ראיון מתומן

הבנות על הבנים

את ארבע בנות "השמינייה" (לימור אטיאס, עדי הימלבלוי, דון לני-גבאי ושירה וילנסקי) מצאתי בסוף יום צילומים יגעות (מהתמונות בכתבה, אגב, נעדרות לני-גבאי ואטיאס. הראשונה נאלצה לצאת מהצילומים מוקדם בשל שמירה בצבא, ועל מה שקרה לשנייה אתם יכולים לקרוא בדף הבית), משתוקקות לשעות שינה וטובעות בכרומו צבעוני שלא תובע יותר מדי תאים ערניים. היתה לי תחושה שאנחנו הולכות לסיים את הראיון עם הלשון בחוץ, אבל מה שקרה אחר כך הוא שאני אמרתי את המילה "זוגיות", וכדור השלג הזה שנקרא שיחת בנות התגלגל מעצמו במורד החלקלק של הראיון. למחרת עשיתי את אותו דבר עם הבנים (אבי קורניק, ידידיה ויטל, מיכאל אלוני ודני לשמן). הם התיישבו, אני אמרתי "זוגיות" וחיכיתי כמה דקות אל תוך השתיקה, רק כדי להיזכר בזה שנשים הגיעו ממאדים וגברים מבלומפילד. או כמו שהגדיר את זה ויטל בייאוש מה, "אנחנו הרבה יותר כבדים מהבנות, אה?".

"כיף שיש בשביל מי לשים דיאודורנט". וילנסקי והימבלוי (צילום: אוהד רומנו)

הרעיון המקורי היה להרים טקסט יצרי על חיי הרווקות הפרועים של כוכבי הסדרה. בסופו של הרעיון הזה, כמו ברוב המקרים - חיכתה המציאות עם סיכה קטנה וניפצה (שוב) את האשליה שניפחנו מסביב לחיי הזוהר. חברי "השמינייה", כולם נעים בין גיל 20 ל-24, בעיקר קורעים את העכוז בצילומים ובלימודים, וחמישה מהם בכלל נמצאים בזוגיות ארוכה יחסית (אטיאס שלוש שנים, לשמן תשעה חודשים). מפה לשם יצאה שיחת "לאשה" קלאסית, שזה אומר שיחה מרתקת על רגשות. אל תיבהלו, לא התחלף לכם המגזין.

"זה טלוויזיה, ובטלוויזיה חייבים להתעסק ברגשות", אומר לשמן וצודק. כל אחת מהדמויות שהם מגלמים מעורבת באיזושהי מערכת רגשית עם בן המין השני. "השמינייה" הפכה למעין גיגית רגשית שכולם מתרחצים בה עם כולם. לפעמים הם מתרגזים על הדמות שלהם, לפעמים הם לוקחים אותה הביתה. הם אולי צעירים והעור שלהם קצת מתוח מכדי לדעת הרבה על זוגיות ויחסים, אבל כך נראים החיים מהמדף שעליהם הם מונחים כרגע.

ומשימת "שמינייה" קטנה בשבילכם: כמה ימים אחרי הראיון התפרסם שהימלבלוי והחבר שלה בשנה האחרונה, רודריגו גונזלס, סגרו את הבסטה. לא התאפקתי וישר חזרתי לטקסט לחפש רמזים. מצאתי אותם, ואם אצלי זה עבד, גם אתם יכולים.

אז ככה. בראשית היו אדם (אלוני) ונטשה (הימלבלוי). הם נפרדו. חוץ מהם היו גם רוני (לני-גבאי) וניני (ויטל), אבי הדרומי (קורניק) שהתאהב במיקה הצפונית (וילנסקי) ודורי (לשמן) שהיה מאוהב בסתר בנטשה. אחר כך הגיעה איה (הילי ילון, שלא משתתפת בכתבה), אדם התאהב בה אהבת אמת אבל היא נעלמה עם מטוס במדבר. בהמשך הגיעה ניצן (אטיאס). דורי התאהב בניצן אבל לה היה איזה קטע עם אדם. אבי ומיקה רבו אז מיקה התנשקה עם אדם, נטשה ואדם חזרו לשתי דקות ונפרדו שוב. תודו שאם הייתם מסריטים את החיים שלכם הם היו נראים פחות או יותר ככה.

