אל תזרקו זבל לפח: על פסולת ביתית שניתן למחזר
טרנד המיחזור חודר אט אט לתודעת האזרח הקטן. כשאנו זורקים נייר עיתון או ענפים שגזמנו בגינה לפח האשפה הכללי, אנו מונעים את מיחזורם, פוגעים בסביבה ומכבידים בסופו של דבר גם על תקציב המדינה. אז אילו חומרים ניתן למחזר, מה צריך לעשות לשם כך, וכמה הרשויות עוזרות לנו. סקירה
השבוע התבשרנו כי חוק הפיקדון על בקבוקי משקה בדרך לשידרוג ויכלול סוף סוף גם בקבוקי משקה של 1.5 ליטר (החוק המקורי לא כלל בקבוקים אלה עקב התנגדות הסיעות החרדיות).
חוק הפיקדון שנוי במחלוקת - מצד אחד הוא תומך במדיניות המבורכת של מיחזור, אולם יישומו בעייתי. להבדיל ממדינות אחרות בעולם שחרטו על דגלן את נושא המיחזור ודאגו להפוך אותו לידידותי לאזרח על ידי הקמת תחנות להחזרה ואיסוף (רק לאחרונה ראיתי איך הדבר מתבצע בסופרמרקט שכונתי קטן בברלין. ד"ה) נגישות וזמינות, בישראל עוד רחוקה הדרך.
מספר המכונות להחזר מיכלי משקה קטן, חנויות המכולת והמינימרקטים אינם ערוכים לקליטת המיכלים המוחזרים. בנוסף, לא ראיתי עדיין סועד במסעדה שהזמין פחית קולה, יוצא מהמסעדה ומחפש מכונה למיחזור.
גם ארגוני הצרכנים יצאו לא פעם נגד חוק הפיקדון משום שמבחינתם זה עוד מס על הצרכן, שאינו יכול לגבות אותו בחזרה בדרך קלה וזמינה. עם זאת, אין ספק כי הרחובות קצת יותר נקיים - זאת בעיקר תודות לאוספי המיכלים ה"מקצועיים" שהפכו את האיסוף לעיסוק מכניס.
אז כמה זבל אנחנו מייצרים? לא מעט, מסתבר: כמות הפסולת הממוצעת ביום שאדם מייצר בישראל היא כ-1.53 ק"ג - או כ-560 ק"ג בשנה. וככל שהיישוב מבוסס יותר, כך גדולה יותר כמות הפסולת שמייצר התושב (למשל בסביון ייצר כל תושב כ-4.5 ק"ג פסולת ביום). על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כמות הפסולת הכוללת שיוצרה אשתקד עומדת על כ-6 מיליון טונות (כולל פסולת עירונית ותעשייתית).
"כלובי הבקבוקים" שמפוזרים ביישובים רבים ברחבי הארץ מאפשרים לתושבים להשליך לשם את בקבוקי הפלסטיק, אולם באשר ליתר הפסולת שאנו מייצרים, מעטים המוקדים לאיסופה. אבל אם אתם בכל אופן בעלי מודעות סביבתית, ורוצים למחזר כמה שיותר מהפסולת שאתם מייצרים בבית, החלטנו להציג בפניכם סקירה של חומרים שניתן למחזר, נברר למה זה חשוב וגם ננסה לברר איפה ניתן לעשות זאת.
נייר וקרטון
בישראל צורכים מדי שנה כמיליון טונות של נייר. הנייר והקרטון הם כרבע ממשקל הפסולת בישראל.
מה הבעיה בהשלכה לפח? התפרקות הנייר והקרטון באתר ההטמנה יוצרת חומרים המזהמים את מי התהום. בנוסף, פסולת הנייר והקרטון תופסת נפח גדול באתר הפסולת.
