הסיפור של דליה: מאות הגיבו בהתרגשות
ב-ynet התפרסם הבוקר סיפורה של דליה, שנאנסה לפני 9 שנים ולא סיפרה על כך מעולם. לדבריה, החליטה לדבר כעת כדי להסביר מדוע נאנסות רבות, אולי כמו בפרשת הנשיא קצב, שותקות במשך שנים ולא מדברות. הכתבה עוררה גל תגובות, של נשים שתיארו מצבים דומים וכן של גברים שטענו כי נשים צריכות להיות אסרטיביות יותר כשהן אומרות "לא"
למה יש נאנסות שלא מתלוננות במשך שנים? זה בדיוק מה שניסתה להסביר הגולשת דליה, בטקסט כואב ומרגש שפורסם הבוקר (יום ה') ב-ynet והתייחס לטענות שכיחות נגד "נאנסות מהעבר", כמו בפרשת הנשיא קצב.
דליה (שם בדוי), שפרטיה האמיתיים שמורים במערכת ynet, חלקה עם הגולשים את סיפור האונס שעברה לפני 9 שנים בניו יורק, על ידי גבר בכיר בחברה שבה עבדה.
לדבריה, ההלם שבו שרתה בשל מעשיו מנע ממנה לתפקד, היא חשה קפואה וכך אנס אותה, מבלי שתצליח אפילו לזעוק. מאות רבות של גולשים וגולשות הגיבו לדברים. נשים רבות גוללו סיפורים דומים וקשים שחוו, ומנגד טענו גברים לא מעטים כי אשה שאיננה אומרת "לא" באופן מפורש חושפת את עצמה להטרדה מינית ומעבר לכך.
כתבה הגולשת ניבה: "הו, יקירה, כמה פעמים רציתי לכתוב את מה שאת העזת לכתוב. כמה נשים מסתובבות עם סיפור כזה בבטן ולא יודעות איך להתחיל לספר אותו בלי שיגידו עליהן שהן "שרמוטות" - כמו שאת אומרת. כמה נשים סגרו סיפורים כאלה ונצרו אותם בליבן לנצח ורק מדי פעם מתעוררות בבעתה בלילות וצועקות וקולן אינו נשמע. הבעיה מתחילה כשאת יפה ומושכת וחכמה וצעירה ומקסימה. לי זה קרה. ולצערי לא פעם אחת.
"הפעם הראשונה קרתה לי עם איש משטרה בכיר. הייתי חיילת צעירה, בחיב"ה. כל בוקר הייתי צריכה להכנס למשרדו של הקצין הבכיר לתת לו דיווח של פעילות מסוימת, וכל בוקר היה סיוט להכנס למשרד הזה. תמיד היה מתחיל עם הליטופים הדוחים, עם מגע ב"ישבן המדליק שלך", עם שרבוב השפתיים הדוחות והמסריחות לעבר שפתי, עם דחיפת הלשון המגעילה שלו לעומק פי, עם החיוך המפתה של "בואי בואי, למה את מתרחקת ,אני יודע שאת רוצה גם". ואני.. צעירונת... לא יודעת מהחיים שלה, מנסה להתחמק, מנסה להתרחק, נצמדת לשולחן, לא נותנת להוריד אותי לשטיח המטונף, מחזיקה בכוח, עושה את עצמי כאילו זה לא קורה, כאילו אני ממשיכה לתת דיווח על מה שקרה אתמול בסיורים, לא מפסיקה לדבר, ולדחוף ולהדוף אותו מעלי, וזה לא עוזר. זה פשוט לא עוזר. זה ממשיך ומפעם לפעם נהיה יותר אגרסבי, יותר דוחף. יותר בטוח בעצמו.יותר ניגש לנעול את דלת המשרד כדי שלא יפתיעו אותו פתאום".
"היום אני נשואה. אמא לשלושה ילדים וסבתא לשני נכדים מקסימים... למה לא סיפרתי? למה לא התלוננתי? למה לא אמרתי מילה? כי פחדתי. כי זה היה חלק מכאילו החיים. "ככה זה".. למי תתלונני? למפקד המשטרה? זה היה מפקד המשטרה! תתלונני למפקד של המפקד של המשטרה? ידעתי שזה יצחיק אותו. הייתי יושבת בדיונים שונים ושמעתי את החבורה של הגברים המפקדים מדברים על עניינים ועל נשים. תאמינו לי - זה היה מצחיק את המפקד של המפקד של המפקד אם הייתי מתלוננת... אז לא התלוננתי. ורק התפללתי שימות. פשוט כך. היום אני מתעוררת מדי פעם בלילות וצועקת 'תתרחק ממני, לך ממני תעזוב אותי' - עד שבעלי מתעורר ומעיר אותי ומרגיע אותי. הריח של האיש הדוחה ההוא חוזר לנחירי לפעמים ואני נתקפת ברצון להקיא. ממש כמו אז לפני כמעט 40 שנה".
"הכאב וההשפלה נשארו צרובים בנשמה"
סיפורה של "כואבת" מעלה כי בוסים המטרידים מינית לא מנצלים רק את חולשתן של נשים צעירות: "הבוס לשעבר התעלל בי והטריד אותי בכל דרך אפשרית במשך תקופה ארוכה. הייתי בוגרת, נשואה, אם לילדים, אך זה לא עצר אותו. ביקשתי, התחננתי שיפסיק. בשעות היום וגם בשעות הערב הוא לא הפסיק להטריד אותי. יש לי כדור גדול שחור של כאב שתקוע לי בגרון... אף אחד לא יודע. גם לא בעלי. עזבתי מקום עבודה זה לפני כמה שנים, אך הכאב וההשפלה עדיין צרובים בנשמתי. תשאלו איך לא אמרת כלום? קשה להסביר. הרצון להתפרנס, הפחד שמישהו יגלה וידע. הייתי כמשותקת. אני מקווה שהוא יקבל את העונש הראוי לו"."לילי" החליטה לספר על האונס שעברה, בעקבות התפתחות פרשת קצב: "גם אני הוטרדתי ובמקום לספר עזבתי את העבודה. סיפרתי רק לאמא שלי. רק עכשיו אחרי 20 שנה, בעקבות קצב, סיפרתי לבעלי ולחברים. הבושה וההשפלה כל כך גדולה שאי אפשר לספר".
בלא מעט מהמקרים אונס והטרדות מינית מתרחשים על ידי אנשים שאנחנו מכירים: בן זוג, דוד, סב, מכר קרוב וכיוצא באלו. אנשים קרובים שאמורים לתת בהם אמון. "נפגעת כמוך" כותבת: "גם לי זה קרה... עם חבר לשעבר . ממש כפי שסיפרת, רק בסיטואציה שונה... בחדרו, כי האמנתי בו. הייתי נערה בתולה והוא פגע בתום שלי ובאמון בגברים לעולם. אני דווקא כן סיפרתי לאמי, אבל במקום לקבל תמיכה, קיבלתי מנה".
"סתם אשה" הוטרדה על ידי קרוב משפחה, אצלו עשתה בייבי-סיטר: "הטרדה זו שוכנת בקרבי עד היום, ועד היום לא סלחתי לאותו איש על שהרשה לעצמו לגעת במקומות אינטימיים בגופי בעודי נערה צעירה, ובשעה שאשתו ישנה בחדר הסמוך".
ענבל, שנאנסה בגיל 16, יוצאת נגד כל אלה שתוהים מדוע נשים שנאנסות לא מתנגדות: "אני כן התנגדתי. אני אמרתי כמה פעמים לא, אמרתי שאני לא רוצה, והשתמשתי בכוח שהיה לי כדי להעיף לו את הידיים. הוא היה חזק מדי. אז נכנעתי. ולכל בנאדם שיעיז להגיד 'יכולת להמשיך ולהתנגד' - אז לא. לא יכולתי. הוא היה חזק מדי ולא היה לי כוח להמשיך להתנגד. הגוף שלי לא היה מסוגל להמשיך". ענבל מספרת כי מה שדחף אותה להתלונן במשטרה, היתה בין היתר העובדה שהאנס התנהג "כאילו החיים ממשיכים, הכול טוב ויפה, שמח ומאושר כאילו לא קרה כלום", בעוד היא נאבקת בבושה.
לא מעט גברים עברו אונס, וחלקם גם שיתפו אותנו בכך. "אלמוני" מספר על אונס שעבר בצבא: "המפקד שלי אנס אותי כשהייתי בן 20. בגלל שלא ידעתי מה זה יחסי מין, הדחקתי את זה. הוא ירה לכיוון שלי כדי להצליח להרתיע אותי מלהתנגד. האמנתי שזה לא ממש אונס, רק תקיפה והמין רק בראש שלו. אנשים ראו וסיפרו ומפקד היחידה לא עשה דבר. צה"ל לא יודע לטפל בדברים כאלו. בכלל אנחנו כחברה לא יודעים לטפל בזה".
"לא חשוב" הותקף מינית על ידי אדם שהכיר במשך שנים: "כאשר הייתי נער צעיר, בן 15, התאמנתי באופן רצוף, היות והייתי אז ספורטאי מבטיח. באחד הערבים הציע אדם בוגר, שהכרתי שנים, להסיע אותי הביתה, ובדרך עצר את הרכב והתחיל לגעת בי בצורה מינית. הייתי בהלם מוחלט. ברחתי מהרכב, הגעתי הביתה והדבר הראשון שעשיתי היה לדבר עם אבי ז"ל. מכאן התגלגל העסק לתלונה במשטרה, האיש איבד את עולמו, גורש ממשפחתו בבושת פנים וישב שנים בכלא".
הסוגייה המהותית שעליה התווכחו הטוקבקיסטים היתה האם הדיווח על אונס חשוב יותר מתחושיותיה האישיות של הקורבן, החוששת מחשיפה ונבירה בחייה הפרטיים. "מתנדבת במרכז סיוע" סיכמה: "הכותבת שיתפה אותנו בכאב הנדיר של נפגעת טיפוסית שנפגעת מאדם קרוב. האנס של הכותבת לא היה מישהו זר ולכן גורם ההפתעה במקרים אלו הוא כפול ומכופל. אל תתפלאו שהיא לא נלחמה, בדרך כלל שאנחנו מופתעים מאוד - אנחנו לא נלחמים.
"למה הדבר דומה? דמיינו את עצמכם חוצים את הכביש ומכונית באה מולכם. ההגיון אומר - הילחמו, רוצו על נפשותיכם. אבל המציאות היא שאנחנו בקרים רבים נהיה משותקים. בדיוק כפי שהכותבת תיארה. זו רק דרך אחת להסביר את גורם ההפתעה. ואל תחשבו לרגע שלהיאנס הוא מנת חלקן של נשים משולי החברה. נשים בכל הדרגות ומכל המקומות, מפורסמות, דוגמניות, משפטניות, מרצות באוניברסיטה - נאנסות באותו שיעור ובאותו אופן. כי הדיון פה הוא לא מין אלא שליטה ואלימות מינית. ואל תגידו לעצמכם "הוא רק ליטף אותה או דפק נשיקה", כי חברה שמתירה הטרדה מינית כאילו כלום תקבל אונס בפרצוף, בדיוק כמו שחברה שמתירה לעצמה "רק" דקירה בסכין תקבל לעצמה רצח בפרצוף".
לפנייה לכתב/ת 