קורה שאתן צריכות לשחק משהו ואתן אומרות לעצמכן "בחיים לא הייתי עושה את זה"?

הימלבלוי: "בטח. נטשה מתקשרת לאדם כל שנייה, 'תחזור אליי בבקשה, תחזור'. לפעמים כשגבר כותב את הסדרה הוא לא תמיד יכול להבין לליבה של אשה".

וילנסקי: "סורי גיורא" (חמיצר, יוצר הסדרה - ס.ש).

לני-גבאי: "אני חושבת שלא הייתי יוצאת עם טיפוס כמו ניני, שהוא נותן ורגיש ישר על ההתחלה. אני מאוד בקטע של ההארד קור".

הימלבלוי: "אני לא הייתי יוצאת עם דורי החנון. לא עם דני! עם דורי. הוא פשוט מאלה שצריכים ללכת לריאליטי האלה, 'טאץ' עליז לסטרייט שיעיז'. יש לו בעיית בחורות, הוא לא יודע לגשת אליהן, הוא לא יודע להתלבש והוא גם אוכל... יש בו משהו לא היגייני. טוב, ביי".

וילנסקי: "תמיד מגיע השלב הזה".

שמדברים על הפירורים של דורי?

וילנסקי: "לא, שעדי מדברת שטויות"

ומה ההבדל הכי מהותי בינך, לימור, לבין ניצן?

אטיאס: "היא הרבה יותר אימפולסיבית ממני, לא רואה ממטר. לפעמים אני מוצאת את עצמי תוקפת אנשים כמוה וזה מצב לא נעים. דני, החבר שלי, מסתכל מהצד מבסוט מהחיים, אבל אני נשארת עם התסכול והפאדיחה".

לני-גבאי: "מה שלקחתי מרוני זה שהיא אובר רגישה. לפעמים הייתי חוזרת הביתה ופתאום כל דבר קטן מזיז לי ואני נורא פגיעה, ואסף אומר לי 'מה יש לך שאת כל כך רגישה היום?', ואני אומרת 'לא יודעת, נו, היה לי יום קשה, הדמות שלי עוברת הרבה משברים וקשה לי עם זה'".

זאת עסקת החבילה שמקבלים כשיוצאים עם שחקנית, לא? זה ועיתונות פולנית.

אטיאס: "ראיתם את השער שעשו לי ב'ראש1'? ראיתם מה היה כתוב שם? 'מחכה להצעה'".

לני-גבאי: "נו, והוא קרא את זה והציע לך?".

אטיאס: "מאיפה הביאו את זה? יש לי חבר הרבה זמן, כל הזמן שואלים אם אנחנו מתחתנים אבל בינתיים טוב לנו ככה".

וילנסקי: "אנחנו קוראים לה נשואה חודש שלישי".

אטיאס: "הייתי בשוק. בכלל לא דיברתי על זה".

לני-גבאי: "מה דני אמר?".

אטיאס: "הוא מבסוט, מה זה מבסוט. הוא עושה לי 'מתחילה ללחוץ, אה?'. אין לי בעיה עם זה שידע אם כן, אין לי מה להסתיר".

וילנסקי: "הם כבר יודעים שהם יתחתנו, הם גרים יחד שלוש שנים".

אטיאס: "אבל זה לא אומר כלום. תפסיקו! מה קרה?".

את רוצה להתחתן?

אטיאס: "אני אשמח להתחתן".

הימלבלוי: "הופ! היא אמרה את זה".

אטיאס: "מה שכן, אני רוצה מלא ילדים, תכתבי".

הבנות מימין לשמאל: עדי הימלבלוי, שירה וילנסקי, דון לני גבאי ולימור אטיאס (צילום: סיון פרג')

אז אתם משחקים ב"השמינייה". אחלה. עכשיו לכו תתמודדו עם כל השאר, שזה אומר יציאות עם אנשים שמכירים אתכם מהטלוויזיה, או לפחות חושבים ככה, אמהות שמבקשות שתחתמו על הג'ינס של הילדה שלהן, עיתונאים שמחטטים לכם בחיים, לחוצים כבר לראות אתכם מתחת לחופה ועושים לכם בושות. וזה רק מה שעובר עליכם. מה עם בני הזוג שלכם? לא תמיד הם מבסוטים מהחשיפה. לא תמיד יש להם את האופציה לבחור. לפעמים הם הכירו בנאדם רגיל, ועם הזמן הסטטוס משתנה והפרצוף שלו פתאום מציץ מהטלוויזיה. סיטואציה לא פשוטה. "אני הייתי מפורסמת כשאני ואסף הכרנו, אבל הוא לא הכיר אותי ועד שלא סיפרתי לו הוא לא נכנס לעניינים", אומרת לני-גבאי, ומבהירה איך זה יכול להיות: "אל"ף כי הוא לא מהאזור...".

הימלבלוי: "ובי"ת כי הוא לא בן 12".

לני-גבאי: "זה היה נעים לי מאוד שהוא לא ידע, אבל מוזר. מה זה אתה לא יודע? אנחנו הדבר הכי לוהט עכשיו. זה מעליב".

וכשהוא הבין?

"זה לא הזיז לו. יותר מזה, הוא לא מתחבר לזה. הוא בא איתי לאירועים ונורא בורח ממצלמות. מבועת מזה, לא מבין מה רוצים. ובקטעים של הזוגיות שלי בסדרה זה קצת יותר קשה, כי קשה לו לקבל שאני מתנשקת עם מישהו אחר. 'מה זה את מתנשקת עם מישהו אחר? אני חבר שלך. את לא יכולה שלא להתנשק?'. זאת היתה השאלה הראשונה".

אפשר להבין אותו.

"לי זה לא היה מפריע. היה לי חבר, היינו יחד שנה ומשהו והוא שיחק בסרט שביימתי במגמת קולנוע בבית ספר, והיתה סצינה שאני כתבתי וצילמתי אותה, שהוא מתנשק ומתחרמן עד מוות עם החברה שלי. וכשביימתי ביקשתי שיעשו את זה יותר בלהט. כשצילמתי לא חשבתי אפילו לשנייה שהחבר שלי מתנשק עם מישהי אחרת. חשבתי על הדמות והייתי כל כך מרוכזת בעשייה. אבל זה רק אנשים שעובדים בתחום מבינים. כשאני מתנשקת עם ידידיה אני לא מתנשקת איתו מתוך אהבה. אין בנשיקה הזאת תשוקה".

והזוגיות של רוני עם ניני היא בריאה?

"מאוד בריאה ויציבה. לא פוזלים, לא בוגדים, וזאת הזוגיות אופטימלית לדעתי. בגידה זה משהו בלתי נסלח בעיניי ואי אפשר להמשיך אחריו, לא משנה מה".

עדי, את הכרת את רודריגו כשהוא היה מפורסם. ידעת מי הוא?

הימלבלוי: "הגזמת. לא היתה מישהי שלא ידעה מי הוא (שתיקה רועמת)".

איך את בתוך הזוגיות?

הימלבלוי: "שאלה קשה מדי".

את טיפוס שמתמסר? את עומדת על המשמר? את נטמעת?

"אני בנאדם מאוד זוגי. אבל כרגע אני במקום שבכל יום אני משתנה, אז התהליך הזה גורם לי להבין שאני חייבת גם את האני שלי לבד. עם או בלי חבר, חייבת לעבור את התהליך הזה עם עצמי, לבד. ובסופו של דבר לא משנה כמה זמן תהיו במערכת יחסים או כמה תכירו אחד את השני, יש מקומות שאף אחד לא יכול להגיע אליהם חוץ ממני עצמי. חשוב לפעמים לפנות לעצמך זמן עם עצמך, אז כמה שאני בנאדם זוגי אני חושבת שחשוב גם הלבד".

אטיאס: "אבל לא יותר מדי לבד. שעה-שעתיים ביום".

וילנסקי: "טוב, אם מדברים רק על זוגיות אז אני יכולה ללכת".

חכי, את חושבת שזה מקרה שלשלושתן יש חבר?

הימלבלוי: "אני חושבת שזה מקרה שלה אין חבר".

וילנסקי: "היה לי חבר רציני שגרתי איתו כשהגעתי ל'השמינייה', ונפרדנו".

ו"השמינייה" זירזה את הפרידה?

וילנסקי: "חשבתי על זה. היא לא הסיבה העיקרית, אבל אולי היא המריצה את הפרידה. תראי, זה שעות מטורפות. ובהתחלה הכל חדש וצריך המון תמיכה נפשית. זה כיף כשיש לך בשביל מי לשים דיאודורנט. בתקופה שהייתי לבד זה היה המבחן שלי, היה קשה לחזור הביתה לבד ואין למי לשלוח הודעת טקסט".

אטיאס: "אין לך למי להציק".

וילנסקי: "זה תמיד כיף לסיים את היום עם עוד מישהו...".

אטיאס: "אני אוהבת לסיים את היום בלהציק".

ועכשיו, כשאת פנויה את יוצאת עם בחורים יותר או פחות מלפני הסדרה?

וילנסקי: "בקושי יצאתי קודם עם בחורים ואני בקושי יוצאת עכשיו".

עדיף להיות רווקה מפורסמת?

וילנסקי: "זה לא משנה".

לני-גבאי: "תלוי באיזה רמה את מפורסמת. כמו נינט לא הייתי רוצה להיות".

וילנסקי: "יצאתי יום אחד עם מישהו שעשה עליי גוגל והתחיל להגיד לי את כל הדברים שהוא מצא עליי, כמעט הקאתי עליו".

היית רוצה לפגוש מישהו שלא מכיר אותך בכלל?

"בטח, אני אשמח".

איזה סוג של בנים אתן מחבבות?

אטיאס: "אני אוהבת אותם קטנים, לא גבוהים כאלה, גדולים וחסונים. אני אוהבת להרגיש שאני במיטה עם מישהו שהרגליים שלו לא ממשיכות עוד קילומטר, שאני ארגיש את הכפות רגליים שלו וגם אראה את הפנים שלו. כמו ג'וני".

אה?

"ג'וני, ג'וני דפ".

לני-גבאי: "אני אוהבת משהו מאוד גברי, מחוספס. לא בייבי פייס".

הימלבלוי: "עם הזמן אני שמה לב שבגבר לא חשוב היופי, הכריזמה והסקס אפיל".

לני-גבאי: "אני אוהבת להרגיש האשה הקטנה והמוגנת. אני עומדת על שלי ומה שצריך, אבל כאילו... אני אוהבת שהוא מחבק אותי ואני...".

וילנסקי: "לצערי יש גם כאלה שהם הומואים וזה הורס לי את הפנטזיה. ג'ורג' מייקל למשל".  

הבנים על הבנות

אצל הבנים, כפי שהבנתם, הסיפור קצת שונה. העליצות הנשית שבה דוסקסו היחסים עם המין השני התחלפה בכובד ראש ובדיסקרטיות. בכל זאת, כשבחורה אומרת למישהו "אני רוצה שנדבר על הזוגיות", זה מדליק אצלו במיידי נורה אדומה. ואולי צדקה בחורה אחרת שאמרה מאוחר יותר: "הם בני 22, מה בדיוק חשבת כששאלת אותם על זוגיות?".

ובכל זאת, ארבעתם אינטליגנטים וחריפים, ארבעתם נראים טוב וארבעתם יודעים את התורה. לפעמים צפים כמה סימני שאלה שנוגעים לדמיון בינם לבין השלוחות שלהם בסדרה, כמו ידידיה שמודה שהוא נאמן ומסור כמו הדמות שהוא מגלם, ניני, או אלוני שמגיע עם משקפי שמש, דבק בהם במהלך חצי מהראיון, ומפרשן את השחצנות של אדם כביטוי לחוסר ביטחון. הקוראים הנבונים בוודאי יודעים שהתכונות שאחד לא מחבב אצל אחרים הן אלה שהוא מתעב אצל עצמו. הימור שלי: גם הבנים של "השמינייה" יודעים את זה. קורניק למשל, מגלם את הדרומי שמגיע עם סוג של רגשי נחיתות למיקה הצפונבונית. "שזה מצחיק", הוא מגחך, "כי כל החיים שלי הייתי ה'צפוני'. בסדרה חשוב לי להרגיש הגבר, וזה מתחזק בעונה השלישית".

התחברת למקום של זה שרוצה להיות הגבר?

"כן. ועוד איך. פעם הייתי במערכת יחסים עם מישהי טיפה יותר מבוגרת, והרגשתי שאני צריך לא להיות ילד. אבל אם היום אני אהיה במערכת יחסים עם מישהי יותר מבוגרת, קודם כל אני אבדוק שאני איתה בגלל שהיא רואה אותי ואת מי שאני, ובחיים לא אנסה להשתנות. במערכת זוגית אתה לא צריך להיות מישהו אחר, אחרת חבל על הזמן".

מבוגרת ממך בכמה?

קורניק מחייך. "בכמה שנים טובות".

ועכשיו, עדיף להיות רווק מפורסם?

"אותי זה דווקא סוגר, ומוריד את הביטחון העצמי. זה מאיים, אני בנאדם מאוד חשדן וסקפטי וכשמישהי ניגשת אליי אני קודם כל שואל 'רגע, מה לא בסדר פה', כי זה לא קורה הרבה. בשנים האחרונות זה קורה קצת יותר, אז אני כל הזמן בוחן את זה, אבל אם מציעים לי להכיר מישהי ולא ראיתי אותה, סביר להניח שקודם כל אני אירתע".

איזה טיפוס אתה בזוגיות?

"יש לי שניים, אני מזגזג ביניהם. או הבן של הבחורה, או הפסיכולוג. תמיד או מטפל או מטופל, או מורה או תלמיד. וזהו, עוד לא היה לי משהו כל כך בגובה העיניים, של להסתכל ישר עם המון פשטות וכנות".

חסר לך עכשיו?

"מאוד. כבנאדם די בודד חסר לי כל דבר, כל סוג של אינטראקציה".

ויטל: "אבל אין זמן לפנות לזה, וזה לא רק זמן ביומן. זה פנאי פנימי. היתה לי כזאת שנה וחצי לחוצה".

קורניק: "זה לא רק עניין של הזמן. בנאדם צריך לעשות לעצמו זמן לזוגיות ולאהבה, קשר זה לא אומר שצריך לפנות כל יום כמה שעות אלא שיהיה לך מקום לעוד בנאדם. תמיד אנחנו מסתכלים על גורמים חיצוניים ל'למה אין זוגיות' אבל זה נורא פנימי".

אתם מדברים ביניכם על הדברים האלה?

"יש משהו באינטראקציה שזה כמו ב'השמינייה', כשזאת שיחה של ארבעה אנשים או יותר זה יותר ברמה חברית, אבל במפגשים אינטימיים של אחד על אחד אז מדברים על הכל. ידידיה ואני מבלים הרבה ביחד, יש לנו מערכת יחסים אינטנסיבית ואנחנו לומדים לקרוא אחד את השני כדי לדעת מתי צריכים קצת ספייס. אנחנו נוסעים ביחד ליום צילומים ומשם ללימודים, ואיך שמגיעים למעלית - זה קורה באופן טבעי - כל אחד הולך לשביל אחר".

ויטל: "וגם בתורנות נהיגה אני נוהג והוא קצת בלחץ ומעיר לי הערות, הוא האשה ביחסים האלה".

"מיכאל ודני הכי דיסקרטיים", קבעו הבנות ערב קודם, והראיון עם הבנים הוכיח שהן צדקו. אולי זה בגלל ששניהם, אלוני ולשמן, שרויים במערכת יחסים, אולי זה עניין של אופי, אבל בזמן שוויטל וקורניק חולקים מהנאתם ומרעיפים מטובם, כמו שאומר המשורר, אלוני ולשמן שוקלים מילים. למשל בסוגיית ההיכרות שלהם עם בנות הזוג הנוכחיות.

מיכאל, איך אתה הכרת את החברה שלך?

אלוני: "נפגשנו. אין לי כוח להיכנס לזה".

היא ידעה מי אתה?

"כן".

אני חשה באינטואיציה שלי שאתה מקפיד על ניתוק בין העבודה לזוגיות. אני צודקת?

"אני חייב, מה אני אחיה את החיים שלי כאדם? אני מקווה שלא. הולכים לעבודה, מעבירים יום צילום וחוזרים הביתה. הוא לא משפיע עליי אבל אולי הפוך, אם רבתי ריב גדול ויש לי סצינה כזאת בסדרה אני יכול להגיד 'המקומות האלה משותפים' ולנצל את זה לסדרה, עדיף מאשר להרוס את מערכת היחסים עם סצינות מהסדרה".

הזדהית איתו איפשהו, למשל בפרידה מאיה?

"איה נופלת ממטוס ונעלמת במדבר - שזה משהו שלא חוויתי בזוגיות - לאדם קשה להתמודד עם זה ובנות נופלות לרגליו אז הוא נגרר. אז הוא מתנשק עם מיקה ובוגד. אבל עם כל האבל שאדם מצוי בו וחוסר האונים, לא הייתי עושה כזה דבר, לא לחבר ולא בכלל. הוא קצת חסר אופי כזה. נסחף בקלות".

ואתה טיפוס יציב?

"לא, אני לא יציב בכלל".

והסיפור עם נטשה?

"אחרי הפרידות והחזרות הם החברים הכי טובים. הוא נותן לה דעה על בחורים אחרים, הוא קצת על בסיס הגיי פרנד שלה".

ואת זה אתה מכיר מהחיים?

"אני חושב שזה אפשרי, למרות שלדעתי תמיד יש צד אחד שהיה רוצה לחזור".

במה בכל זאת אתה דומה לו?

"אני חושב שלאט לאט אדם מתקרב אליי. הוא התחיל את העונה הראשונה כדמות מאוד שחצנית, חוסר הביטחון העצמי שלו התבטא בירידות וצחוקים על אחרים ולאט לאט הוא גילה את הצד הרגיש שלו. עד עכשיו הוא היה מצליחן, ובעונה הזאת הכל פחות או יותר לא הולך לו. הוא נופל קשה".

ואיפה הוא מתקרב אליך?

"הוא הופך להיות יותר רגיש".

אבל גם עליך יש פאסון.

"זה רק נראה ככה".

דני, מה מרגיז אותך אצל דורי?

לשמן: "הוא קצת מתרפס, ככה הוא התחיל לפחות, ומתלקלק על בחורה. הוא לא מבין מה זה בחורות, שהן רוצות שיתייחסו אליהן כמו חרא. הוא חושב שבחורות רוצות שיתייחסו אליהן יפה, וזה משהו שאני הבנתי כבר ודורי עוד לא. יש עוד כל מיני פערים".

מתי הבנת את זה?

"מאז 'בוורלי הילס 90210', ברור. זה לא שהן רוצות שיתייחסו אליהן כמו חרא, אלא שיתייחסו אליהן כמו חרא, ואחר כך יתייחסו אליהן יפה, ואז עוד פעם חרא. זה מורכב".

אתה מבין נשים.

"אפשר להבין? לא יודע. מבין את זאת שאיתי".

ויטל: "אני הייתי שם כשהם הכירו. היא ראיינה את שנינו ל'ראש1', והיא התחילה איתו כל הזמן".

לשמן: "אני התחלתי איתה".

ויטל: "הם פלירטטו בטירוף ואז אמרתי לו 'טוב, למה אתה לא הולך עכשיו למערכת ומבקש את הטלפון שלה?'. אז הוא היתמם. אמרתי 'עכשיו תתקשר. ותבקש את הטלפון של המראיינת'".

לשמן: "דיברתי איתה והיא אמרה 'תתקשר אליי למערכת אני אתן לך את המספר של... מישהו'".

ויטל: "התחילה איתו פורוורד, לחלוטין".

לשמן: "ואז הלכתי למערכת וניגשתי למזכירה וביקשתי את הטלפון של המישהו הזה".

ויטל: "והיא בכלל הרי אמרה לו שיתקשר כדי שידבר איתה, לא עם המזכירה".

לשמן: "טוב, קשה לי להתמודד עם הסיפור הזה".

בזוגיות בחיים אתה דומה לניני?

ויטל: "אני לא זוכר איך זה זוגיות בחיים, אבל גם אני מאוד מסור בזוגיות. לא חושב על אף אחת אחרת, מאוד נאמן. אני גם הכי שומר על קשר עם אקסיות. היו לי שלוש, ואני בקשר עם שלושתן, ועם אחת מהן אני גר".

מי מהן?

"עם אהבת הנעורים שלי מהתיכון, החברה הראשונה שלי מגיל 17. לא דיברנו שנתיים, התקרבנו מחדש והאינטימיות נשמרה. אנחנו אנשים נורא קרובים".

והחברות ביניכם דומה לזאת שהיתה אז?

"כן. השתנינו והיא נורא התאפסה, היא היתה יותר ילדה. אנחנו גרים בדירה אחת עם עוד חבר שלנו מגיל שש. אנחנו בעצם הבועה".