הציונות המעוותת של הרב הצבאי
הציבור החילוני צריך להתקומם על משנתו של הרב רונצקי; הרמטכ"ל צריך לפטר אותו על שהשמיע אותה במדים
ביום שישי האחרון מעל הרב הצבאי הנכנס, אבי רונצקי, בתפקידו. במסגרת ראיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות", התבטא הרב בשורה של נושאים פוליטיים שנויים במחלוקת. הרב הביע דעות פרובוקטיביות לגבי ההתנתקות ("יסודה בשבר רוחני"), הסכמי השלום ("רמייה עצמית") ועוד. כמו כן הכריז שאחת ממטרותיו העיקריות כרב צבאי תהיה למנוע התנתקות נוספת, על-ידי טיפול באותו "שבר רוחני". בכך, לא רק שהפר את הכללים לגבי התבטאויות פוליטיות במדים, אלא גם הבהיר שמשרתו הצבאית נועדה לשרת אידיאולוגיה פוליטית מובהקת.
רק לפני שבועות מספר הודח מצה"ל האלוף רון-טל, בגלל התבטאות פוליטית בראיון במהלך חופשת השחרור שלו. בהתאם לתקדים זה, ברור שעל הרמטכ"ל להדיח כעת את הרב רונצקי. לא ייתכן שמה שאסור לקצין לפני שחרור, יתקבל בשתיקה כאשר מדובר בהצהרת הכוונות של מי שנכנס זה עתה לתפקידו.
התבטאויות אלו אינן לגיטימיות ללא קשר לתוכנן, אלא משום שנאמרו על-ידי קצין במדים. ואולם, גם אופי העמדות צריך לטרוד את מנוחת הציבור. מסתבר שהרב הצבאי מפקפק בקיומה של ציונות חילונית. כמו רבני התנחלויות אחרים, הרב רונצקי מתייחס להתנחלויות כאל ערך עליון ויחיד, ומותיר בכך את רובה של החברה הישראלית מחוץ למעגל הערכים. רונצקי מביא את המגזר הקיבוצי כדוגמה לשבר הגדול שהוא מזהה בציונות החילונית, ומציע תוכנית מיסיונרית (אף שהוא מסתייג מהביטוי) לטיפול בשבר זה.
לנו נמאס מאותם רבנים שבאים לפסוק מהו או מיהו "ערכי": הרב הצבאי מצהיר כי קיבל על עצמו את התפקיד על מנת לאחות את השבר בין ציבור המתנחלים לצבא, שנוצר בעקבות ההתנתקות. חבל שהדרך בה בחר כדי לאחות קרע אחד, היא ליצור אחר במקומו. כאשר הוא תוקף את הקיבוצים, חוטא רונצקי קודם כל לעובדות: הקיבוצים עברו בשנים האחרונות תהליך מורכב של שיקום, במהלכו המציאו עצמם מחדש. השינויים הכלכליים והחברתיים בקיבוצים הובלו על-ידי דיון ערכי משמעותי על דמות הקיבוץ והשפעתו על החברה הישראלית.
בנושא אחרון זה נחשף אחד ההיבטים הבעייתיים ביותר בהשקפת עולמו של הרב הצבאי: תפישתו הצרה והמעוותת את הציונות. במהלך הראיון הוא מציין כי לא היה מודאג כשבתו בת ה-12 נלחמה בפינוי בנווה-דקלים; הוא היה מודאג יותר אם הייתה מסתובבת בפארק בהופעת רוק. נראה שבעיני הרב הצבאי, הציונות מצטמצמת להפגנת כוח צבאי ולהתיישבות; לתרבות ולמוזיקה אין כנראה כל ערך. כאשר החברה החילונית נלחמת, כפי שנלחמו גם בני הקיבוצים במלחמת לבנון השנייה, היא עושה זאת לא למען אלוהים, אלא למען שורה של ערכים מוצקים אחרים: מדינה דמוקרטית, סולידריות חברתית וזכויות אדם. אנו נלחמים כדי להגן על הקרובים לנו, כמו גם על הזכות לקרוא ספר של שבתאי או לשמוע את שלום חנוך בהופעה בפארק.
בדבריו חוטא רונצקי בחטא הקלאסי של אנשי צבא ואמונה דוגמתיים, ושוכח שהצבא אינו מטרה בפני עצמה. לצבא ההגנה לישראל אין קיום ללא החברה והתרבות הישראלית, עליהן הוא מגן. התנועה הקיבוצית גאה בבניה שנלחמו במלחמת לבנון השנייה וכואבת את 17 בניה שנהרגו במהלכה. יחד עם זאת, אנו מבינים גם שערכים אינם באים לידי ביטוי רק בשירות בצה"ל. לכן התנועה הקיבוצית מפעילה גם סמינרים למורים, להקת מחול איכותית והוצאת ספרים גדולה. גם אלו, כמו גם חיי התרבות התוססים בתל-אביב, שרונצקי מבטל כלאחר יד, מהווים פעולות ערכיות מן המעלה הראשונה. בסירובו להכיר באינספור הדרכים לתרום לחברה הישראלית, מביע הרב עמדות אנכרוניסטיות, שמוכיחות כי אין הוא מתאים לתפקיד ממלכתי כמו הרב הצבאי.
הכותב הוא מזכיר התנועה הקיבוצית
לפנייה לכתב/ת 
חלילה לא למופע רוק: אבי רונצקי
צילום: צביקה טישלר
מומלצים