ומה עושים בנייר ובקרטון הממוחזרים? מנייר לבן ממוחזר מייצרים נייר לשימוש היגייני (נייר טואלט, מגבות נייר ועוד). מנייר עיתון ממוחזר מייצרים תבניות ביצים. ומהקרטון המשומש? - ממנו מייצרים קרטון חדש.
לאן להביא? במכלים לאיסוף נייר עיתון הפזורים ברחובות (לא בכל הרשויות המקומיות אבל בהרבה מאד). ישנם יישובים כמו קריית טבעון שם ישנה הפרדה של פסולת על ידי כל התושבים, בין השאר של עיתונים שנאספים על ידי חברת אמניר. בערים אחרות ישנן כבר שכונות שבהן ישנם פחים מיוחדים (כחולים) לאיסוף הנייר.
לגבי קרטון - נקודות להחזרת קרטון נמצאות לרוב ליד חנויות ובמרכזים מסחריים.
חומר אורגני
כל משפחה מייצרת כל יום כמה ק"ג של פסולת. חלקה הגדול (כ-40%) הם חומרים אורגניים משאריות המזון וגם פסולת מן הגינה.
מה הבעיה בהשלכה לפח ואחר כך הטמנה באתרי הטמנה? חומרים שנוצרים מהתפרקות החומר האורגני, מזהמים את מי התהום. התפרקות החומר האורגני גורמת לשחרור גז מתאן. זהו אחד מ"גזי החממה", המשפיעים על התחממות כדור הארץ.
ומה עושים בפסולת האורגנית הממוחזרת? אפשר למחזר חומרים אורגניים ולייצר מהם זבל אורגני (קומפוסט). לא מעט אנשים שמודעים לחשיבות המיחזור וגם גרים בבתים צמודי קרקע, לא מתעצלים ומפרידים את הפסולת האורגנית מיתר הפסולת ומפזרים אותה בגינה, ממש כמו דשן.
פרטים על איך לייצר קומפוסט בחצר הבית ניתן למצוא באתר המשרד להגנת הסביבה.
פלסטיק
פלסטיק היא "מכת המדינה". מה לא ארוז כיום בפלסטיק? בקבוקי שתייה, מוצרי מזון, כלים חד פעמיים, שקיות ניילון ועוד. כל שנה מושלכים לפסולת כ-450,000 טונות של מוצרי פלסטיק.
מה הבעיה? פלסטיק הוא חומר יקר מאוד, והשלכתו לפסולת היא בזבוז של משאב יקר. בנוסף, פלסטיק שהושלך לפח ויוטמן יעבור תהליך התפרקות ממושך, כשבינתיים הוא תופס נפח גדול באתרי הפסולת. הפלסטיק גם דליק ומגביר את סכנת השריפות באתרי הפסולת. שרפה של פלסטיק פולטת לאוויר גזים רעילים.
מה עושים בפלסטיק המשומש? בשנת 1999 הופעל בישראל מערך של איסוף ומחזור של בקבוקי פלסטיק. לאחר איסוף בקבוקי הפלסטיק מעבירים אותם למיחזור. הם ממוינים, נגרסים, נשטפים ומייצרים מהם מגוון של מוצרים חדשים כגון: סלסילות לפרות ולירקות, בגדים (פליז) ועוד.
לא רק את בקבוקי הפלסטיק ממחזרים. מקור נוסף למחזור של פלסטיק הוא יריעות פלסטיק ששימשו לחקלאות, פלסטיק מתעשייה ועוד. הסוגים השונים של הפלסטיק משמשים לייצור מוצרים שונים.
לאן להביא? כ-6,000 מכלים לאיסוף מכלי פלסטיק פזורים ברחבי הארץ לשירות התושבים. כיום ניתן להביא מכלי פלסטיק מכל הסוגים ולא רק מכלי משקה. עם החלת חוק הפיקדון על בקבוקי 1.5 ליטר, נצטרך לשלם עבורם דמי פיקדון אבל נוכל לקבל את ההחזר.
סוללות משומשות
סוללות משומשות אינן ניתנות למיחזור. עם זאת הן מפונות להטמנה בטוחה כדי למנוע נזק לסביבה.
לאן להביא? חנויות צילום, הרשות המקומית, סופרמרקטים, בתי ספר (יש להתעדכן במוקד העירוני להיכן להביא).
גזם
גם העירונים שבינינו זקוקים לפעמים לגנן, שיגזום את השיחים בכניסה לבית המשותף, או את ענפי העץ שחוסמים את המעבר. לא פעם אנו רואים את ערמות הענפים והעלים על המדרכות שמחכות לפינוי. שלא לדבר על אלה שגרים ביישובים כפריים, או בבתים צמודי קרקע עם גינות שם מלאכת הגיזום היא חלק מהשגרה.
מתברר כי כל שנה אוספים בישראל 500,000 טונות של גזם ומעבירים אותן אל אתרי הפסולת.
למה זה לא טוב? גזם לא מקוצץ, המוטמן באתרי פסולת, תופס נפח גדול. הגזם דליק ומגביר את סכנת השריפות באתרי הפסולת. כמו כן, התפרקות הגזם באתר ההטמנה יוצרת חומרים המזהמים את מי התהום - מאחר שהיא גורמת לשחרור גז מתאן. זהו אחד מ"גזי החממה", המשפיעים על ההתחממות של כדור הארץ.
מסיבות אלה אסר המשרד לאיכות הסביבה על הטמנת גזם לא מקוצץ באתרי הפסולת. כיום מקצצים את מרבית הגזם בישראל.
מה ניתן לעשות ממיחזור של גזם? ניתן לייצר ממנו זבל אורגני (קומפוס, ראה לעיל), חיפוי קרקע (תראו את זה הרבה בסרטים האמריקנים, שם במקום חצץ שמים שבבי גזם) וגם מצע לבעלי חיים.
למי לפנות? לרשות המקומית כדי לברר מהם ימי הפינוי. חשוב מאד לא לערבב גזם עם גרטואות ופסולת אחרת משום שהגזם ממוחזר והפסולת מפריעה למיחזור.
פסולת אלקטרוניקה
פסולת אלקטרוניקה כולל מכשירים חשמליים, כמו מחשבים. פסולת זו מהווה בעיה בעיקר בשל החומרים המצויים בה, כגון מתכות כבדות וחומצות שונות, הפוגעים בסביבה כשהם מוטמנים באדמה.
פסולת אלקטרוניקה מכילה מרכיבים יקרים, ולכן כדאי מאוד למחזר אותה. תהליך המיחזור מורכב ודורש הפרדה של המרכיבים השונים: פלסטיק, מתכות, מתכות יקרות וזכוכית. החומרים שהופרדו מפסולת האלקטרוניקה, משמשים חומרי גלם במפעלים. בפריסה ארצית יש אתרים ספורים לאיסוף פסולת זו.
לאן להביא? במספר רשויות יש הסדרים להחזרת ציוד אלקטרוני משומש. להתעדכן במוקד העירוני.
זכוכית
גם בעידן הפלסטיק והקרטון, עדיין אנו מוזגים יין מבקבוק זכוכית, קונים צנצנות זכוכית ובהן חרדל דיז'ון, שוקולד למריחה,
קונפיטורה, זיתים ועוד. אריזת זכוכית תמיד יותר "מכובדת" ולכן כשאתם נכנסים למעדנייה תמצאו בה מוצרים רבים בצנצנות זכוכית. עם זאת מתברר שרק כ-4% מהפסולת הביתית היא זכוכית.
מה עושים בזכוכית? כיום ממחזרים זכוכית שאוספים מזגגים וכן מבקבוקי הזכוכית הריקים שאנו מחזירים לחנות. האיסוף מבוצע במסגרת חוק הפיקדון. מזכוכית ממוחזרת מייצרים זכוכית חדשה, ומשתמשים בה גם לייצור רעפים ולסלילת כבישים.
על חלק מהבקבוקים חל חוק הפיקדון וניתן להחזירם בחנויות.
צמיגים
סקירתנו עוסקת אמנם בצרכן הקטן וכיצד הוא יכול למחזר את החומרים שבסביבתו, אולם ראוי להזכיר עוד שני חומרים שמוכרים לנו, גם אם לא כולם נמצאים בדירה שלנו או בחצר הבית - צמיגים ומתכות.
מדי שנה מושלכים כ-3 מיליוני צמיגים משומשים לאתרי הפסולת. משקלם מגיע ל-50 אלף טונות.
מה הבעיה? הצמיגים תופסים נפח גדול באתרי הפסולת. הם דליקים ומגבירים את סכנת השרפות באתרי הפסולת. שרפה של צמיגים פולטת לאוויר גזים רעילים. פסולת של צמיגים, המושלכת בשטחים פתוחים, היא מפגע אסתטי שאינו מתכלה בקלות.
מה עושים בצמיגים המשומשים? משתמשים בהם שימוש חוזר לצרכים שונים (חקלאות, גני משחקים, מבנים ותשתיות), מחדשים אותם כדי להשתמש בהם שוב, משתמשים בגומי כחומר גלם למוצרים עשויים מגומי וכן לסלילת כבישים. אם מוסיפים גומי לאספלט בסלילת כביש, הנסיעה עליו שקטה יותר, והוא גם עמיד יותר. מהצמיגים אפשר אפילו להפיק חשמל. תכולת האנרגיה בפסולת הצמיגים גבוהה מאוד, ודומה לזו המצויה בפחם. לכן, משתלם מאוד להשתמש בפסולת צמיגים להפקת אנרגיה.
מתכות
אחוז המתכות בסך הפסולת הביתית הוא קטן, כ-4%. כיום יש גם ביקוש רב למתכות, ולכן כל פיסת מתכת המושלכת ברחוב או באתרי פסולת פיראטיים נעלמת חיש מהר על ידי הסוחריים. עם זאת, עדיין מדובר בחומר שמזהם ופוגע בסביבה.
מה הבעיה? מתכות שמתפרקות מזהמות את מי התהום. הן מכילות שמנים וחומרים מסוכנים המזהמים את הסביבה.
מה עושים במתכות המשומשות? ברזל: בישראל אוספים את גרוטאות הברזל, מתיכים את הברזל ומייצרים ממנו מוטות ברזל לבנייה. מתכות יקרות יותר - כגון אלומיניום ונחושת - אוספים, מעבדים ומוכרים למפעלי מתכת כחומר גלם.
"הרשויות בודדות דואגות ממש למיחזור"
גלעד אוסטרובסקי, מהמחלקה המדעית של עמותת אדם טבע ודין, אומר כי התייחסות הרשויות המקומיות לאיסוף הפסולת ודאגתן למיחזור אינה אחידה. "ככל שהיישוב מבוסס יותר, צפוי שידאג יותר לאיכות החיים של התושבים ובכלל זה יעודד מיחזור", הוא אומר. "פריסת תחנות האיסוף לחומרים השונים מאד חלשה, ומדובר ברשויות מקומיות בודדות. אנו מודעים לכך שלמיחזור יש עלות כלכלית, אבל יש לו גם רווח לסביבה.
"אסור לעשות חישוב כלכלי צר כמה עולה מיחזור של טונה אשפה, יש לעשות חישוב משוקלל שיכלול את הנזקים הסביבתיים שנגרמים מהטמנת האשפה שניתן למחזר. ככל שהיטלי ההטמנה יעלו, כך תהיה לרשויות המקומיות השונות מוטיבציה להגביר את המיחזור. תשלום של 120 שקל לכל טונה אשפה שמפונה לחיריה ומשם להטמנה בדרום, הוא תעריף זול. מוכרחים לייקר אותו כדי שהסביבה תרוויח".
אתם, בכל אופן, מוזמנים להתחיל ליישם.