אימון אישי: האם זה יכול להתאים גם לך?

מהמיומנות הפסיכולוגית שפותחה בארה"ב והועברה על ידי אנשי מקצוע אקדמיים, פרץ לארץ גל של "מאמנים אישיים", חסרי רקע פסיכולוגי הטוענים לכתר. מהם היסודות הפסיכולוגיים של האימון האישי, אילו סוגי אימונים אישיים קיימים בעולם הפסיכולוגיה, ואיך להיזהר משרלטנים? הפסיכולוג אפי גיל בכתבה ראשונה בסדרה

אפי גילעדכון אחרון: 25.10.06 , 09:42

אימון אישי (Coaching) הוא מיומנות אשר פותחה בארה"ב באמצע שנות ה- 80 של המאה ה- 20. המדובר במסגרת מוגדרת שבה מסייע המאמן למתאמן להגיע לשינויים מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים אשר יקדמו השגת מטרות אישיות בחייו.

תהליך האימון האישי הוא סוג של מערכת יחסים הנרקמת בין המאמן והמתאמן. שניהם יוצאים יחד למסע משותף תוך בניית תוכנית אימונים אישית בכדי להגיע למימוש הפוטנציאל של המתאמן ולשם השגת המטרות אותן הציב לעצמו בפרק זמן קצר יחסית.

בתהליך האימון מתמקד המתאמן באמצעים ופעולות שעליו לנקוט כדי להגשים את חלומו. המתאמן לומד לבחון מהם הערכים המרכזיים בחייו ודרכם לבנות את מטרותיו באימון בפרט ובחייו בכלל כשלאורך התהליך מלווה אותו המאמן העוזר לו לחשוף את צרכיו האותנטיים תוך עידוד, הקשבה, אמפתיה, סיוע, יעוץ אישי ובניית תוכנית אימונים שממשיכה, כמו בכל אימון, מחוץ לחדר האימון האישי ונלקחת לחיי היומיום.

המאמן מקדם למידה התנסותית שתוצאותיה יתבטאו במשימות עתידיות בהן יעמוד המתאמן. תפקיד המאמן הוא לשמש מודל עבור המתאמן, להיות יועץ, חבר ומנהל, לגלות את כוחותיו האישיים של המתאמן, לעצב חזון חדש ותוכניות בכדי להגיע לתוצאות המבוקשות.

האימון האישי הולך וצובר תאוצה בארץ משום שהוא עונה על הצורך האישי להתקדם לעבר מטרות ובטווח קצר ככל האפשר, טווח שאינו עומד בקנה אחד עם טיפול פסיכולוגי ארוך טווח. יחד עם זאת ניתן לראות כי שורשיו של האימון האישי נעוצים בפסיכולוגיה והבסיס התיאורטי המרכזי לתחום האימון האישי הוא הבסיס התיאורטי הפסיכולוגי.

הפסיכולוגיה ההומניסטית: מימוש עצמי

כאמור, אחת ממטרותיו המרכזיות של האימון האישי היא עזרה למתאמן במיצוי הפוטנציאל האישי שלו והגעה למימוש עצמי. מטרה זו הנה נגזרת של האסכולה השלישית בפסיכולוגיה הנקראת גם תנועת הפוטנציאל האנושי או הפסיכולוגיה ההומניסטית שנציגה הבולט ביותר הוא הפסיכולוג קארל רוג'רס.

ההנחה המרכזית של רוג'רס מתייחסת לנטייה לצמיחה ומימוש עצמי שטמונה בכל אדם. בבסיס התיאוריה הרוג'רסיאנית קיימת האמונה כי בכל אדם טמון פוטנציאל בסיסי חיובי והשאיפה למימושו היא הכוח שמניע את חייו. הפרט יודע הכי טוב מהם התנאים האופטימאליים להתפתחותו והוא מעריך כל חוויה על פי המידה בה היא מקרבת או מעכבת את מימושו העצמי.

היכולת להכוונה והבנה עצמית, כמו גם היכולת לשינוי מצויים במתאמן, שהוא ורק הוא יכול לדעת ולהבין באופן מלא מה נכון עבורו. אם כך, מטרת האימון האישי היא לספק למתאמן סביבה פסיכולוגית, שתאפשר לו להבין ראשית מהו הפוטנציאל הגלום בו ולגבש ערך עצמי שאינו מונחה ע"י סביבתו, אלא ע"י החוויה האישית שלו. תהליך האימון, אם כך, אינו מתמקד בעברו של הלקוח או בבעיות העכשוויות שלו, ואף לא נבירה בתפיסת העצמי שלו, אלא עצם ההתנסות ביחסים עם המטפל.

הפסיכולוגיה האקסיסטנציאליסטית: עיצוב ובנייה

האימון האישי מתייחס לאדם כבריא, בעל מודעות עצמית, הלוקח אחריות אישית למעשיו ושואף להגשמה עצמית ומשמעות. הנחות אלו עומדות בבסיס הגישות הפסיכולוגיות האקסיסטנציאליסטיות שנציגה המובהק ביותר הוא ויקטור פרנקל. הזרם הזה טוען כי כל אחד מאתנו אחראי למי שהוא ולמה שהוא הופך להיות, האדם הוא המהנדס של התנהגותו וחוויותיו ונמצא תמיד בתהליך של עיצוב ובנייה.

ויקטור פרנקל נחשב כאבי הטיפול הלוגותראפיסטי ופיתח את תפיסתו הטיפולית לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, בעת ששהה במחנה הריכוז אושוויץ. פרנקל חולל מהפכה בחשיבה בכך, שהוא הוסיף לראיית האדם, שהיתה נהוגה עד אז, כמורכב מגוף ונפש, מימד נוסף - את המימד הרוחני, המאפשר לראות את האדם השלם בראיה הוליסטית.

למעשה, באימון האישי ישנו שימוש רב בתאוריית פרנקל: המאמן בודק, יחד עם המתאמן, מהן כוחותיו האישיים, דואג לחזקם על ידי הדגשת העוצמות ויכולות ההתמודדות שהמתאמן פיתח במהלך חייו תוך התאמתם למצבו העכשווי. ההתמקדות באימון היא על פיתוח יכולות אישיות שהמתאמן לא היה מודע לקיומם, שימוש ביצירתיות למציאת פתרונות חדשים לבעיות, מיקוד בערכים אישיים, הרחבת אפשרויות ההתמודדות ושינוי ייחסו למצבי חיים אותם הוא תופס כשליליים.

הפסיכולוגיה החברתית קוגנטיבית: ויסות עצמי

אחד התהליכים החשובים באימון אישי הנו בלעזור ליחידים לווסת ולהנחות את משאביהים האישיים והבין אישיים בכדי להשיג את שאיפותיהם. בתהליך האימון האישי האדם קובע מטרה, מפתח תוכנית פעולה, מתחיל בביצועה, מפקח על ביצועיו, מעריך את ביצועיו ע"י השוואה לסטנדרטים ובהסתמך על הערכתו משנה את פעולותיו בכדי לשפר את ביצועיו ולהגיע טוב יותר למטרותיו. תפקיד המאמן האישי הוא לפקח על תנועות המתאמן במעגל הוויסות העצמי.

האימון האישי בכל שלב מיועד לסייע ולקדם את המתאמן לקראת השלב הבא. כללים אלו מתבססים על תאוריית הוויסות העצמי של אלברט בנדורה. הוא טען כי התנהגות מבוססת על שלוש מערכות נפרדות המקיימות ביניהן אינטראקציות מתמידות: גירויים חיצוניים, חיזוקים פנימיים ותהליכי תיווך קוגניטיביים.

התפקוד האנושי מובן במונחים של אינטראקציה מתמדת בין גורמים אישיותיים (אמונות, ציפיות ותפיסה עצמית), השפעות סביבתיות (תגמולים/עונשים) והתנהגות חיצונית. על פי בנדורה, לבני האדם יכולת להתמודד עם הסביבה דרך ייצוגים מנטאליים דימיוניים ובזכותם ניתן לפתור חלק מבעיותינו ללא צורך בפעולה ממשית.

אפשר לדמיין תוצאות אפשריות של פעולותינו וכך להחליט אם להוציא אותן לפועל או לא. כך למשל, אדם שנכנס לחנות מכוניות ושוקל לרכוש רכב חדש יכול לדמיין את תוצאות מעשיו (סיפוק מהרכב החדש לעומת אוברדרפט, כעס מצד אשתו על כך שלא התייעץ עמה) ולהחליט אם לרכוש אותה או לא.

הפסיכולוגיה הקוגניטיבית-התנהגותית: מקצה שיפורים

האימון האישי משמש פעמים רבות לשינוי התנהגויות קודמות שלנו ולשיפור הרפרטואר הביצועי. לדוגמא: מנהל השואף לשפר את יחסיו האישיים עם עמיתיו לעבודה יתבקש, לאחר מיפוי של ביצועיו כיום בתחום זה, לבדוק מהם דעותיו כלפי עמיתיו לעבודה, מהו יחסו כלפיהם, כיצד הוא נוהג כיום בתחום העבודה ולאחר מכן תקבע תוכנית עבודה אישית בו יהיה עליו לתרגל מיומנויות חברתיות חדשות. המאמן האישי ישמש כגורם מתווך בתהליך, כמעודד לביצוע וכנותן פידבק על הצלחותיו של המתאמן.

הפסיכולוג פרדריק סקינר, אבי הגישה ההתנהגותית, טען כי התנהגויות נקבעות ע"י האירועים שבאים אחרי התגובה. אם תוצאות התגובה יתפסו כחיוביות לאדם אז הסבירות שהתנהגות זו תחזור בעתיד גדלה ואם תוצאות התגובה יתפסו כשליליות אז הסבירות שהפעולה תחזור על עצמה בעתיד תרד. כך למשל, אם המנהל המעוניין לשפר את יחסיו עם עובדיו יחל את הבוקר בברכת "בוקר טוב" לכל עובד ויקבל על כך תגובה כגון חיוך והן הוא והן המאמן האישי יפרשו תגובה זו כחיובית, ההסתברות שהתנהגות זו מצד המתאמן תחזור בעתיד גדלה.

האימון האישי המתבסס על הגישות הקוגנטיביות התנהגותיות עוזר למתאמן לתאר את התחומים בהם הוא רוצה להשתפר במונחים אובייקטיביים, מדידים וכמותיים. המתאמן מתאר את התנהגויותיו, המחשבות והרגשות הנלוות אליהם ואת גורמי החוזק והחולשה שלו בכל תחום. ישנה הסתכלות ישירה על התנהגויותיו, תוצאותיהן והפרשנות האישית אותה מייחס המתאמן להתנהגותו.

תחום האימון האישי הוא נגזרת ישירה של הפסיכולוגיה, אף על פי שמרבית המאמנים האישיים אינם בעלי הכשרה פסיכולוגית כלשהי. האימון האישי מבוסס על מודלים תיאורטיים פסיכולוגיים בדבר טבע האדם שהנו חיובי, בעל פוטנציאל לצמיחה ומימוש עצמי, בעל רצון למציאת משמעות אישית, בעל ערכים, יצירתי הלוקח אחריות אישית על חייו ומעשיו בעבר ובהווה מתוך מגמה לשיפור עצמי.

למסגרת התיאורטית הפסיכולוגית של האימון האישי נוספות גם דרכי הפעולה הפסיכולוגיות של האימון האישי תוך אינטראקציה מתמדת בין גורמים אישיותיים כמו אמונות, ציפיות ותפיסה עצמית, השפעות סביבתיות (תגמולים או עונשים) והתנהגות חיצונית. שיפור הביצועים האישיים יתבסס על העקרונות הללו, על תרגול, חיזוקים ושינוי מחשבות המציאות שיובילו גם לשינוי רגשי.