - אפשר את אותו הדבר בדיוק לומר גם על אלה שיתמנו על-ידי הנשיאה החדשה.

 

ד"ר חיים משגב, עורך-דין ומרצה למשפט

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים