מסיבות וסמים באיראן שלא הכרתם

האיראנים שאומרים 'לא' לרעלה: עבור רבים במערב ובישראל נתפסת איראן כמדינה דתית-קיצונית שבה כמעט הכל מתנהל על-פי מוצא פיהם של האייטולות, אבל מתברר שהמציאות מורכבת יותר. צעירים איראנים רבים מנהלים אורח חיים חילוני לגמרי. אחד מהם הוא א', תושב טהרן המתפקד כדי.ג'יי בלילות, שסיפר ל-ynet על מסיבות שחיתות שהוא מארגן עם מוזיקה מערבית, אלכוהול וסמים קלים. כשבודקים לעומק מתברר - לא במפתיע - שהנשיא מחמוד אחמדי-נג'אד לא ממש פופולרי בקרב השכבה הצעירה.

"קל מאוד להשיג סמים באיראן", מפרט א' בן ה-27, אשר מלבד היותו די.ג'יי עובד כאיש מחשבים. הוא יודע היטב שסמים אסורים על-פי ההלכה המוסלמית אבל מגלה כי "מקובל לעשן סמים ולשתות אלכוהול במסיבות שאני מארגן". א' ציין כי במקרה אחד המשטרה כבר פשטה על המסיבה ועצרה אותו ואת חבריו ליומיים בכלא וכל אחד מהם נדרש לשלם קנס. הוא וחבריו עורכים מסיבות הרחק מעינו של המשטר בבתים בצפון טהרן, החלק העשיר של הבירה. חלקה הדרומי של העיר צפוף ועני יותר.

אחרי כל יום עבודה מתאמן א' על עמדת הדי.ג'יי: "אם אני לא מתקלט, אני הולך בממוצע למסיבה בשבוע כך שאפשר לומר שהן די נפוצות כאן בצפון טהרן". ואיך יודעים הצעירים על המסיבות? "כשאני מארגן מסיבה אני אומר לחברים שלי שמספרים על כך לחברים שלהם, גם באמצעות האינטרנט והודעות SMS".

סצינת ההיפ-הופ בטהראן בחודש הרמדאן (צילום: רויטרס)

ראש המרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב, פרופ' דוד מנשרי, משרטט בשיחה עם ynet את המציאות המשתנה: "יש חיים מאחורי הרעלה. הנוער האיראני יותר חילוני היום מבכל מדינה מוסלמית אחרת במזרח התיכון. השלטון של אנשי הדת גרם למרי לכיוון של חילוניות והתרחקות מהדת. צעירים רוקדים במסיבות שלהם, הולכים לפארקים, הולכים יד ביד גברים ונשים, יוצאים לטיולים מחוץ לעיר הבירה, מטפסים על ההרים בסופי שבוע, עושים סקי".

משמרות המהפכה של הרפובליקה האסלאמית, זרוע שהוקמה על-ידי המנהיג ונאמנה לו, היא זו שאמורה להבטיח את "המשכיות המהפכה האסלאמית" ולאכוף את החוקים הנוגעים להלכה המוסלמית. לדברי פרופ' מנשרי, "משמרות המהפכה למדו לחיות עם זה. היום הם יותר סובלניים לדברים האלה. ברחוב מתנהגים כמו שהמשטר היה רוצה לראות, אבל בבית הם שותים, משתוללים ושומעים מוסיקה מערבית. יש מידה מסוימת של חיים כפולים".

לדבריו, "לנוער יש גישה מאוד ביקורתית. האוכלוסיה הצעירה הזו נולדה לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979 והיית מצפה שהם יהיו הכי אדוקים, אך החינוך שנכפה על-ידי השלטון לא בהכרח מניב נאמנות. יש תהליך של אנשים שגדלו בתוך משטר מחניק, למדו לחיות עם זה וככל שהמשטר מחניק יותר - הרצון לעבור לצד האחר גדול יותר. אני חושב שבסופו של דבר העם האיראני יחל לשאול שאלות והציבור הוא כזה שיוצא ועושה דברים בעצמו".

א' מטהרן מודה שבני הנוער והצעירים באיראן מתרחקים מהדת, ומתוודה בשיחה עם ynet: "אני לא מוסלמי טוב. אני לא צם ברמדאן וחצי מהחברים שלי לא צמים. נכון שלא אוכלים ברחוב, אך אפשר לאכול בבית או במקום רחוק מעין המשטר".

הבלוגרים נגד אחמדי-נג'אד

בישראל, ולא רק בה, מתעבים את הנשיא האיראני ומשווים אותו אפילו להיטלר, אך גם באיראן עצמה יש סימנים לירידה בפופולריות שלו והביקורת מפעפעת בעיקר בקרב הצעירים ובני הנוער, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בבלוגים.

כך למשל הבלוגר האיראני, מר בהי, איש מחשבים בן 28 מטהרן, כתב על הנשיא שלו: "אני משתגע ממה שהוא עושה, החל מהבלוג שלו שבו כתב רק פעם אחת, דרך הכחשת השואה, ההצעה שלו לערוך עימות טלוויזיוני עם בוש, טענותיו בדבר כוחות נסתרים שמגינים עליו, וכלה בשקרים שהוא מספר לאנשים על שיעור האינפלציה, חופש הביטוי וזכויות לעם. הוא איש קטן ומוקצה שאוהב להיראות, לא חשוב אם זה לחיוב או לשלילה, לא אכפת לו, כמה קטנים אנשים יכולים להיות".

פרופ' מנשרי מסכים שאחמדי-נג'אד סובל מבעיות גם בזירה הפנימית: "הוא עלה על גל אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי ובנה את המנהיגות שלו. פופוליסט מארץ הפופוליסטים. לפני שנתיים, אף אחד לא הכיר אותו. עבור ראשי המשטר הוא מספק את הסחורה. הוא הפך את הגרעין האיראני לעניין לאומי איראני".

רבים באיראן "מצפצפים" על צום הרמדאן ובחודש הקדוש למוסלמים יצאו לרחובות טהרן גם צעירים מסצינת ההיפ-הופ (בתמונה למעלה). הבלוגר "מר בהי" מביע את דעתו על הצום: "האווירה כאן במשרד היא מאוד ליברלית וזה 'בסדר' לאכול ולשתות ליד השולחן שלך. יש הרבה אנשים שאוהבים לצום, חלק עושים זאת משום שהם חושבים שזה מועיל לבריאותם. אחרים עושים זאת למען שם שמיים וחלק עושים זאת כדי להבין את חשיבות האוכל בחייהם. אני אישית לא יכול לחשוב על אלוהים כשאני גווע ברעב, זו גם יכולה להיות סיבה טובה לאכול".